בבית חולים כמעט שבוע
ביום ראשון היה לי התקף.לא הייתי חיוורת הייתי אפורה..
אחרי שנים שרופאים בקושי מקשיבים לי בתקופה האחרונה יש לי כמה רופאים שמנסים להבין מה לא בסדר. אז הפעם היה לי שם של רופא להגיד. וזה הלך מאוד מהר.
תוך פחות מ4 שעות לדעתי כבר הייתי במחלקה. ודי מהר הובן שאני לא יכולה לסבול ריח של אוכל - מערכת החיסון שלי מגיבה לזה. אז מצאתי את עצמי בחדר לבד.
וככה כבר תכף שבוע. (מה להגיד שאבא שלי היה פה ואמר שזה כמו כלא.. אמרתי את זה בעצמי כדי להביר לצוות שאני לא יכולה לצאת בשעות האוכל החוצה.. הם קצת נבהלו נראה לי ).
רק בלילה בין חמישי לשישי הבנתי בכלל מה קורה.. עד אז הייתי שילוב של בלבול וקושי לעשות בערך כל דבר. אני אוכלת איזה אוכל חילופי כי רק את זה מערכת החיסון שלי לא תוקפת .. והמון תרופות ועשו בדיקות ובתלכס לאף אחד אין באמת משהו מסודר להגיד לי . להוציא הרגעים שבהם אני מרגישה זוועה במיוחד נראה לי שזאת אני שמעודדת את הצוות ולא הפוך ..
כבר ביום שלישי אמרתי שאני נראת טוב יותר - אבל בנתיים כנראה שמי שלא מכיר אותי מאוד לא רואה את זה.
ביקשתי עכשיו אישור שיפיקו לי מרשמים והלך לקנות בקניון של בית החולים. שזה הכי רחוק שהלכתי השבוע - הרופאה אמרה כן אבל ביקשה שאמתין קצת.
אני רוצה הביתה
אני רוצה את התוצאות של הבדיקות
אני אפילו קצת מתגעגעת לעבודה
ושוב הפסדתי לימודים
ואני יודעת שכל זה לא באמת משנה עכשיו והכל יכול לחכות..
..
אני רוצה לאכול משהו אמיתי כזה שצריך ללעוס
נייסתי אתמול והגבתי כל כך רע שאני לא חושבת לנסות שוב בקרוב..
ואני רוצה להתעורר בבוקר לא כי המוניטר החליט שמישהו צריך לבדוק מה קורה.. ולא כי צריך להחליף עירוי..
והכי רוצה לשוחח באמת ולא רק לענות כל פעם לאנשים שרוצים לבדוק בעדינות שאני עדיין בחיים..
ביום ראשון היה לי התקף.לא הייתי חיוורת הייתי אפורה..
אחרי שנים שרופאים בקושי מקשיבים לי בתקופה האחרונה יש לי כמה רופאים שמנסים להבין מה לא בסדר. אז הפעם היה לי שם של רופא להגיד. וזה הלך מאוד מהר.
תוך פחות מ4 שעות לדעתי כבר הייתי במחלקה. ודי מהר הובן שאני לא יכולה לסבול ריח של אוכל - מערכת החיסון שלי מגיבה לזה. אז מצאתי את עצמי בחדר לבד.
וככה כבר תכף שבוע. (מה להגיד שאבא שלי היה פה ואמר שזה כמו כלא.. אמרתי את זה בעצמי כדי להביר לצוות שאני לא יכולה לצאת בשעות האוכל החוצה.. הם קצת נבהלו נראה לי ).
רק בלילה בין חמישי לשישי הבנתי בכלל מה קורה.. עד אז הייתי שילוב של בלבול וקושי לעשות בערך כל דבר. אני אוכלת איזה אוכל חילופי כי רק את זה מערכת החיסון שלי לא תוקפת .. והמון תרופות ועשו בדיקות ובתלכס לאף אחד אין באמת משהו מסודר להגיד לי . להוציא הרגעים שבהם אני מרגישה זוועה במיוחד נראה לי שזאת אני שמעודדת את הצוות ולא הפוך ..
כבר ביום שלישי אמרתי שאני נראת טוב יותר - אבל בנתיים כנראה שמי שלא מכיר אותי מאוד לא רואה את זה.
ביקשתי עכשיו אישור שיפיקו לי מרשמים והלך לקנות בקניון של בית החולים. שזה הכי רחוק שהלכתי השבוע - הרופאה אמרה כן אבל ביקשה שאמתין קצת.
אני רוצה הביתה
אני רוצה את התוצאות של הבדיקות
אני אפילו קצת מתגעגעת לעבודה
ושוב הפסדתי לימודים
ואני יודעת שכל זה לא באמת משנה עכשיו והכל יכול לחכות..
..
אני רוצה לאכול משהו אמיתי כזה שצריך ללעוס
נייסתי אתמול והגבתי כל כך רע שאני לא חושבת לנסות שוב בקרוב..
ואני רוצה להתעורר בבוקר לא כי המוניטר החליט שמישהו צריך לבדוק מה קורה.. ולא כי צריך להחליף עירוי..
והכי רוצה לשוחח באמת ולא רק לענות כל פעם לאנשים שרוצים לבדוק בעדינות שאני עדיין בחיים..