יאוש וחוסר כיוון בחיים

[רוח העצמיות]

יאוש וחוסר כיוון בחיים

שלום לכולם

אני בן 27. מאז השיחרור מהצבא אני חווה מחשבות רבות של חוסר תקווה ויאוש מהחיים. אחרי השיחרור עברתי במקומות רבים, קהילות רוחניות וכו'.
הייתי בחו"ל ואחרי החזרה חוויתי פחד מאוד גדול להתמודד עם מסגרת של לימודים ועבודה, פחד שקשור לחשש מויתור והתפשרות על מה שחשוב לי, כך שמצאתי את עצמי לא ממש מתמסר עד הסוף. יחד עם זה, עברתי קורס מקצועי ורציני של הדכת ילדים בטבע, שמספק לי פרנסה לא רעה, אך אני חש חוסר סיפוק מהעבודה ומרגיש שזה לא הכיוון הנכון. לפני שנתיים וחצי, הכרתי בחורה בגילי. היינו ביחד שנתיים. אחרי חצי שנה ביחד, עברתי משבר גדול מאוד(היו סימנים מקדימים אבל הייתה ההתפרצות הגדולה) שקשור לחוויות שתיארתי, של יאוש, חוסר תקווה וחוסר כיוון. החברה סייעה לי מאוד וחיזקה אותי עד שבשלב מסוים הייתי מסוגל ורציתי ללמוד באוניברסיטה וזה מה שעשיתי בשנה שעברה. אנחנו נפרדנו לפני חצי שנה, ביוזמה שלה, בעיקר בגלל דברים שעשיתי. היו לנו הרבה קונפליקטים ולפעמים הייתי מאוד אגריסיבי אליה - כעסתי מאוד, קיללתי לפעמים והיו פעמים שהיא כבר הייתה צריכה ללכת בזמן שהיינו בריב והלכתי אחריה בבית ואמרתי לה שוב ושוב שתלך. אני מרגיש מאוד אשם על כך. אני זוכר פעמים תוך כדי שאני תוקפני אליה שאני אומר לעצמי שזה לא יכול להמשיך ככה ושהיא תעזוב אבל לא מצליח להפסיק. מרגיש נורא אשם ומיואש - בא אליי מלאך ואני גירשתי אותו. בנוסף לתוקפנות כלפיה, סיבה נוספת שהיא עזבה בגללה היא שהדימוי העצמי שלי היה מאוד שעון על פידבק ממנה. באמת שהיא בחורה מיוחדת וכיום היא לא מוכנה לדבר איתי כלל - אני יכול להבין אותה. בעקבות הפרידה בקיץ, עזבתי את הלימודים שהתחלתי באותה שנה ופניתי למסלול לימודים בלתי פורמלי שקיוויתי שיחזק אותי. הלימודים מעניינים ומחזקים ואף על פי כן, אני חווה קשיים גדולים. אני עובד בעבודה שמפרנסת אותי בצורה סבירה, אך עדיין מקבל כסף מההורים. אני מרגיש לכוד בכלוב של זהב - לא רוצה להתמך אבל פוחד להפסיק. חוץ מזה, מיד לאחר הפרידה התחלתי טיפול נפשי, גם בתקווה שזה שהיא תראה שאני מנסה להשתנות אולי יקרב אותה בחזרה. הטיפול התפוצץ לפני חודשיים בעקבות משבר עם המטפל - הרגשתי שהוא תובע ממני לתת אמון במקום שעוד לא הייתי מוכן לתת. בחודשיים האחרונים הייתי ללא טיפול וקיווית שאני אצליח להתמודד לבד. בשבועיים האחרונים אני חווה הרבה מאוד יאוש מהחיים, מחשבות על כך שכבר מאוחר מידי עבורי לעשות משהו משמעותי בחיים ושלכל היותר הצליח להיות בינוני. טוב, יצא ארוך, אז אסכם:

* מאז השיחרור מהצבא אני לא מליח למצוא כיוון מקצועי ברור בחיים
* עברתי משבר גדול של דיכאון (אף על פי שלכאורה תפקדתי) שבת הזוג שלי לשעבר עזרה לי לצאת ממנו
* נפרדנו בגלל שהייתי אגרסיבי אליה ובגלל שהדימוי העצמי שלי היה שעון במידה רבה עליה
* התחלתי טיפול נפשי שנגמר בפיצוץ בגלל משבר אמון
* אני לומד כיום במסגרת לימודים בלתי פורמלית על מנת לחזק את עצמי
* אני חווה קושי גדול מאוד למצוא כיוון בחיים כרגע ומרגיש הרבה יאוש בגלל זה

אני אשמח מאוד לשמוע פרספקטיבה על הסיפור שלי וגם רעיונות לאיזה סוג תמיכה כדי לי לפנות
תודה רבה

 

[סהר-תמיכה]

