לפני שהעלתי קראתי את שתיהן בעיון. כשאני לא קוראת-מציינת זאת
הכתבה הראשונה שיש בה לטעמי רק בעד, לא רק שלא מתייחסת לכלל השיקולים בעד ונגד, אלא אפילו לא לקצתם, למשל שיקולים רפואיים, סיבוכים לטווח קצר וארוך, כאב, חיי מין עם ובלי העורלה, ועוד.
לכתבה השניה (רופא או מוהל) יש הרבה אי דיוקים, לדוגמא טקס דתי יכול ע"פ חוקי ההלכה לבצע כל אחד, כל עוד הוא עצמו יהודי, והוא עצמו נימול, לא רק מוהל. פותחים סידור ומברכים את מה שצריך. רוב הרופאים מבצעים את הטקס כדת וכדין, ורק מעטים מוכנים לוותר עליו אם ההורים מאד מתעקשים. יש לכך דוגמאות קיצוניות של הטפת דם שביצע הרופא בתינוק שנימול לאחר שעות החשכה (הוא איחר וההורים התעקשו על מילה בכ"ז), בעת הבקורת, בלי להסביר להורים מה מטרת ההטפה וסיבתה. עד כדי כך ההלכה חשובה לו. אי דיוק נוסף הוא שהתינוק לא ירגיש את הזריקה. איך הגיע הכותב למסקנה הזו? לא ברור לי. הזריקה כואבת אף היא, לא כמו מילה ללא אלחוש אבל כואבת. יש רופאים שנותנים אלחוש מקדים לזריקה ויש כאלה שלא. (ספריי, משחת אמלה וכו'). הבדל נוסף בין רופא ומוהל הוא ההיבט הביטוחי. למי שאינו רופא אין ביטוח מקצועי במקרה של תביעת נזק או רשלנות, לרופא יש כיסוי ביטוחי. להרדמה/אי הרדמה, יש השלכה חשובה נוספת, מוהלים עובדים ללא כפפות המאיטות את עבודתם ויש עליהם דין לקצר צערו של התינוק. רופאים שלמדו 7 שנים לא יוותרו על כפפות, וממילא הם עובדים עם הרדמה ככה שאין מה למהר ובטח שלא לוותר על כפפות. מהולים חרדים לא יוותרו על מציצה ישירה של האיבר בפה שלהם לאחר מילה. רופא לא יחלום בסיוטיו השחורים לעשות פעולה כזו למטופל. יש מוהלים שמשאירים עור פריעה, כמובן עושים אותה בציפורני אגודלהם החשופים שלהם. רופא לא יחלום וכו'.
יש עוד היבטים, נתתי חלק. אם תרצי פירוט וקישורים על הנושאים שהזכרתי אוכל לעזור מתוך המילון והקישורים שלנו.
