לא לסמוך על אנשים
זאת המסקנה שהגעתי איתה לחג.. אני מרגישה נורא כל פעם שאני נזכרת ברגעים האלה ..
יש לי בעיה רפואית קצת מוזרה שגורמת לי לעשות התקפי אלרגיה קשיים ומהירים בתדירות יחסית גבוה. אני מאוד מודעת למצב ועושה כל מה שאני יכולה לשמור על עצמי אבל זה בממוצע פעם בחודש פשוט נכשל.. בערך פעם ב-3 חודשים זה נכשל בגדול והופך למצב חירום שקורה מאוד מהר..
זה קרה לפני שבוע .. בדרך מהעבודה הביתה .. הושבתי את עצמי בצל באיזה פינה כי הבנתי שזה קורה.. הבנתי שאני לא אצליח להגיע לאוטובוס הביתה..
רחוב ראשי, עיר גדולה , שעת עומס שכולם בדיוק יוצאים.
המקום שהתיישבתי בו הוא כניסה לבנין משרדים גדול .. לקח לי כמה רגעים להצליח להתקשר למד"א .. הייתי במצב שאין לי ממש קול ואני לא ממש יכולה להסביר איפה אני .... בקושי הצלחתי להגיד להם מה קורה למזלי על הבנין ממול היה שלט ברור עם הכתובת.
לקח כמה דקות עד שמצאו אותי ובדקות האלה הייתי לבד
לגמרי לבד.. אנשים עברו שם ואף אחד לא עצר..
לא הייתי מסוגלת לסמן למישהו או לבקש הייתי חלשה מדי .. ואני לא מבינה איך לא עצרו לעזור לי?!
בגלל המצב שלי אני נראת חצי מהגיל שלי מבחינת גודל, קשה לי להבין איך מישהו רואה נערה בבגדי שישי מגוהצים, על הרצפה באמצע הרחוב ולא ניגש ?! קשה לי לדמיין מה יכולים אותם אנשים להגיד בתגובה ..
אפילו לא ניסו לא שאלו .. כלום..
זה הרגע הזה והשניה שהסתיימה השיחה עם מדא שאני מודה שנלחצתי הבנתי שהפעם זה התקף יותר קשה , ושזה מסוכן, המוקדן ביקש שאני אנסה לבקש עזרה ממישהו , ולא הצלחתי .. הוא שאל אם אני חושבת שאצליח לסמן לאמבולנס ואמרתי שלא ..
אם מישהו רק היה עוצר - הייתי אולי מצליחה להשתמש במזרק מהר יותר(לא ברור לי איך עשיתי את זה במצב כל כך גרוע), והיו חוסכים למד"א את העשר דקות לפחות שניסו למצוא אותי ..ואז אולי היו מספיקים להביא אותי לבית חולים לפני הדרדרות.. וזה לא היה הופך לכזה בלגן..
עכשיו כל פעם שאני קצת לא מרגישה טוב אני בלחץ, כי זה מזכיר לי את זה .. היה לי לילה קשה הלילה , מהאלה שהם כמעט חירום , ואני לא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר ..
אני מודה שאני מפחדת..
זאת המסקנה שהגעתי איתה לחג.. אני מרגישה נורא כל פעם שאני נזכרת ברגעים האלה ..
יש לי בעיה רפואית קצת מוזרה שגורמת לי לעשות התקפי אלרגיה קשיים ומהירים בתדירות יחסית גבוה. אני מאוד מודעת למצב ועושה כל מה שאני יכולה לשמור על עצמי אבל זה בממוצע פעם בחודש פשוט נכשל.. בערך פעם ב-3 חודשים זה נכשל בגדול והופך למצב חירום שקורה מאוד מהר..
זה קרה לפני שבוע .. בדרך מהעבודה הביתה .. הושבתי את עצמי בצל באיזה פינה כי הבנתי שזה קורה.. הבנתי שאני לא אצליח להגיע לאוטובוס הביתה..
רחוב ראשי, עיר גדולה , שעת עומס שכולם בדיוק יוצאים.
המקום שהתיישבתי בו הוא כניסה לבנין משרדים גדול .. לקח לי כמה רגעים להצליח להתקשר למד"א .. הייתי במצב שאין לי ממש קול ואני לא ממש יכולה להסביר איפה אני .... בקושי הצלחתי להגיד להם מה קורה למזלי על הבנין ממול היה שלט ברור עם הכתובת.
לקח כמה דקות עד שמצאו אותי ובדקות האלה הייתי לבד
לגמרי לבד.. אנשים עברו שם ואף אחד לא עצר..
לא הייתי מסוגלת לסמן למישהו או לבקש הייתי חלשה מדי .. ואני לא מבינה איך לא עצרו לעזור לי?!
בגלל המצב שלי אני נראת חצי מהגיל שלי מבחינת גודל, קשה לי להבין איך מישהו רואה נערה בבגדי שישי מגוהצים, על הרצפה באמצע הרחוב ולא ניגש ?! קשה לי לדמיין מה יכולים אותם אנשים להגיד בתגובה ..
אפילו לא ניסו לא שאלו .. כלום..
זה הרגע הזה והשניה שהסתיימה השיחה עם מדא שאני מודה שנלחצתי הבנתי שהפעם זה התקף יותר קשה , ושזה מסוכן, המוקדן ביקש שאני אנסה לבקש עזרה ממישהו , ולא הצלחתי .. הוא שאל אם אני חושבת שאצליח לסמן לאמבולנס ואמרתי שלא ..
אם מישהו רק היה עוצר - הייתי אולי מצליחה להשתמש במזרק מהר יותר(לא ברור לי איך עשיתי את זה במצב כל כך גרוע), והיו חוסכים למד"א את העשר דקות לפחות שניסו למצוא אותי ..ואז אולי היו מספיקים להביא אותי לבית חולים לפני הדרדרות.. וזה לא היה הופך לכזה בלגן..
עכשיו כל פעם שאני קצת לא מרגישה טוב אני בלחץ, כי זה מזכיר לי את זה .. היה לי לילה קשה הלילה , מהאלה שהם כמעט חירום , ואני לא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר ..
אני מודה שאני מפחדת..