.

[lian vegan]

.

לא רוצה יותר. מוותרת. הרמתי ידיים.

 

[סהר-תמיכה]

דואגים לך!

ליאן יקרה,

שלוש משפטים קצרים שמבטאים מאחוריהם מצוקה עצומה, מצוקה שאני יודעת שאת מתמודדת איתה המון המון זמן, ואני משערת לעצמי שהולכת וגוזלת יותר ויותר את הכוחות והתקווה, ומכבידה באופן כבד מנשוא על הלב והנשמה, ואני שומעת את תחושת אפיסת הכוחות והקריסה למולה...

ולצד זאת, ובתוך הייאוש שנדמה כרגע שאין מוצא ממנו, אני רואה אותך גם נאבקת על החיים, בוחרת לשתף כאן ובצ'אט, בוחרת לא להיות שם לבד...וזה מעיד, לפחות בעיני, על כוחות אדירים שעוד נותרו ויש בך, גם אם כרגע לא נראים או חמקמקים...

ואני חושבת על הכינוי שלך, שמעיד וודאי על הבחירה לחוס ולחמול על בעלי החיים, להתייחס אליהם ברכות ולא לפגוע, ואני מבקשת ממך להתייחס לעצמך באותה החמלה...תני לנו להיות פה עבורך, לסחוב את המצוקה הזו ביחד, ולחשוב על כל דרך שבה ניתן יהיה להקל... .

אני מאוד מאוד דואגת לך,
בבקשה צרי איתנו קשר כאן, במסר אישי או היום בערב בצ'אט...

שלך מכל הלב,
מתנדבת סה"ר

 

[lian vegan]

אני לא יכולה

אין לי אפילו מילים כבר אז אין למה ליצור איתכם קשר.
רק לסיים ולהגיע לשקט ושלווה

 

[סהר-תמיכה]

אפשר להיות גם ללא מילים...

ליאן יקרה,

לפעמים אין מילים והכאב גדול כל כך עד שנדמה שכל הברה היא מיותרת, שאין בה כדי לדייק אפילו את קצה החוויה, לפעמים פשוט אין כוח...
וזה בסדר ברגעים האלה לבוא גם ללא מילים, להיות ביחד אל מול הכאב הזה, ולקוות שזה מספיק, לפחות להיום... יום יומו, שעה בשעתה...
יקרה, אני מאוד דואגת לך ואני מרגישה שיש בך צד שעוד נאבק בין החיים למוות,
צד שמשתף, ומגיב ורוצה פשוט להיות...
וכרגע זה חשוך ובלתי אפשרי לראות איך אפשר אי פעם להרגיש אחרת או לחוות שלווה באופן אחר מלבד המוות, אז תני לנו להחזיק עבורך כרגע את התקווה שיש מעבר לחשכה של עכשיו.. נחזיק איתך ללא מילים או בזעקות אבל נחזיק, בבבקשה ממך אל תרפי, קחי את היד המושטת שלנו ותאחזי חזק - מבטיחים לך שנחזיק גם הכי חזק שנוכל...
בבקשה בואי הערב לצ'אט,
את יקרה לנו, וזה מכולנו המתנדבים

שלך
מתנדבת סה"ר

 

[lian vegan]

אי אפשר

כמה לעזאזל אפשר לסבול???? די. הספיק לי.

 

[סהר-תמיכה]

אנחנו איתך אל מול האי האפשר, תני לנו להיות עבורך!!

הפילוסוף היווני פליני אמר פעם: "מי מסוגל לומר האם האש במהותה בונה או הורסת"...אני שומעת אותך יקרה מתמודדת תקופה ארוכה עם כאב ששורף בפנים ומקשה על הנשימה, וסוגר על הנשמה...

אך לצד זאת, אני גם שומעת את הכעס והתסכול, ורואה את המאבק שלך אל מול הסבל הזה...והם כשלעצמם מכאיבים, אני משערת בייחוד כשאת חווה את התקיעות אל מול הסבל, ומרגישה ייאוש וחוסר אונים מולו... עד כדי כך שנדמה שהבחירה במוות זו הבחירה היחידה שעוד נותרה כדי לזכות במעט מנוחה...

ובאותם רגעים קשה לזכור שהפוטנציאל של ההתמודדות אינה רק טומנת בחובה אפיסת כוחות, אלא גם עשויה להיות מקור לתקווה, הזדמנות להפוך את האש מהרס לבנייה, משריפה למשהו שנותן חום ומשמעות...
ולעיתים לוקח הרבה הרבה זמן עד שמוצאים את הדרך המדוייקת והיא פתלתלה ויש בה עיקולים חשוכים... אך היא עשויה להיות הדרך אל האור הכי בוהק....

ואיכשהו מתוך החשכה את בוחרת לשתף אותנו, את בוחרת לבוא וכמה זה משמעותי ומספר משהו על קול פנימי של חיות שיש בתוכך ומעיד על הכוחות שעוד נותרו למרות הכל...

יקרה, תני לנו להיות איתך בדרך הזו – להיות בעיקולים החשוכים, ולהוות תזכורת לאור שעוד עשוי לבוא, להחזיק איתך ועבורך את התקווה בייחוד באותם רגעים בהם נדמה שאי אפשר יותר...

בבקשה, אני מאוד מאוד דואגת לך, בואי הערב לדבר איתנו בצ'אט

שלך מכל הלב,
מתנדבת סה"ר