לא לסמוך על אנשים

[פנינה21]

לא לסמוך על אנשים

זאת המסקנה שהגעתי איתה לחג.. אני מרגישה נורא כל פעם שאני נזכרת ברגעים האלה ..
יש לי בעיה רפואית קצת מוזרה שגורמת לי לעשות התקפי אלרגיה קשיים ומהירים בתדירות יחסית גבוה. אני מאוד מודעת למצב ועושה כל מה שאני יכולה לשמור על עצמי אבל זה בממוצע פעם בחודש פשוט נכשל.. בערך פעם ב-3 חודשים זה נכשל בגדול והופך למצב חירום שקורה מאוד מהר..

זה קרה לפני שבוע .. בדרך מהעבודה הביתה .. הושבתי את עצמי בצל באיזה פינה כי הבנתי שזה קורה.. הבנתי שאני לא אצליח להגיע לאוטובוס הביתה..
רחוב ראשי, עיר גדולה , שעת עומס שכולם בדיוק יוצאים.
המקום שהתיישבתי בו הוא כניסה לבנין משרדים גדול .. לקח לי כמה רגעים להצליח להתקשר למד"א .. הייתי במצב שאין לי ממש קול ואני לא ממש יכולה להסביר איפה אני .... בקושי הצלחתי להגיד להם מה קורה למזלי על הבנין ממול היה שלט ברור עם הכתובת.
לקח כמה דקות עד שמצאו אותי ובדקות האלה הייתי לבד
לגמרי לבד.. אנשים עברו שם ואף אחד לא עצר..
לא הייתי מסוגלת לסמן למישהו או לבקש הייתי חלשה מדי .. ואני לא מבינה איך לא עצרו לעזור לי?!

בגלל המצב שלי אני נראת חצי מהגיל שלי מבחינת גודל, קשה לי להבין איך מישהו רואה נערה בבגדי שישי מגוהצים, על הרצפה באמצע הרחוב ולא ניגש ?! קשה לי לדמיין מה יכולים אותם אנשים להגיד בתגובה ..

אפילו לא ניסו לא שאלו .. כלום..

זה הרגע הזה והשניה שהסתיימה השיחה עם מדא שאני מודה שנלחצתי הבנתי שהפעם זה התקף יותר קשה , ושזה מסוכן, המוקדן ביקש שאני אנסה לבקש עזרה ממישהו , ולא הצלחתי .. הוא שאל אם אני חושבת שאצליח לסמן לאמבולנס ואמרתי שלא ..
אם מישהו רק היה עוצר - הייתי אולי מצליחה להשתמש במזרק מהר יותר(לא ברור לי איך עשיתי את זה במצב כל כך גרוע), והיו חוסכים למד"א את העשר דקות לפחות שניסו למצוא אותי ..ואז אולי היו מספיקים להביא אותי לבית חולים לפני הדרדרות.. וזה לא היה הופך לכזה בלגן..

עכשיו כל פעם שאני קצת לא מרגישה טוב אני בלחץ, כי זה מזכיר לי את זה .. היה לי לילה קשה הלילה , מהאלה שהם כמעט חירום , ואני לא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר ..
אני מודה שאני מפחדת..

 

[סהר-תמיכה]

לסמוך....

פנינה יקירה,
שומעים את החרדה הגדולה שמציפה אותך, החשש שמקרה כזה יחזור בשנית ולא יהיה מי שיראה אותך, שיסייע ויגיש לך עזרה בזמן.
החוויה שאת מתארת נשמעת מאוד מפחידה, את נמצאת שם באמצע הרחוב וזה כאילו יש מעין מסך שעומד בינך לבין הסביבה- את רואה ואינך נראית. האנשים חולפים על פניך אבל לא רואים את המצוקה הגדולה שאת נמצאת בה, ואת לא מצליחה להושיט את היד לעזרה. איך זה יכול להיות שהם לא רואים…?
אני רק יכולה לשער באיזה חוסר אונים הרגשת בתוך הסיטואציה הזו והחרדה שתוקפת אותך עכשיו מובנת מאוד.
איזה כוחות יש לך, ככה לטפל בעצמך, להיות מודעת להתקף שעומד לבוא, לעצור בזמן ובכוחות כל כך דלים להזריק לעצמך על מנת לנסות ולעצור את ההתקף…
מתוך חוויה כזו ניתן להבין את ההרגשה שלך כי על אחרים אי אפשר לסמוך, רק את באמת תהיי שם לעזור לעצמך… יחד עם זאת, אני מקווה מאוד שאם תתקלי במקרה דומה בעתיד, תזכי לחוויה אחרת, שמישהו יצליח לראות אותך... לנפץ את מסך הזכוכית ולגשת להושיט לך יד...
אני מזמינה אותך לכתוב כאן או בצ'אט האנונימי שלנו, לשתף בפחדים ובחרדה ולאפשר לנו לסייע לך להתמודד עם התחושות הללו.

 

[פנינה21]

רק לפרוק חלק מהיומיים האחרונים

הכל כואב לי היום..
אם רק הייתי מסוגלת להסביר את התחושה הזאת כואב לי לנשום .. כואב לי לעמוד... כבר בערב אתמול הייתי קצת נפוחה ואדומה ידעתי שהיום הכל יכאב אבל אין ממש מה לעשות..
הצלחתי כמעט לסיים את מטלות הבית להיום בנוסף לבדיקות שהיו לי הבוקר..כל בדיקה שאני עושה מוצאים משהו ואז שולחים אותי עם המכתב לרופא והוא מוציא הפניה לעוד בדיקה ושוב..
פחדתי שימצאו גידול בבדיקה שהייתה אתמול ואין.. יש סוג של דלקת שמתאימה לדבר המוזר שהרופא חושב שיש לי ..

