עוד מעט יגיע הסוף...

עוד מעט יגיע הסוף...

זה עומד להיגמר כל הסבל הזה...
אני לא מוכנה לסבול עוד.. אני לא יגיד שההודעה הזאת היא בין האחרונות כי אין לי תאריך להתאבדות שלי..אבל ממש בקרוב לא ישמעו ממני פה.. ואני מרגישה שזה קרוב... אני כבר לא מסוגלת להמשיך לסבול יותר.. הכל כל כך חרא וכל כך מזוויע אני לא יכולה כבר! אני החלטתי סופית שאני מתאבדת.. ניסיתי להיעזר .. ניסיתי לפנות... אני מעריכה אתכם שניסיתם לעזור לי ... אבל כמו שתמיד ידעתי שום דבר לא יצליח לעזור לי.. אני היה כנה רק ענת תצליח... אבל כמו שאמרתי כבר המון פעמים... ענת כבר לא נמצאת... כל מה שהיה לי לקחו לי בעצם.. אין לי כלום... נולדתי כדי להיות בול עץ שלא יתחשבו בי ושרק אני יעשה בשביל כולם אבל לי מעולם לא היה זכות לקבל .. כי אין לי זכויות.. ככה מתנהגים אליי..
לא באמת יהיה אכפת למישהו עם אני יתאבד.. יהיה אכפת רק ממה שנתתי ומזה שאין מי שיתן מעצמו יותר בשביל אחרים מי שנתתי לו יותר יהיה לו קשה יותר ..אבל עכשיו אני מפצה את עצמי אני עושה טוב לעצמי בפעם הראשונה אני הולכת למקום שקט יותר ... שיהיה לי בו טוב.. ואני יתחשב בעצמי כי מעולם לא עשיתי את זה ... אני פשוט חושבת על זה ככה..
שפשוט אנחנו מתפצלים ושאני עוברת עולם ושאני יהיה ממש מתחת לרגליים של כולם.. אני באמת כל כך סובלת ואני באמת לא רוצה יותר.. אין לי מה להפסיד .. יש לי רק על מה לוותר, אין לי סיבות להישאר בחיים יש לי רק סיבות ללמה להתאבד... אין לי כלום.. בעןלם הזה...
אין לי פשוט כלום... אני יתאבד ושום דבר לא יצליח לעצור אותי.. אני הכי בטוחה בהחלטה שלי להתאבד לעולם לא הייתי כל כך בטוחה בהחלטה שקיבלתי אני באמת יתאבד אני יצא מהעולם הזה לעולם חדש.. עולם ללא סבל...
אני עוד יכתוב כמה הודעות אולי יותר... אבל לא עוד הרבה... כי בקרוב אני מתאבדת וזה סופי. וסופי באמת.
תוך יום כולם ישכחו ממני וישכחו שהייתי אי פעם בין החיים

תודה על זה שניסיתם...
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
אל תוותרי

