מצב חברתי...
היי. זאת פעם ראשונה שאני כותבת פה ואני לא יודעת מי יכול לעזור לי ואיך אבל בכל מקרה רציתי לפרוק כמה דברים שיושבים לי על הלב... אז ככה, ישלי 5 חברות קרובות ועוד כמה רחוקות. יש כאלה שיגידו שזה מספיק. אבל החלום שלי תמיד היה להיות מהבנות האלה שיש להן מלא חברות ויש להן הכל. אני עשיתי שינוי אדיר בעצמי, רזיתי כמעט 10 קילו, התחלתי הרבה יותר לטפח את עצמי ועכשיו התחלתי גם טיפה להתאפר. ויש רגעים שאני אומרת לעצמי "בשביל מה את עושה את כל זה? בשביל שירצו להיות איתך בגלל היופי שלך? שיחשבו שאת יפה?" הרי אני לא עושה את כל זה בשבילי. כל כך אכפת לי מה שאנשים חושבים עלי שאני מוכנה כבר לעשות הכל... זה מכניס אותי לדיכאון. אני לא יודעת לדבר עם אנשים, אני כל כך ביישנית. בדרך כלל שאני רוצה להתחיל לדבר עם אנשים אני פשוט נועצת בהם מבטים עד שהם הולכים ואז הם חושבים שאני מוזרה או משהו.. אני כל כך לא רוצה לצאת מטומטמת ליד אנשים ובגלל זה אני יוצאת מטומטמת ליד אנשים... אני חושבת שאולי אם אני אוהב את עצמי יותר זה יתן לי ביטחון, אבל אני לא יודעת כבר... אני שונאת את עצמי, זה מגיע לרמה שאני מפחדת להסתכל במראה. אני לא אוהבת שום דבר בעצמי, לא המשקל, לא הגובה, העיניים, המבנה פנים, הגבות, הגוף... אני כל הזמן חושבת לעצמי מי ירצה אותי בכלל? מי אני?.. אנשים שמכירים אותי רואים אותי בתור בן אדם מאוד אופטימי. אני תמיד צוחקת ומחייכת, מספרת בדיחות. אני ה"מצחיקה" שם.. אבל בפנים, בפנים אני עצובה ושונאת את עצמי. מה אני יכולה כבר לעשות? איך לאהוב את עצמי? איך להתחבר עם עוד בנות? איך להכיר בנים? איך להפסיק להיות עצובה?...
היי. זאת פעם ראשונה שאני כותבת פה ואני לא יודעת מי יכול לעזור לי ואיך אבל בכל מקרה רציתי לפרוק כמה דברים שיושבים לי על הלב... אז ככה, ישלי 5 חברות קרובות ועוד כמה רחוקות. יש כאלה שיגידו שזה מספיק. אבל החלום שלי תמיד היה להיות מהבנות האלה שיש להן מלא חברות ויש להן הכל. אני עשיתי שינוי אדיר בעצמי, רזיתי כמעט 10 קילו, התחלתי הרבה יותר לטפח את עצמי ועכשיו התחלתי גם טיפה להתאפר. ויש רגעים שאני אומרת לעצמי "בשביל מה את עושה את כל זה? בשביל שירצו להיות איתך בגלל היופי שלך? שיחשבו שאת יפה?" הרי אני לא עושה את כל זה בשבילי. כל כך אכפת לי מה שאנשים חושבים עלי שאני מוכנה כבר לעשות הכל... זה מכניס אותי לדיכאון. אני לא יודעת לדבר עם אנשים, אני כל כך ביישנית. בדרך כלל שאני רוצה להתחיל לדבר עם אנשים אני פשוט נועצת בהם מבטים עד שהם הולכים ואז הם חושבים שאני מוזרה או משהו.. אני כל כך לא רוצה לצאת מטומטמת ליד אנשים ובגלל זה אני יוצאת מטומטמת ליד אנשים... אני חושבת שאולי אם אני אוהב את עצמי יותר זה יתן לי ביטחון, אבל אני לא יודעת כבר... אני שונאת את עצמי, זה מגיע לרמה שאני מפחדת להסתכל במראה. אני לא אוהבת שום דבר בעצמי, לא המשקל, לא הגובה, העיניים, המבנה פנים, הגבות, הגוף... אני כל הזמן חושבת לעצמי מי ירצה אותי בכלל? מי אני?.. אנשים שמכירים אותי רואים אותי בתור בן אדם מאוד אופטימי. אני תמיד צוחקת ומחייכת, מספרת בדיחות. אני ה"מצחיקה" שם.. אבל בפנים, בפנים אני עצובה ושונאת את עצמי. מה אני יכולה כבר לעשות? איך לאהוב את עצמי? איך להתחבר עם עוד בנות? איך להכיר בנים? איך להפסיק להיות עצובה?...
