קשה לי בחיים
היי לכולם אני חדשה כאן אבל אני רוצה לשתף מישהו במה שקורה לי
אני בת 18 יש לי משפחה גדולה בלי עין הרעה אבל אני מרגישה לפעמים אולי בעצם כל הזמן שאין מישהו שמקשיב לי כולם פשט מחלטים על מה שאני יעשה,לאן אני יצא,עם מי ומתי
הם החליטו שכדאי שאני יהיה עתודאית ( אני לומדת כרגע אלקטרוניקה) כבר עברה לה חצי שנה ומהתחלה לא אהבתי את החומר וכשאני שואלת אם מה לעשות הם פשוט עושים לי פרצוף עצוב של חבל אם תפרשי וכל אחד מהאחים פשוט אומר לי מה הוא היה עושה וחבל שהוא לא למד את זה לפני הצבא.
כל יום במשך חצי שנה קמתי כאילו אני חייבת ללמוד וכל יום קמתי כאילו אני עושה זאת בשביל לרצות אותם .
לפני כחודשיים חשבתי על התאבדות ניסיתי לעשות את זה אבל עשו אותי ומאז פשוט לא מפסיקים לתחקר אותי אם אני יוצאת לאנשהו
יש מצבים שאני הולכת לישון כשאני בוכה ואת האמת זה נראה כאילו זה לא אכפת לאחרים אז מידי יום אני ואלת את עצמי כשאני כאן לא אכפת להם אז למה ני חייבת להיות כאן.
אין לי מישהו לדבר איתו , אין לי מישהו שיחבק אותי ויגיד לי לא נורא אם תפרשי נכון זה יהיה קצת חבל אבל העיקר שתיהיה מאושרת את תמיד יכולה ללמוד אחרי הצבא משהו שאת אוהבת ושאת תהני ללמוד .
חודש שלם כבר שאני חיה בבדידות ובתחושה שאני כלום בעולם הזה וכלום במשפחה שלי חשוב לי לציין גם שאני כמעט נכשלתי בכל המבחנים ויש סיכוי שיעיפו אותי אבל אז אני חושבת על איך המשפחה תגיב לכך או מה היא תגיד ...
ואז אני חושבת על התאבדות וזה פתאום נראה לי פתרון מושלם לכל הבעיות שלי .
חשבתי היום לחתוך ורידים כשהם לא יהיו בבית עם סכין יפני אז במקרה ואני ימות או יקרה לי משהו תדעו שזאת הפעם הראשונה שדיברתי או כתבתי את זה כאן כי לפחות כאן אני מרגישה שאף אחד לא ישפוט אותי.
ואם למישהו יש בעיות גדולות יותר משלי ובאלו להגיד לי כמה עדיף שאני לא אתאבד אז תחסכו את זה ממני כי זה לא ישנה כלום
היי לכולם אני חדשה כאן אבל אני רוצה לשתף מישהו במה שקורה לי
אני בת 18 יש לי משפחה גדולה בלי עין הרעה אבל אני מרגישה לפעמים אולי בעצם כל הזמן שאין מישהו שמקשיב לי כולם פשט מחלטים על מה שאני יעשה,לאן אני יצא,עם מי ומתי
הם החליטו שכדאי שאני יהיה עתודאית ( אני לומדת כרגע אלקטרוניקה) כבר עברה לה חצי שנה ומהתחלה לא אהבתי את החומר וכשאני שואלת אם מה לעשות הם פשוט עושים לי פרצוף עצוב של חבל אם תפרשי וכל אחד מהאחים פשוט אומר לי מה הוא היה עושה וחבל שהוא לא למד את זה לפני הצבא.
כל יום במשך חצי שנה קמתי כאילו אני חייבת ללמוד וכל יום קמתי כאילו אני עושה זאת בשביל לרצות אותם .
לפני כחודשיים חשבתי על התאבדות ניסיתי לעשות את זה אבל עשו אותי ומאז פשוט לא מפסיקים לתחקר אותי אם אני יוצאת לאנשהו
יש מצבים שאני הולכת לישון כשאני בוכה ואת האמת זה נראה כאילו זה לא אכפת לאחרים אז מידי יום אני ואלת את עצמי כשאני כאן לא אכפת להם אז למה ני חייבת להיות כאן.
אין לי מישהו לדבר איתו , אין לי מישהו שיחבק אותי ויגיד לי לא נורא אם תפרשי נכון זה יהיה קצת חבל אבל העיקר שתיהיה מאושרת את תמיד יכולה ללמוד אחרי הצבא משהו שאת אוהבת ושאת תהני ללמוד .
חודש שלם כבר שאני חיה בבדידות ובתחושה שאני כלום בעולם הזה וכלום במשפחה שלי חשוב לי לציין גם שאני כמעט נכשלתי בכל המבחנים ויש סיכוי שיעיפו אותי אבל אז אני חושבת על איך המשפחה תגיב לכך או מה היא תגיד ...
ואז אני חושבת על התאבדות וזה פתאום נראה לי פתרון מושלם לכל הבעיות שלי .
חשבתי היום לחתוך ורידים כשהם לא יהיו בבית עם סכין יפני אז במקרה ואני ימות או יקרה לי משהו תדעו שזאת הפעם הראשונה שדיברתי או כתבתי את זה כאן כי לפחות כאן אני מרגישה שאף אחד לא ישפוט אותי.
ואם למישהו יש בעיות גדולות יותר משלי ובאלו להגיד לי כמה עדיף שאני לא אתאבד אז תחסכו את זה ממני כי זה לא ישנה כלום
