בדידות

[bartimeous]

בדידות

אין לי כחח להעמיד פנים כל הזמן ולשקר ולנסות לרצות את כולם. לעבוד ולבזבז ולא באמת לחו כי אף אחד לא באמת בראש שלך ואין לך שום אדם קרוב ששואל מידי פעם לשלומך או בכלל יודע איפה אתה. אני יכול להעלם ימים שלמים ואף אחד פשוט לא ישים לב, לא בתור קלישאה אלא ממש אין אדם או גוף או שום דבר אחר שאשכרה יודע איפה אני עכשיו לדוגמא או איפה הייתי אתמול ואפילו אני לא יודע מה אעשה מחר. להורים מזמן לא אכפת והמחנך גם כה כבר התייאש. כולם חברים שלי ואני נחשב חד וחריף שלא כדאי להתעסק איתו, אז כזה אחד מהחבר'ה כמו כולם ולא מהווה לאף אחד אדם קרוב. למה פשוט לא לסיים עם כל השקרים האלה וההגנות גם ככה זה לא שזה מוביל לאיפשהו. כל אחד צריך מישהו לידו.. והבדידות הזאת הורגת. והכי גרוע זה שאף אחד לא שם לב, כי, זה חלק ממהות הבדידות.. אף אחד לא באמת מכיר אותי, ואני חושב שכבר אני גם לא

 

[סהר-תמיכה]

גבולות המסכה

היי ברטימאוס,
אני מבינה כמה שזה מתיש עבורך לתחזק מעין 'מסכה' שהיא לא אתה, להתאמץ ולהיות כל הזמן במעין דריכות כזו לעמוד באיזה סטנדרט או ציפייה חיצונית. מסכה שיכולה לגבות ממך מחיר לא פשוט, של מעמסה ועול, וגם של ניתוק וריחוק מעצמך כשכבר הגבול בינה לבינך מתחיל להטשטש..
אני מבינה כמה שזה שוחק אותך יקר, ומעלה הרבה תסכול וכעס, כי למרות המאמץ הזה, נראה שאתה מרגיש מאד בודד, כאילו המאמץ הוא לשווא באיזשהו מקום, כאילו מה הטעם בכלל להתאמץ אם בסופו של יום אתה מרגיש שלאף אחד לא באמת אכפת, שלא באמת רואים אותך כמו שאתה או מתעניינים בשלומך, בצרכים וברצונות שלך. מעין נוגע-לא נוגע כזה, מוקף באנשים, אבל לא מרגיש שמישהו באמת נכנס פנימה, שמישהו באמת נוגע וקרוב.
ברטימאוס יקר, הזכרת את המסכה והשקרים מצידך, שהם כמו מעטה של שיריון שמגן עליך, שומר מהאמת הפנימית שלך מלהיות חשופה ופגיעה מול אחרים. תרצה לנסות ולספר לנו על האמת הזו יקר, על מה שמאחורי המסכה, ועל התחושה הזו שאתה צריך להתגונן מאחרים?
אנחנו כאן איתך יקר, גם כשהבדידות הזו מרגישה מכלה, תזכור שלפחות כאן יש אנשים שאכפת להם ממך, שדואגים לך ורוצים להכיר אותך עוד