נאלצתי להודות בפני רופא המשפחה שהיכולת שלי לאכול הולכת ונעלמת.. זאת הייתה שיחה קשה אבל אני שמחה שהצלחתי לשתף את הרופא .. הוא היה מופתע שלא הייתי נורא בלחץ , אמרתי לו שאני לא בלחץ מזה כי מצאתי עוד כמה שעוברים אותו דבר ,אז אני יודעת שזה נורמלי .. כן מפחיד אותי להגיע למצב שאני לא מסוגלת לצאת מהבית בכלל, ומפחיד אותי שמשהו יקרה ואף אחד לא ישים לב עד שיהיה מאוחר מדי..

אמא שלי נלחצה קצת מהמצב והגיעה אתמול (ענין נדיר), הרופא שאל אם יש מישהו איתי בבית שיכול לעזור לי כשצריך, ונאלצתי להודות שלא ממש..

אם רק יכולתי למצוא פתרונות מעשיים שלא יהיה מצב שאני על סף חירום ואף אחד לא יודע .. לבנתיים התקנתי כמה אפלקציות בטלפון שמועילות להזעקת עזרה . ויצרתי כלל שאני שולחת הודעה לכמה חברות כשאני לא מרגישה טוב ככה שאם הן לא שומעות ממני כמה שעות אחרי זה הן יודעות שמשהו לא בסדר..

בנוסף מצאתי פורום שמתפקד כקבוצת תמיכה ורטואלית של אנשים עם מחלות מאותו סוג- קצת קשה לי שם כי הקבוצה באנגלית - בארץ אין הרבה חולים.

הייתי רוצה לעשות משהו מועיל
משהו שיעביר את המסר שאם רואים מישהו שנראה חולה או במצוקה -פשוט תשאלו, אולי הבן אדם צריך עזרה ..
דיברתי על מה שקרה המון פעמים בימים האחרונים ושמעתי כל מיני הסברים, אבל אני לא מצליחה להבין , אני לא מסוגלת לקלוט איך אפשר לא לגשת לשאול.. לא מסתדר לי , בשום מצב ..

עוד 6 ימים ואז מותר לי לחזור לקחת את התרופות (זה משפיע על הבדיקות..) , ואז אולי ארגיש קצת יותר טוב .. אני צריכה להימנע מכל פעילות שאינה חובה בימים האלה .. כל יציאה החוצה היא החלטה לקחת סיכון , אז כרגע סיכון זה רק לבדיקות ובחלק מהימים לעבודה..הייתי רוצה להרגיש שאני טיפה שולטת במצב ולמצוא דרך לדעת שמישהו יבחין שאני צריכה עזרה ..

 

[סהר-תמיכה]

צמיחה בתוך חוסר האונים

פנינה יקרה,
נשמע שעובר עלייך זמן מאוד מלחיץ ומכביד, כשאל הכאבים בכל הגוף, חוסר היכולת שלך לאכול וסבבי הבדיקות האינסופיים, מצטרפות טרדות כבדות. אני מבינה שאת מפחדת מהתפתחויות אפשריות במצבך, ושאת חוששת מלמצוא את עצמך חסרת אונים במצב חירום מסוכן, העלול להופיע בכל רגע...
נראה לי גם שהחוויה הקשה שעברת לפני כשבועיים לא נותנת לך מנוח. יכול להיות שבנוסף לכך שהיא מחריפה את התחושה שלך שאת בסכנה, היא גם מערערת את האמון שלך בעולם... נשמע שכבר שבועיים את מסתובבת ושואלת את עצמך – איך דבר כזה יכול היה לקרות?! מה זה אומר על האנושות ואיך אפשר ליצור עולם שבו אטימות כזאת לא יכולה להתקיים?... אולי את אפילו מרגישה שאלה שני פנים של אותו חוסר אונים מתסכל ומפחיד – שחוסר היכולת שלך לשלוט במצבך ברגעי התקף משתקף בחוסר היכולת ליצור את השינוי התודעתי המתבקש כל כך בחברה...
לצד כל זאת, אני שומעת ממך עוצמות אדירות. נשמע שאל מול תחושת חוסר השליטה שלך את מעמידה תושיה וחשיבה יצירתית, ושאל מול האכזבה שלך מאנשים את מתעקשת למצוא את המקומות שבהם כן יש סולידריות ועזרה הדדית (גם כשזה דורש חשיפה קשה, כמו בשיחה שלך עם הרופא). אני גם מרגישה שבתוך המצוקה האישית שלך את מוצאת כוחות לחשוב על הזולת...
יקירה, אני מזמינה אותך להמשיך ולספר לנו מה קורה, על פחדים וכאבים ותהיות, אנחנו רוצות ורוצים להיות לצידך בתקופה הקשה הזאת, כאן בפורום או בצ'ט. הצ'ט פועל כל יום (מלבד שישי) בין 21:00 לחצות. אנחנו כאן בשבילך.
מקווה שיהיה לילה שקט ללא כאבים, ושינה ערבה בתחושת ביטחון.
שלך,
מתנדבת סה"ר
http://www.sahar.org.il/

 

[פנינה21]

תודה

היה אתמול יום ארוך - מאלה שהם חירום קטן שאני מצליחה לעצור בעצמי.. הרגשתי נורא אבל אם הייתי עולה למיון היו נותנים לי תרופות וזה היה דוחה את הבדיקות שוב.. וזה עוד ימים לסבול..

אז היום זה יום לא יעיל .. תחושה של ריחוף מוזר אני מצליחה להתרכז לכמה רגעים ואז מגלה שנמחקו כמה שעות ..
מתסכל, בכל מקרה היום ועוד 3 ימים ואז יגיע יום שלישי..