נכנעתי

Netta lee V

New member
נכנעתי

כשלא רוצים להרגיש המוות נראה כחלום
יש רגעים שהכל מתקלף ונחשפים הסודות
זה מה שקרה לי היום והיא באה לחבק
ואיך אני אסביר שהחיבוק כואב לי?
איך אני אסביר כמה זה כואב לחייך?
כמה זה כואב שרואים אותי? בעיקר שאני רואה את עצמי
קשה לשלוט במחשבות
אני רק יודעת שחזרתי להרגיש. וזה כואב.

בחרתי לוותר ולסיים עם כל הכאב

הידיים, והריחות, והקולות לא מאפשרים לי להמשיך
לקחו לי את היכולת להמשיך.
אני לא מתאימה לעולם הזה.
:(
נמאס לי.
כל כך נמאס.
https://youtu.be/kwbIkzDVVFQ
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
דואגים לך!


נטע לי יקרה,
אני קוראת את מה שכתבת ומרגישה את אפיסת הכוחות.... את התחושה שהניתוק מהרגש כבר לא מתאפשר וזה מביא את הכאב בעוצמות בלתי אפשרויות, בתדירות בלתי פוסקת וחודרנית...

אני לא יודעת אם במילים שלך את מתייחסת לשיחה שהייתה לך הערב בצ'אט... שהציפה את הפלאשבקים האלה... אבל כך או כך אני שומעת את כמה את מרגישה חשופה ופגיעה, חסרת אונים אל מול הכאב הזה שלא נותן לחיות... באופן שאפילו רצון טוב להטיב, לחבק אותו מכאיב עוד יותר....

ואת מרגישה שהגעת לקצה גבול היכולת, והמוות נראה כמו שקט שאת כל כך מייחלת לו... ויחד עם זאת דווקא במילות השיר שצירפת, אני שומעת גם כמיהה לכך שאולי ניתן להינצל... שאת לא אבודה...

יקירה, אולי הכאב הזה הוא חלק בלתי נמנע מהחלמה, כמו להוציא את המוגלה מהפצע, למרוח עליו אלכוהול לחיטוי ולתפור אותו, אחרת הפצע לא יוכל להגליד וימשיך לדמם ללא עור שמגן עליו...אנחנו רוצים להיות פה איתך, לחטא בעדינות ובזהירות את הפצע ולנסות לחבוש באופן שלא יגרום לך להרגיש כאילו הפיתרון היחידי הוא לוותר על אותו איבר עם הפצע, על עצמך... באופן שהכאב יוכל להיות נסבל תפר אחר תפר... הצלקת אולי תישאר ותמיד תהיה חלק ממך, אבל אולי העוצמות לא יהיו כל כך גבוהות... אנחנו מחזיקים איתך ועבורך את התקווה, בייחוד הלילה...

בבקשה צרי איתנו קשר, אנחנו מאוד דואגים לך! מחכים לך היום עד חצות בצ'אט שוב, ונהיה פה גם מחר. עד אז מוזמנת לכתוב לנו גם במייל: [email protected]

שלך,
מתנדבת סה"ר
 

Netta lee V

New member
כואב מדי

זה יותר ממה שאני יכולה להכיל.
כואב מדי.
שורף לי.
יותר מדי
אני לא מתאימה לעולם הזה כנראה.
לא דיברתי על השיחה שהייתה בצ'אט.
 
למעלה