חרדה אחרי אירוע רפואי חריג

[פנינה21]

חרדה אחרי אירוע רפואי חריג

בלילה שבין חמישי לשישי היה לי התקף אלרגיה
אושפזתי ליום אחד שוחררתי כמה שעות אחרי שבדיקות הדם ובדיקת האקג חזרו לעצמן.עם המון תרופות.
אני חלשה עדיין , בוכה לסרוגין אבל הבכי לא בכי טוב ומשחרר כי אין לי מספיק אוויר בשביל זה...
שבת ובחוץ השכנים עושים אוכל לא שאני בדרך כלל מצטרפת אבל עכשיו סגרנו את כל החלונות רק בגללי , אני בת 28 וההורים שלי מעבירים את השבת בלשמור עלי כי אני עלולה לעשות עוד התקף ב-72 השעות שאחרי התקף ללא סיבה נוספת.. וזה עלול להיות גרוע יותר מההתקף המקורי.
הפסקתי טיול (עבודה) באמצע הבוס שלי היה הראשון לדעת שקרה משהו והראשון להגיע לבית החולים ,אחר כך הגיע ידיד מהצבא ואז אבא. כולם באמת היו מדהימים אבל אני פשוט מרגישה במצוקה מעבר למצוקה הפיזית הברורה.
אני מרגישה בהיסטריה ובעיקר מרגישה טיפשה זה היה מהאוכל מהצדנית שלי הפעם חדר האוכל הוכרז מזמן כמחוץ לתחום , מהארוחות נטולות החלב אני יכולה להיכנס לברר אם יש חמגשיות לאלרגיים או ירקות שלמים שאפשר לקחת אבל להיכנס ולצאת לא לשבת שם.
ההתקף הפעם לא עצר גם אחרי שמדא הוסיפו עוד אדרנלין מעבר לאפיפן שאני הזרקתי לקח שעות עד שהאקג שלי חזר לעצמו.
יש לי פשוט קטע שלם שאני לא זוכרת ממנו כמעט כלום,
אני בבית מישהי סוגרת את השבת במקומי .. ויקח לי כמה שבועות לחזור לשגרה מלאה אמרו לי שאני אעשה יומיות תקופה(בניגוד לרגיל וכן העבודה שלי נשמעת קצת כמו המשך של הצבא במובן הזה .. ואני מרגישה רע לגבי זה שמישהי סוגרת במקומי).
אני חייבת להירגע ולא יודעת איך לא יודעת מה לעשות , זה היה הפעם מאוד מסוכן אני מבינה את זה ,אני גם יודעת שלא יכולתי למנוע את זה עשיתי את כל כללי הזהירות האפשריים. אבל התסכול ענק .. וגם תחושת הסכנה .. וזה סכנה מאוכל זה לא שאני יכולה פשוט להפסיק לאכול ויהיה בסדר .. גם כשאוכלים לידי זאת בעיה..
אם מישהו נמצא פה בשבת בצהורים בבקשה תעשו סימן אני מרגישה שאני מתחרפנת ...

 

[סהר-תמיכה]

לעכל את החוויה הטראומטית

שלום פנינה יקרה,
אני שומעת כמה שאת מרגישה חסרת אונים אל מול האלרגיה והאשפוז, מעין תחושה כזו של אובדן שליטה שיכול להיות ממש מפחיד, מעבר לסכנה שבהתקף עצמו.. תחושה כאילו החיים יורדים ממסלולם בגלל האלרגיה, ואליהם נראה שנלוות תחושת דריכות לא נעימה, כמו הרגשת סכנה מתמדת שמרחפת והולכת איתך לאן שתלכי..
ובזמן שאת מנסה להתמודד ולהתאושש מההתקף, אני מבינה שעולות בך גם תחושות של אשמה ואחריות, שלדאגה לעצמך מתווספת גם הדאגה לאחרים – שצריכים לשמור עלייך, שצריכים לעבוד במקומך וכו'..
יקירה, ההתקף אומנם חלף אבל נשמע שלמשקעים הנפשיים שלו ול'אקג הרגשי' עוד יקח זמן לעבור ולהתייצב.. ובתקופה הזו, כדאי לנסות אולי לשחרר את האשמה ואת תחושת האחריות, לזכור שלא ביקשת לעצמך את האלרגיה ושאת עושה ככל יכולתך לשמור על עצמך מפניה, וגם כשזה לא מצליח – זה לא הופך אותך לעול או למועקה עבור אחרים, גם אם זה לפעמים מרגיש ככה.
בנוסף אולי כדאי להתייעץ עם פסיכולוג ולנסות לעבוד איתו על שיטות התנהגותיות וקוגניטיביות להירגעות והפחתת חרדה, וכן לפתוח את החוויה הקשה והטראומטית לעיבוד על מנת להתמודד איתה ולאפשר לה 'לשקוע' למקום הנכון.
מאחלת לך החלמה מהירה ובריאות איתנה יקירה, את מוזמנת תמיד להמשיך ולשתף אותנו כאן בתחושות ובמחשבות שלך, במה שאת עוברת..

