ייאוש

[ילדת כאב]

ייאוש

אני כבר מאבדת תקווה אחרי כלכך הרבה שנים של ניסיונות ועליות ונפילות אני לא רואה את האור אני כבר לא מאמינה שיכול להיות אחרת הנפש כבר עייפה והגוף כבר נהיה חולה אני לא מוצאת את עצמי לא רואה עתיד רק רוצה לצאת מהמצב הזה שחונק אותי הדיכאון הפך להיות החבר הכי טוב שלי אבל אני לא רוצה אותו והוא לא מוכן לשחרר אפילו לבכות אני כבר לא יכולה נגמרו הדמעות אני חייה על אוטומט לא יוצאת מהבית רק לעבודה אין חשק לצאת יש רצון גדול לחתוך אבל אני רבה עם עצמי כי עבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שחתכתי ומהפעם האחרונה שביקרתי אצל פסיכיאטר ואני ממש לא התגעגעתי לזה אבל זה חזק ממני אני לא מסוגלת כבר להחזיק מעמד...אני שומעת על מקרים מזעזעים שקורים לילדים קטנים ואני אוכלת את עצמי על מה אני בוכה על דיכאון מה הם יגידו שהם צריכים להתמודד עם דברים הרבה יותר קשים ממה שאני מתומדדת וזה הורג אותי אני שונאת את עצמי...אני כבר לא ילדה הגעתי לגיל שכבר צריך להיות לי כיוון לחיים אבל אין לי כלום...הגעתי לפה ילדה בחטיבה במצב רע ועכשיו אני פה אישה אחרי צבא ועדיין באותו מצב...מה לא ניסיתי הייתי בטיפול אצל 5 מטפלים שונים וכלום הייתי בטיפול אצל פסיכיאטר וכדורים וכלום כאילו הכל בכוונה כאילו רוצים להתיש אותי אם זה ככה אז הם הצליחו...אני לא מתכוונת לפגוע בעצמי!!!!! זאת סתם פריקה

 

[סהר-תמיכה]

קומץ תקווה ושקט פנימי

שלום לך. קראתי את הודעתך בנשימה אחת וכל שרציתי היה לשבת לצידך, להביט בעינייך הכואבות, להושיט לך יד וללחוש לך "אל תאבדי תקווה". יש משהו בכאב שלך, שבא ממקום כל כך כן ועמוק וזה גרם לי להרגיש שאני לצידך.
מדבריך עולה שאת מתמודדת עם הכאב הרבה זמן, שתחושה של ייאוש היא הדבר הכי אמיתי שאת מחזיקה כרגע.ואולי דווקא מתוך המקום הזה, תגיע תקוה חדשה, צמיחה. יחד עם זאת, נשמע שאת מצליחה לגייס כוחות שיש בהם חוזק פנימי ששומר עליך שלא תפגעי בעצמך. אין זה מובן מאליו.
אני מרגישה שיש איזה קונפליקט פנימי שנע בין הרצון לכאוב, לבכות,להרגיש את הקושי, לבין קול אחר שמבקר את הרצון הזה ומנסה להשתיק אותו. אני מזמינה אותך לבוא אלינו לצ'אט אנונימי ואישי, לחלוק עימנו את הכאב והייאוש, הבדידות, התסכול וכל העולה בנפשך. אנו נמצאים בכל יום מלבד ימי שישי בין השעות 21:00 לחצות.
בינתיים, שולחת לך קומץ תקווה ושקט פנימי.
שלך, מתנדבת בסה"ר