דריכה במקום

היי לך רוח עצמיות יקר,
כמו שבהודעה שלך יש שני צדדים- השתלשלות סיפור חייך שתיארת תחילה, וסיכומו בנקודות בסוף בדברים, אני מרגישה שגם חייך מתחלקים לשני צדדים.
מצד אחד, יש לך את היכולת לעבוד ולהתפרנס, גם אחרי משבר, יש לך את היכולת ללמוד דברים חדשים ויש לך את הקשרים עם המשפחה- כל אלו הם שלעצמם מאוד מעודדים, שכן הם נותנים מסגרת של תמיכה ומסגרת שחשובה מאוד בזמנים סוערים.
מצד שני, אני שומעת את הבלבול הרגשי שאתה מטלטל בו, את החוויה שלך שהדברים שקורים אינם מספקים ואינם עומדים בדרישות שהצבך לעצמך אחר הצבא, את הפחד שהמצב הקיים לא ישתנה, החרדה מהעתיד הלא ברור, את הקושי לסמוך על עצמך או על אחרים, רגשות האשמה על איך שהתנהלת והתנהגת בעבר.
יקר, נשעמ שבתוך החוויות האלו כבר כתבת את הפרק הבא, כבר קצת הרמת ידיים והחלטת שהכול אבוד.. אבל אתה עדיין בא להתייעץ, עדיין נלחם ולא נכנע לייאוש, וזה מעודד מאוד.
יהיה זה בלתי מקצועי לחוות דעה על הטיפול שעלה על שרטון, אך אני יכולה בכל זאת להגיד שסיוע טיפולי-מקצועי נשמע כמו רעיון טוב, על מנת למנוע מהמצב להפוך לגרוע יותר. ההרגשה ש"הכול אבוד" יכולה להתפרש כסממן של חשיבה דכאונית, ויחד עם זה, ברור מדבריך שבנימי נפשך אתה כמה להצלחה ולשינוי, כמה להרגיש שלם ובטוח עם בחירותיך, כמה להרגיש סיפוק ומשמעות מהחיים. אם יש אפשרות, כדאי לחזור למטפל שהיית אצלו ולהמשיך את התהליך שהתחלת, אם נראה לך שעדיף משהו אחר- אפשר גם לחפש טיפול אחר שיתאים לך יותר.
ישנן שיטות רבות לטיפול ולשינוי.. וכמו שאומרים, כל הדרכים מובילות לרומא.
יחד עם זאת, בכל שיטה שלא תבחר, יידרש ממך האומץ ללכת בדרכים לא סלולות, למצוא את עצמך ובו בעת להמציא את עצמך מחדש בהתאם למציאות העכשווית.
על אף האובדנים שחווית בשנים האחרונות, גם בעבודה וגם באהבה, עדיין לא מאוחר מדיי למצוא כיצד לחיות ולהיות אחרת.
אני מצרפת כאן קישור ל"מאמרון" שמסכם שיטות טיפול רבות- ספר אם יש משהו שמוצא חן בעיניך מביניהן-

היי לך רוח עצמיות יקר,
כמו שבהודעה שלך יש שני צדדים- השתלשלות סיפור חייך שתיארת תחילה, וסיכומו בנקודות בסוף בדברים, אני מרגישה שגם חייך מתחלקים לשני צדדים.
מצד אחד, יש לך את היכולת לעבוד ולהתפרנס, גם אחרי משבר, יש לך את היכולת ללמוד דברים חדשים ויש לך את הקשרים עם המשפחה- כל אלו הם שלעצמם מאוד מעודדים, שכן הם נותנים מסגרת של תמיכה ומסגרת שחשובה מאוד בזמנים סוערים.
מצד שני, אני שומעת את הבלבול הרגשי שאתה מטלטל בו, את החוויה שלך שהדברים שקורים אינם מספקים ואינם עומדים בדרישות שהצבך לעצמך אחר הצבא, את הפחד שהמצב הקיים לא ישתנה, החרדה מהעתיד הלא ברור, את הקושי לסמוך על עצמך או על אחרים, רגשות האשמה על איך שהתנהלת והתנהגת בעבר.
יקר, נשעמ שבתוך החוויות האלו כבר כתבת את הפרק הבא, כבר קצת הרמת ידיים והחלטת שהכול אבוד.. אבל אתה עדיין בא להתייעץ, עדיין נלחם ולא נכנע לייאוש, וזה מעודד מאוד.
יהיה זה בלתי מקצועי בעיניי לחוות דעה על הטיפול שעלה על שרטון, אך אני יכולה בכל זאת להגיד שסיוע טיפולי-מקצועי נשמע כמו רעיון טוב, על מנת למנוע מהמצב להפוך לגרוע יותר. ההרגשה ש"הכול אבוד" יכולה להתפרש כסממן של חשיבה דכאונית, ויחד עם זה, ברור מדבריך שבנימי נפשך אתה כמה להצלחה ולשינוי, כמה להרגיש שלם ובטוח עם בחירותיך, כמה להרגיש סיפוק ומשמעות מהחיים. אם יש אפשרות, כדאי לחזור למטפל שהיית אצלו ולהמשיך את התהליך שהתחלת, אם נראה לך שעדיף משהו אחר- אפשר גם לחפש טיפול אחר שיתאים לך יותר.
ישנן שיטות רבות לטיפול ולשינוי.. וכמו שאומרים, כל הדרכים מובילות לרומא.
יחד עם זאת, בכל שיטה שלא תבחר, יידרש ממך האומץ ללכת בדרכים לא סלולות, למצוא את עצמך ובו בעת להמציא את עצמך מחדש בהתאם למציאות העכשווית.
על אף האובדנים שחווית בשנים האחרונות, גם בעבודה וגם באהבה, עדיין לא מאוחר מדיי למצוא כיצד לחיות ולהיות אחרת.
אני מצרפת כאן קישור ל"מאמרון" שמסכם שיטות טיפול רבות- ספר אם יש משהו שמוצא חן בעיניך מביניהן-

