במה יש להשתכנע? משרד ממשלתי החליט הפעם
לתת את הבמה דווקא למישהי מסויימת מנורבגיה שלא מלה את בנה. עד כאן העובדות. לא למישהי מנורבגיה (שקל מאד למצוא, אחת, שתיים או מאה כאלה, הן אשכרה עומדות בתור) שמלה את בנה בשמחה ובששון, ושטוענת שהילד לא צייץ אפילו דקה, ושכל הנסיונות האירופיים להוציא מילות קטינים וקטינות מחוץ לחוק הן בגדר אנטישמיות טהורה. גם לא למישהי מנורבגיה (שגם כן קל יחסית למצוא, בהפרש גדול מהקודם, אבל גם לזה יש תור) שלא מלה את בנה ושמסכימה לגמרי עם העמדה האירופית לגבי מקומן של מילות קטינים ביחס לעקרון זכויות האדם.
למי נתנו את הבמה? למישהי שגם לא מלה את בנה, וגם מוכנה לומר שהיא לא מתיימרת לייצג אף הורה אחר, שזה עניין רגשי פרטי שלה, ושהעמדה שלה בנושא קרובה יותר לזו היהודית ("כל הורה יעשה מה שהוא רוצה, יש לכבד חופש הדת") מאשר לזו האירופית.
האם זו מקריות שאותו משרד ממשלתי נותן במה דווקא לעמדה הלא פופולרית הזו שהיא לא כאן ולא שם? האם אין קשר למאבק שהוא מנהל נגד אירופה בנושא? האם אין כאן מסר של "אנחנו לא צריכים להיות לא בעד אירופה ולא נגד אירופה, קודם כל אנחנו צריכים לזכור את היהדות המשותפת לכולנו ורק אחר כך לנקוט עמדה"? אולי. אולי זו מקריות, אבל קשה להשתכנע שמשרד ממולח משקיע משאבים באופן מקרי ואקראי.