קורלהדכאונית
New member
אני. סובלת
אני קורל.. וזו תיהיה הפעם האחרונה שאני ינסה לשתף מישהו במה שאני מרגישה .. כי אני יודעת.. שגם אחרי הפעם הזאת אני עדיין יהיה משוכנעת שאיש לא מבין את עוצמת הכאב שאני חווה.. אני רק מנסה .. ניסיון אחרון...כמעט כל החיים שלי המחברת שלי היא הדבר היחיד שמלווה אותי.. הדבר היחיד .., למרות שמחברת היא דבר דומם.. היא החברה הכי טובה שלי.. עד גיל תשע וחצי .. סבלתי סבלתי כלכך ! אכלתי מכות מאבא שלי המון פחדים ילדים רעים .... ולא היה מישהו שליווה אותי בזה.. לא היה מישהו שאי פעם הקשיב לי.. עם אמא שלי אף פעם לא יכולתי לדבר כי עם הייתי אומרת לה דבר קטן שלא מצא חן בעיניה היא הייתה מסוגלת לא לדבר איתי חודשים.. ועם אבא שלי בכלל לא יכולתי לדבר .. הוא היה מפוצץ אותי מכות.. וגם פחדתי ממנו מאוד.. ותמיד תמיד חלמתי על הבנאדם הזה שיבין אותי, שיקשיב לי, במקום להרביץ שלי שיחבק אותי כשקשה לי , שהמחברת כבר תיהיה דבר אחר בשבילי ולא החברה הכי טובה כי בכל זאת היא לא יכולה לעזור לי יותר מידי..אני ינסה לקצר אז אחרי כל זה.. בגיל תשע וחצי .. הועברתי לפנימיה. .. ושם הכרתי בפעם הראשונה בחיי את האדם הזה. את האדם ש9שנים וחצי כל כך חיכיתי לו זו הייתה מדריכה קראו לה ענת היא הייתה כל כך הרבה יותר מיוחדת מהבנאדם שחיכייתי לו היא הייתה אחרת היא הצליחה להבין אותי ובפעם הראשונה הרגשתי באמת מה זה להיןת מובנת.. לא להרגיש לבד.. הרגשתי שהיא מגנה עליי , שהיא פה בשבילי ומעולם לא היה לי את זה. יום אחד., היא החליטה לעזוב את הפנימיה.. לעזוב להולנד לכל החיים ... ו... אין לי מילה מספיק טובה כדי שתתאר את ההרגשה שהרגשתי באותו רגע .. שכחתי לציין שנהייתה לי כלפיה אובססיה ,.. אובססיה נוראית..! ואולי גם התאהבות.. ממש בטעות..ולפני זה.. תמיד אמרתי לעצמי, שברגע שהיא תעזוב אותי אני יתאבד.. ו.. היא אמרה לי שיש חודש מסויים שהיא עוזבת.. אבל .. יום אחד. ראיתי אותה מתחילה לחבק את כולם והבנתי שעכשיו היא עוזבת וזה חודש.. לפני הזמן שהיא אמרה לי .. רצתי אליה ולא הסכמתי לשחרר אותה לקחו אותי ממנה בכוח.. אני זוכרת כמה בכיתי... כל המכות שקיבלתי לא הצליחו להוציא ממני כל כך הרבה בכי אבל הפרידה ממנה היא השיא.. שלחתי לה המון הודעות אובססיביות ואובדניות .. עד ששמו אותי באשפוז םסיכיאטרי.. ושם ניתקו לנו את הקשר לעד..,!!!!! התחננתי לשיחת פרידה אחרונה ממנה .. קיבלתי., ונגמר.. חוץ מזה.. הייתה לי הזדמנות אחרונה לראות אותה לפני האשפוז ופספסתי אותה אני כל כך מאוכזבת מזה אבל כל כך!!!! איש לא יבין ולא יוכל להבין את כמות הסבל שאני חווה בגלל הפרידה הזו אשפוז של 8 חודשים לא עזר לי רק ניפץ כל תקווה קטנה שהייתה לי.. ועוד אני לבדעכשויו .. אני יעשה הכל כדי להחזיר אותה !! אני יודעת שזה מטורף להיקשר ככה למדריכה .. זה לא אנושי! אני פשוט נקשרתי אליה ברמה לא נורמלית ולא מציאותית!! ואני רק בת 13!!!!!!!!! ואני פשוט כל כך מתגעגעת אליהה!! יש ימים שמרוב געגועים כל כך חזקים אליה אני מתקפלת מכאב אני יותר מידי סובלת אני לא מסוגלת לחיות עם זה יותר .. המחברת הזו ששנים אני נעזרת בה.., כבר לא עוזרת לי... הכאב חזק מידי עוצמתי מידי ולא מציאותי . אני מרגישה משוגעת כי אני לא מבינה איך בנאדם יכול להיקשר ברמה כזאת!! כל מי שאני מנסה לספר לו מגלה אדישות ואומר לי יעבור אבל זה כי לא מבינים את העוצמה של זה!! אשפוז לא יעזור לי .. אני לא ידבר גם ככה עם המטפלת כי לא דיברתי איתה אז.. ועם שום מטפלת אחרת אני לא מעוניינת שום דבר לא יוכל לעזור לי רק היא אבל .. היא נגמרה .... אני כל כך רוצה שהיא תחזור לחיים שלי .. אני מרגישה שמשהו מת פשוט בתוכי לא משהו הכל, כל חלק בגופי נשבר והחלקים נעלמו ורק לענת , למדריכה הזאת יש את הכוח לחבר אותי בחזרה. אבל היא לא נמצאת... אני כל כך מתגעגעת אלייהההההה היא חסרה לי כלכך !!!!! מישהו מביןן??
