נכון, חוקים כופים על האזרח דברים רבים. לא כל דבר מותר.
אסור לך למכור את ילדיך. אסור לך להעביד אותם. הם חייבים בחוק חינוך חובה. יש חובה לספק להם את כל צורכיהם הבסיסיים (אחרת יכולים לתבוע אותך על הזנחה וגם לקחת ממך את הילדים). אסור להתעלל בהם.
 
המדינה (ישראל וגם מדינות אחרות) לא מאפשרות לאזרחיהן לעשות כל דבר, וכשמדובר בחסרי ישע כמו קטינים, החוק דואג להם במיוחד מאחר שהם החוליות החלשות בחברה וקל לנצל אותם.
 
האם היית מוכן שהורים יחליטו להסיר חלקים מהגוף של ילדיהם ללא הצדקה רפואית, רק כי ככה נראה להם?
כי זו בדיוק מילה. זו לא כפייה דתית, זו מניעת כפייה דתית של הורים על תינוק שרק נולד ולא יכול להתנגד. לכל ילד ולכל אדם יש זכות מלאה על איברי גופו ולאיש אין זכות לפגוע בו, כן, גם אם הוא הביא אותו לעולם. מרגע שתינוק נולד הוא בן אדם ויש לו זכויות אדם.
 
מי שרוצה לכרות ברית עם אלוהיו ותוך כדי זה לכרות את איברי גופו – לבריאות. אין לו זכות לכרות איברים ולפגוע ולפצוע את גופו של אדם אחר בשם האמונה שלו. זו לא אנטישמיות (אגב, גם מוסלמים מלים וגם הרבה שבטים באפריקה וגם נוצרים, בעיקר בארה"ב) אלא הומניות ודאגה לחלשים שלא יכולים להתנגד ומגיע להם לחיות עם כל איברי גופם.
 
העובדה שזה לא ברור מאליו מצטערת אבל היא תוצאה של משקעים של רעיונות הכפייה הדתיים בתרבות שגדלנו לתוכה ולכן זה נראה לנו "נורמלי". אבל ברגע שמדברים על מילת נשים פתאום אנשים נחרדים. או לו היינו שומעים על הורה שמחליט להוריד לילדיו את תנוכי האוזניים. או רגלי הלוטוס בסין, מנהג שלמרבה השמחה עבר מהעולם, אז אולי מתישהו נזכה לראות את זה קורה גם למילה.