קורל,
אני לא אשכח. וחושבת שאם אני לא אשכח, אז על אחת כמה וכמה שאנשים שמכירים אותך יותר ממני או קרובים אלייך יותר לא ישכחו. את אולי חושבת שאם אנשים מסויימים לא מתייחסים אלייך טוב מספיק, זה אומר שלא אכפת להם. אבל הרבה פעמים זה לא ככה. אולי הם לא מבינים אותך מספיק, אבל זה לא אומר שלא אכפת להם באמת. אולי הם לא יודעים מה מתרחש בתוכך, אבל, בבקשה, אל תנסי להראות איך את מרגישה בכך שלא תהיי עוד. אדם כמוך, שמרגיש, או יכול להרגיש, כל כך הרבה כאב, הוא אדם שמרגיש בעוצמה. אני מבינה שאת מרגישה שרק לקחו ממך ולא נתנו, שרק נתת ולא קיבלת דבר. ועכשיו את רוצה לתת לעצמך, לחשוב על עצמך בכך שתפרשי מהחיים. אבל מה את נותנת לעצמך בכך, בעצם? שקט? מנוחה? שלווה? אם התאבדות היתה נותנת לנו את כל הדברים הללו, היא היתה קלה יותר להשגה מבחינה רגשית. האם ראית פעם מישהו שטוב לו, שהוא שמח בחייו, ואז, לאחר סיפוק רב, הוא אומר לעצמו: "או קי, עכשיו אני אגיע לשיא. אני אתאבד." למה לא, בעצם, אם זה דבר טוב כל כך? אבל את יודעת, מניסיון מר, שמחשבות אובדניות צצות כתוצאה של סבל, לא של שמחה. ומוות של אדם הוא לא מאורע משמח, אלא חלק מטרגדיה.
אני מבינה שענת היתה, ועודנה, חשובה לך מאד, אולי אפילו הכי חשובה. אולי תזכרי שהיא לא תמיד היתה שם. יום אחד היא הופיעה בחייך ונתנה לך מעצמה. וביום אחר היא לא היתה שם יותר, אבל מרגע שהיא נגעה בחייך, היא תהיה שם תמיד, לטוב ולרע, בין אם תשמחי שהכרת אותה ובין אם תתגעגעי ותחושי בחסרונה. אבל אולי תחשבי על כך שלא ידעת שיכולה להיות בת אדם נפלאה כמו ענת לפני שפגשת אותה. ובאופן דומה, יכול להיות שיש עוד כמה אנשים נפלאים, שעדיין לא פגשת, וכרגע לא מאמינה שתפגשי. עם כל הכאב, ענת עשויה להיות ההוכחה עבורך שאנשים כאלה קיימים. יותר מזה: אני בטוחה שאת בעצמך אדם נפלא שכזה, וכמו שאת אומרת שהגיע הזמן לחשוב על עצמך, אני מקווה שתחשבי על עצמך כפי שמגיע לך, ותעניקי לעצמך, וכך גם לסובבים אותך, את החיים.
אני מבינה שכרגע החיים קשים עבורך, שיש הרבה בעיות בבית, שלא מבינים אותך, את המצוקה שלך. אולי את זקוקה לאדם אחר, שאת יכולה לסמוך עליו, כדי שיתווך את רגשותייך לאימך, כדי לעזור לה להבין אותך. אל תוותרי על כך: מצאי את האדם שאת יכולה לסמוך עליו. כתבתי לך קודם שאת אדם שיכול להרגיש בעוצמה: העולם צריך אותך. ממש כמו שאת מרגישה שאת צריכה את ענת עכשיו. יש עוד כל כך הרבה שאת יכולה לעשות ולחוות. אני איתך כאן, חושבת עלייך, רוצה שהעיניים של האנשים שאיתך ייפקחו לראות אותך ולעזור. בבקשה תמשיכי לשתף במה שקורה איתך.

שלך,

מתנדבת סה"ר.
 
...

התאבדות זה לא דבר משמח לאדם שמח אדם שמח צריך לחיות את החיים שלו עם הוא מאושר בהם בטח שלא לפרוש בשביל מה.. יש אנשים שבאמת אוהבים את החיים שלהם ולדעתי לא צריכים לפרוש מהם.. כי טוב להם
אבל אני לא אדם שמח אני ממש ההפך מזה.... ולי לא טוב פה. ולא התכוונתי להגיד או שיבינו ממני שהתאבדות זה דבר שמח . אותי זה מעודד או מרגיע לדעת שיש דרך שיכולה לעזור לי ואולי לא כולם מסכימים איתה.. אבל . ברוב הדברים אנשים לא מסכימים.. אבל זה לא משמח אותי וכן , באמת שעצוב לי מאוד לעשות סבל לאנשים שאולי יזכרו אותי.. למשל.. אני יכולה להגיד למה אני מרגישה שתוך יום ישכחו אותי.. שהייתי באשפוז ילדה שהייתה שם השתחררה והתאבדה. אני הכרתי אותה והצוות בא ואמר לנו .. יום אחד כולם בכו עליה ודיברו עליה בלי סוף ביום השני לא שמעתי את השם שלה ולא בכו עליה רק נזכרו בכל הזיכרונות וגם ימים אחרי זה. אני מאמינה שכן היה לחלקם קשה כי עדיין כל אחד נקשר באופן שונה אבל אני ראיתי שעברו את זה דיי בקלות. אבל באמת שיש לי לב אבל האנשים האלו השתנו ואני מאמינה בתוך תוכי שיעזרו להם זה שלא עוזרים לי לא אומר שלאחרים לא יעזרו,
אני כן חושבת גם על אחרים ואני מנסה לראות מה יצא מזה.. אני מאמינה פשוט שהם יעברו את זה .. כי הם אמיצים ואני בטוחה שהם אמיצים.
 
למעלה