היי לך רוח עצמיות יקר,
כמו שבהודעה שלך יש שני צדדים- השתלשלות סיפור חייך שתיארת תחילה, וסיכומו בנקודות בסוף בדברים, אני מרגישה שגם חייך מתחלקים לשני צדדים.
מצד אחד, יש לך את היכולת לעבוד ולהתפרנס, גם אחרי משבר, יש לך את היכולת ללמוד דברים חדשים ויש לך את הקשרים עם המשפחה- כל אלו הם שלעצמם מאוד מעודדים, שכן הם נותנים מסגרת של תמיכה ומסגרת שחשובה מאוד בזמנים סוערים.
מצד שני, אני שומעת את הבלבול הרגשי שאתה מטלטל בו, את החוויה שלך שהדברים שקורים אינם מספקים ואינם עומדים בדרישות שהצבך לעצמך אחר הצבא, את הפחד שהמצב הקיים לא ישתנה, החרדה מהעתיד הלא ברור, את הקושי לסמוך על עצמך או על אחרים, רגשות האשמה על איך שהתנהלת והתנהגת בעבר.
יקר, נשעמ שבתוך החוויות האלו כבר כתבת את הפרק הבא, כבר קצת הרמת ידיים והחלטת שהכול אבוד.. אבל אתה עדיין בא להתייעץ, עדיין נלחם ולא נכנע לייאוש, וזה מעודד מאוד.
יהיה זה בלתי מקצועי בעיניי לחוות דעה על הטיפול שעלה על שרטון, אך אני יכולה בכל זאת להגיד שסיוע טיפולי-מקצועי נשמע כמו רעיון טוב, על מנת למנוע מהמצב להפוך לגרוע יותר. ההרגשה ש"הכול אבוד" יכולה להתפרש כסממן של חשיבה דכאונית, ויחד עם זה, ברור מדבריך שבנימי נפשך אתה כמה להצלחה ולשינוי, כמה להרגיש שלם ובטוח עם בחירותיך, כמה להרגיש סיפוק ומשמעות מהחיים. אם יש אפשרות, כדאי לחזור למטפל שהיית אצלו ולהמשיך את התהליך שהתחלת, אם נראה לך שעדיף משהו אחר- אפשר גם לחפש טיפול אחר שיתאים לך יותר.
ישנן שיטות רבות לטיפול ולשינוי.. וכמו שאומרים, כל הדרכים מובילות לרומא.
יחד עם זאת, בכל שיטה שלא תבחר, יידרש ממך האומץ ללכת בדרכים לא סלולות, למצוא את עצמך ובו בעת להמציא את עצמך מחדש בהתאם למציאות העכשווית.
על אף האובדנים שחווית בשנים האחרונות, גם בעבודה וגם באהבה, עדיין לא מאוחר מדיי למצוא כיצד לחיות ולהיות אחרת.
אני מצרפת כאן קישור למאמר קצר (באנגלית) שמסכם שיטות טיפול רבות- ספר אם יש משהו שמוצא חן בעיניך מביניהן
.[URL]http://www.clinical-depression.co.uk/dlp/treating-depression/overcoming-depression-counseling-and-therapy/[/URL]
ובעברית-
[URL]http://www.betipulnet.co.il/lexicon/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F/[/URL]

 

[רוח העצמיות]

תודה! ושאלה בפנים

מה הכוונה שנשמע שכבר כתבתי את הפרק הבא? את מתכוונת שההרגשה שהכל אבוד היא זאת שכותבת אותו?

 

[סהר-תמיכה]

שמחתי לעזור במה שיכולתי

וכן, בדיוק לזה התכוונתי.