להושיט לך יד
מותשת יקרה,
אני קוראת את מה שכתבת וממש יכולה להרגיש דרך המילים שלך עד כמה את כנראה עייפה. עד כמה את מרגישה באפיסת כוחות אל מול היכולת שלך לשלוט בפציעות ובחתכים. עד כמה את לא רוצה יותר צלקות, צלקות שאולי מזכירות לך את הכאבים והקשיים שעברו עלייך בעבר ואולי עוברים עלייך כרגע... ונדמה כאילו רק החתכים יכולים לסייע לך להתמודד עם המצוקה ושאין דרך אחרת להחזיק את הכאב שלך.
ואני גם שומעת את הקריאה שלך לעזרה, את הרצון שלך למצוא דרכים להתמודד עם הכאב אחרת, את הזעקה שלך שעולה אולי מתוך תחושות של חוסר אונים, למצוא את מה שיעזור לך להתמודד ברגעי המשבר בדרך אחרת, בדרך שהיא מרגיעה אותך בלי שהגוף שלך יפצע.
היכולת שלך להעלות בפורום את הכאב שלך ואת הרצון שלך להפסיק אותו מעיד על כח עצום- כח שנמצא בתוכך. את לא לבד, אנחנו פה בשבילך, להיות לידך ברגעים הכואבים האלה... ואולי לשתף אותנו זה גם סוג של פורקן שיכול להקל, אפילו קצת, את מה שמציק לך.
אני גם רוצה להזמין אותך לבוא לשוחח איתנו בצ'אט, שזמין בכל יום בין השעות תשע לחצות (למעט ימי שישי) להיות איתך ברגעים הקשים, להקשיב לך ולהושיט לך יד כשהכאב מציף אותך ואת זקוקה למקום לפרוק את שעובר עליך.
אני כאן עבורך, עם ידיים מושטות,
מתנדבת סהר