 

[פנינה21]

תודה/ אחרי ביקור אצל הרופא

הוא ניסה להבין ממני מה בדיוק קרה..הוא אומר שהתחושה הפיזית לפחות אמורה להשתפר ברגע שאני אפסיק עם הסטאורדים עוד 3 ימים..הפסכולוגית שלי בחופשה אבל שלחתי לה הודעה ..הרופא שלי אומר שאני פשוט מתנתקת בגלל הלחץ וזה בסדר ..(זה לא קורה במצבי לחץ אחרים).
אני חושבת לנסות לקדם את התורים שלי ליותר מוקדם פשוט לנסות לקבל תשובות ...
בכל מקרה עברנו על האוכל שלי ואני לא אמורה לנסות מאכלים חדשים , אין יותר חדר אוכל...גם בקניות קונים מעכשיו רק את מה שאני כבר מכירה ואכלתי בלי בעיות.זה מאוד מגביל חברתית ...ירדתי כמעט ק"ג ב-4 ימים פשוט קשה להצליח לאכול ככה אפילו שעכשיו אני כבר מרגישה טעמים וכבר אוכלת בלי להעיר את התחושה שהגרון שלי פשוט חסום..
מקווה לחזור לעבודה לקראת סוף השבוע לדעתי זה הדבר היחיד שיגרום לי להרגיש נורמלית ...אני בחרדה לגבי זה למרות שהבוס שלי הבטיח לי שיהיה בסדר.

 

[פנינה21]

הייתה לי חזרה של התסמינים

ישנתי כמעט כל היום , היה לי לילה ארוך. אחרי חצות הרגשתי נורא לא יכולתי לישון קמתי ועשיתי אנלציה אני מכירה את כלל 3 היממות אחרי התקף שתסמינים יכולים פשוט לחזור בלי סיבה אבל עברו 72 שעות וכולם הלכו לישון אחרי 3 יממות שפשוט שמרו עלי..(מרגישה בת 3 כשאני כותבת את זה... ).. התקשרתי למוקד של הקופת חולים והאחות אמרה שאני אעלה למיון כי ההתקפים שלי באים מהר המיון ממש מעבר לכביש ... הייתי שם תוך 5 דקות ועד שהגעתי כבר היתה פריחה וכאב בטן והכאב המציק בגרון ... יש באינטרנט סרטון על מצב שהרופא לא מבין שזה זה ..וזה מה שהרגשתי השתמשתי בתרופה שלי ואז חזר לי קצת הקול והצלחתי להסביר שפשוט כואב לי לנשום עזרו לי קצת ובבוקר שלחו אותי הביתה.. רק עכשיו אני מריגשה את ההתקף הגדול מאחורי מבחינה פיזית...
התחלתי לסדר דברים לקראת החזרה לשיגרה זה הולך מאוד לאט .. אבל הסתדרתי עם העבודה כבר, ואני עובדת שבוע הבא וממש עכשיו הגיע מייל מהאונברסיטה כי אני צריכה סביבה בטוחה -במבחן האחרון הייתי ממש בלחץ מהרגע שמישהו יוציא אוכל .. אני לא יכולה להניח על השולחן את הארנק עם התרופות זה דורש אישור וחוץ מזה זה מלחיץ ...אני מגיבה לריח בעיקר של מאפיים חלביים. זה יכול לקרות בשנייה וזה מלחיץ נורא אני לפעמים נרדמת במהלך נסיעה באוטובוס ואז מתעוררת מהריח רק כדי לעבור מקום שני כסאות אחורה לפחות... גם גילתי כמה אנשים לא מודעים לנושא הצמידים הרפואים אבל למרות זאת אני מטפלת בלעדכן את הצמיד שלי בהתאם למצב.
הבטחתי לעצמי לנסות ללמוד היום וזה עוד לא קורה..
הפסכולוגית שלי עודכנה למרות שהיא בחופשה ואני אראה אותה ביום ראשון ..
אני פחות מתוסכלת כי אני יודעת שעוד יש לי מקום עבודה
אני אפילו לא ממש בהיסטריה כבר.. אבל ברור לי לגמרי שהפעם הבאה עלולה להיות קטלנית וזה קשה לדעת את זה ..