אויה, איזה טקסט מתסכל.
ספוילר
"בהמשך להתלבטויות שלנו נכנסתי לפורום של קהילת ישראלים שלא נימולים באינטרנט. קראתי וקראתי הרבה, אך שרשור אחד בלבד שיכנע אותי שעושים ברית. מישהי שם סיפרה, שבנה אינו נימול, והם החליפו בייבי סיטר ובנה בן ה-5 אמר ישירות לבייבי סיטר בפגישתם הראשונה : "את יודעת שאני לא נימול" והאם סיפרה בגאווה איך הוא אמר את זה ישירות ובטבעיות. אוקי עכשיו ניעור בי הצד החינוכי הפסיכולוגי שבי והבנתי שבנה בן ה-5 יודע שהוא שונה, והיכן - באבר מינו. פסיכולוגית זה אינו עיסוק בריא, וזה לא ממש המקום שכדאי להיות שונה בו. לא רציתי שבני יהיה שונה במקום הזה פסיכולוגית. זה אינו נכון עבורו. הנושא אינו חשיבות הברית, אלא טובת בני הקט."
 
האם הכותבת פסיכולוגית או התייעצה עם בעלי מקצוע, שע"ס סיפור אחד שקראה היא מקבלת החלטה בלתי הפיכה לכל חייו של בנה מטעמים "פסיכולוגיים"? בעיקר עצוב לי איך סיפור שמראה בדיוק את ההפך – הילד אינו מתרגש או מתבייש מהערלה אלא משתף את המידע בכיף (אולי אף בגאווה) גרם לה להבין שצריך מיד ליישר קו כי הילד "יודע שהוא שונה" (אז? למה זה רע?!). האם יש עוד ניתוחים או שינויים שהוא יעשה כדי שחלילה לא יהיה שונה באיזשהו איבר?
 
"כך מלנו את בננו מסיבות חברתיות פסיכולוגיות, והרגשתי שזה עצוב שאנחנו חיים בחברה שמרנית גזענית שאינה מקבלת את השונה."
 
מי אמר שהחברה "לא מקבלת את השונה"? מי אמר שהיא בכלל צריכה לדעת? (במקרה הזה הילד סיפר מיוזמתו, לא סביר שהשמרטפית הייתה יודעת אלמלא כן). ע"ס מה היא החליטה שילדים שלא נימולו לא מקובלים בחברה? הייתי משנה את המשפט האחרון:
 
כך מלנו את בננו מסיבות של בורות, דעות קדומות וחששות לא מבוססים.
 
אני מרגישה שזה עצוב שאנחנו חיים בחברה שבה הורים מעדיפים לשנות את הילד במקום להתמודד עם היחס השונה (לאו דווקא לרעה) שהוא
אולי יקבל בשל השונות הזאת (אם בכלל ידעו עליה).
