עזרה
אני בת 22. לומדת פסיכולוגיה ואומנות בפתוחה. מגיל קטן אני לא מסתדרת עם מסגרות, ולכן לומדת בפתוחה. את האמ תשאפילו לא סיימתי תיכון כי בכיתה יב קיבלתי מונו והייתי קצת דכאונית וחסרת חשק לעשות משהו. כרגע אני רואה איך הקושי עם המסגרת מעיב עלי, בעיקר בתחום הכספי והנפשי של כל פעם להיות מפוטרת כי לא מספיק עמדתי בכללים או להתפטר בגלל קושי לעמוד בחוקים או בגלל קושי אישי עם ההוראות הנוקשות לדעתי. אני מוצאת את עצמי אחרי חודשיים של חיפוש עבודה אינטנסיבי, עם חובות מעל הראש, דיכאון וחרדה באים והולכים. לפעמים בחילות.. קושי לישון בלילה. פשוט פחד מטורף שאני בחיים לא אצליח להסתדר בכלום...
גם בחיפוש בן זוג אני כושלת ושום דבר לא טוב לי. וכשמישהו כן טוב לי אז אני זאת שלא טובה בשבילו.
אני בפחד גדול מהתקופה שתבוא. אני בחוסר של כסף ברמה שאני לא יודעת איך אני משלמת בסופש הזה על השכד של השבוע.
מבחינת הלימודים האוניברסיטה אני במצב לא טוב. הייתי אמורה לסיים שנה הבאה והתואר כנראה יאלץ להידחות. ההשתתפות שלי בלימודים מקרטעת ויש לי מבחנים בסוף החודש שאין לי מושג איך אני הולכת לעבור.
אה, וגם. לפני שלושה חודשים אמא שלי שלחה אותי לקניות. מרוב שכבר הייתי אחוזת טירוף על זה שאין לי גרוש על התחת פשוט משכתי מהאשראי שלה 700 שקלים שיהיו לי. (ההורים שלי לא נותנים לי תמיכה כלכלית גם כשגרתי אצלם) בכל אופן מאז מה שעשיתי אני נורא מתביישת בעצמי. קשה לי לחזור הביתה מרוב בושה ואני מתגעגעת לאחי הקנים. ובכללי פשוט קשה לי.. בהכל.
מבחינת המשפחה מרגישה שאיבדתי את המוסריות שלי. לקחת מההורים כסף בלי רשות?!!? איזה בושה ועוד סכום כזה לא יודעת מה חשבתי. מפחדת מעצמי. בשוק מעצמי. אני בנאדם שנותן. לא שלוקח, ועוד בלי רשות. אני מתנדבת שלוש שנים אחרי השירות לאומי שלי עם חולים. לאחרונה הפסקתי כי באמת כבר לא יכולתי.
דואגת רק לעצמי ושורדת רק לשרוד את היום.
מרגישה שהגיעו לי מים עד נפש
אני בת 22. לומדת פסיכולוגיה ואומנות בפתוחה. מגיל קטן אני לא מסתדרת עם מסגרות, ולכן לומדת בפתוחה. את האמ תשאפילו לא סיימתי תיכון כי בכיתה יב קיבלתי מונו והייתי קצת דכאונית וחסרת חשק לעשות משהו. כרגע אני רואה איך הקושי עם המסגרת מעיב עלי, בעיקר בתחום הכספי והנפשי של כל פעם להיות מפוטרת כי לא מספיק עמדתי בכללים או להתפטר בגלל קושי לעמוד בחוקים או בגלל קושי אישי עם ההוראות הנוקשות לדעתי. אני מוצאת את עצמי אחרי חודשיים של חיפוש עבודה אינטנסיבי, עם חובות מעל הראש, דיכאון וחרדה באים והולכים. לפעמים בחילות.. קושי לישון בלילה. פשוט פחד מטורף שאני בחיים לא אצליח להסתדר בכלום...
גם בחיפוש בן זוג אני כושלת ושום דבר לא טוב לי. וכשמישהו כן טוב לי אז אני זאת שלא טובה בשבילו.
אני בפחד גדול מהתקופה שתבוא. אני בחוסר של כסף ברמה שאני לא יודעת איך אני משלמת בסופש הזה על השכד של השבוע.
מבחינת הלימודים האוניברסיטה אני במצב לא טוב. הייתי אמורה לסיים שנה הבאה והתואר כנראה יאלץ להידחות. ההשתתפות שלי בלימודים מקרטעת ויש לי מבחנים בסוף החודש שאין לי מושג איך אני הולכת לעבור.
אה, וגם. לפני שלושה חודשים אמא שלי שלחה אותי לקניות. מרוב שכבר הייתי אחוזת טירוף על זה שאין לי גרוש על התחת פשוט משכתי מהאשראי שלה 700 שקלים שיהיו לי. (ההורים שלי לא נותנים לי תמיכה כלכלית גם כשגרתי אצלם) בכל אופן מאז מה שעשיתי אני נורא מתביישת בעצמי. קשה לי לחזור הביתה מרוב בושה ואני מתגעגעת לאחי הקנים. ובכללי פשוט קשה לי.. בהכל.
מבחינת המשפחה מרגישה שאיבדתי את המוסריות שלי. לקחת מההורים כסף בלי רשות?!!? איזה בושה ועוד סכום כזה לא יודעת מה חשבתי. מפחדת מעצמי. בשוק מעצמי. אני בנאדם שנותן. לא שלוקח, ועוד בלי רשות. אני מתנדבת שלוש שנים אחרי השירות לאומי שלי עם חולים. לאחרונה הפסקתי כי באמת כבר לא יכולתי.
דואגת רק לעצמי ושורדת רק לשרוד את היום.
מרגישה שהגיעו לי מים עד נפש