אני קורל.. וזו תיהיה הפעם האחרונה שאני ינסה לשתף מישהו במה שאני מרגישה .. כי אני יודעת.. שגם אחרי הפעם הזאת אני עדיין יהיה משוכנעת שאיש לא מבין את עוצמת הכאב שאני חווה.. אני רק מנסה .. ניסיון אחרון...כמעט כל החיים שלי המחברת שלי היא הדבר היחיד שמלווה אותי.. הדבר היחיד .., למרות שמחברת היא דבר דומם.. היא החברה הכי טובה שלי.. עד גיל תשע וחצי .. סבלתי סבלתי כלכך ! אכלתי מכות מאבא שלי המון פחדים ילדים רעים .... ולא היה מישהו שליווה אותי בזה.. לא היה מישהו שאי פעם הקשיב לי.. עם אמא שלי אף פעם לא יכולתי לדבר כי עם הייתי אומרת לה דבר קטן שלא מצא חן בעיניה היא הייתה מסוגלת לא לדבר איתי חודשים.. ועם אבא שלי בכלל לא יכולתי לדבר .. הוא היה מפוצץ אותי מכות.. וגם פחדתי ממנו מאוד.. ותמיד תמיד חלמתי על הבנאדם הזה שיבין אותי, שיקשיב לי, במקום להרביץ שלי שיחבק אותי כשקשה לי , שהמחברת כבר תיהיה דבר אחר בשבילי ולא החברה הכי טובה כי בכל זאת היא לא יכולה לעזור לי יותר מידי..אני ינסה לקצר אז אחרי כל זה.. בגיל תשע וחצי .. הועברתי לפנימיה. .. ושם הכרתי בפעם הראשונה בחיי את האדם הזה. את האדם ש9שנים וחצי כל כך חיכיתי לו זו הייתה מדריכה קראו לה ענת היא הייתה כל כך הרבה יותר מיוחדת מהבנאדם שחיכייתי לו היא הייתה אחרת היא הצליחה להבין אותי ובפעם הראשונה הרגשתי באמת מה זה להיןת מובנת.. לא להרגיש לבד.. הרגשתי שהיא מגנה עליי , שהיא פה בשבילי ומעולם לא היה לי את זה. יום אחד., היא החליטה לעזוב את הפנימיה.. לעזוב להולנד לכל החיים ... ו... אין לי מילה מספיק טובה כדי שתתאר את ההרגשה שהרגשתי באותו רגע .. שכחתי לציין שנהייתה לי כלפיה אובססיה ,.. אובססיה נוראית..! ואולי גם התאהבות.. ממש בטעות..ולפני זה.. תמיד אמרתי לעצמי, שברגע שהיא תעזוב אותי אני יתאבד.. ו.. היא אמרה לי שיש חודש מסויים שהיא עוזבת.. אבל .. יום אחד. ראיתי אותה מתחילה לחבק את כולם והבנתי שעכשיו היא עוזבת וזה חודש.. לפני הזמן שהיא אמרה לי .. רצתי אליה ולא הסכמתי לשחרר אותה לקחו אותי ממנה בכוח.. אני זוכרת כמה בכיתי... כל המכות שקיבלתי לא הצליחו להוציא ממני כל כך הרבה בכי אבל הפרידה ממנה היא השיא.. שלחתי לה המון הודעות אובססיביות ואובדניות .. עד ששמו אותי באשפוז םסיכיאטרי.. ושם ניתקו לנו את הקשר לעד..,!!!!! התחננתי לשיחת פרידה אחרונה ממנה .. קיבלתי., ונגמר.. חוץ מזה.. הייתה לי הזדמנות אחרונה לראות אותה לפני האשפוז ופספסתי אותה אני כל כך מאוכזבת מזה אבל כל כך!!!! איש לא יבין ולא יוכל להבין את כמות הסבל שאני חווה בגלל הפרידה הזו אשפוז של 8 חודשים לא עזר לי רק ניפץ כל תקווה קטנה שהייתה לי.. ועוד אני לבדעכשויו .. אני יעשה הכל כדי להחזיר אותה !! אני יודעת שזה מטורף להיקשר ככה למדריכה .. זה לא אנושי! אני פשוט נקשרתי אליה ברמה לא נורמלית ולא מציאותית!! ואני רק בת 13!!!!!!!!! ואני פשוט כל כך מתגעגעת אליהה!! יש ימים שמרוב געגועים כל כך חזקים אליה אני מתקפלת מכאב אני יותר מידי סובלת אני לא מסוגלת לחיות עם זה יותר .. המחברת הזו ששנים אני נעזרת בה.., כבר לא עוזרת לי... הכאב חזק מידי עוצמתי מידי ולא מציאותי . אני מרגישה משוגעת כי אני לא מבינה איך בנאדם יכול להיקשר ברמה כזאת!! כל מי שאני מנסה לספר לו מגלה אדישות ואומר לי יעבור אבל זה כי לא מבינים את העוצמה של זה!! אשפוז לא יעזור לי .. אני לא ידבר גם ככה עם המטפלת כי לא דיברתי איתה אז.. ועם שום מטפלת אחרת אני לא מעוניינת שום דבר לא יוכל לעזור לי רק היא אבל .. היא נגמרה .... אני כל כך רוצה שהיא תחזור לחיים שלי .. אני מרגישה שמשהו מת פשוט בתוכי לא משהו הכל, כל חלק בגופי נשבר והחלקים נעלמו ורק לענת , למדריכה הזאת יש את הכוח לחבר אותי בחזרה. אבל היא לא נמצאת... אני כל כך מתגעגעת אלייהההההה היא חסרה לי כלכך !!!!! מישהו מביןן??
