מתי לספר?

MOBY6

New member
מתי לספר?

אולי זו שאלה חרושה והיא בטוח מאוד אינידווידואלית, אבל אשמח לתשובות.
אני בתחילת החודש השמיני של הריון ראשון. משוטטת בפורום הזה כבר המון שנים (עוד שהייתי בפורום אלהורות). שמחה מאוד שהגעתי לפה כי לפני זה לא עלתה על דעתי האופציה שאפשר גם אחרת.
מאז שהתבשרנו שמדובר בבן, אני רוצה שהוא יישאר שלם. בן זוגי לא נחרץ כמוני. העמדות שלי הובילו אותו לתהליך שעושה מתחילת ההריון שהמסקנה שלו היא שגם הוא לא מוצא סיבה מדוע לעשות ברית.
הנושא הוא ההורים.עוד לא שיתפנו אותם בהחלטה. וברור שזה יהיה רק ברמת השיתוף/יידוע ולא התייעצות.
אני חוששת מהשיחה. נראה לי שכדאי לקיים אותה לפני הלידה, כדי שלא יהיו הפתעות ובעיקר כדי שלא יציקו לי לאחר מכן (לא שמדובר במשפחות שנוטות להציק, אבל לא בא לי שזה יהיה המוקד). מצד שני, קרוב לחודשיים לפני הלידה משאיר המון זמן לדיונים, בעוד שלהעלות את זה לאחר הלידה, משאיר ממש ימים ספורים.
אשמח למחשבות/דעות.
 

HollyGolightly

New member
הכרנו באותו הפורום........

בניגוד אליך אני לא בהריון ולא אהיה. אבל מהורים שאני מכירה שלא מלו את בניהם:

- להציג חזית אחידה.

- להבהיר שזאת עובדה ולא נושא לדיון.

אלה שני הדברים שכולם חזרו עליהם, והם עבדו.

לא לאפשר אפילו התחלת דיון. אם מתחיל, לגדוע באיבו: שניכם, או מי מכם שנמצא שם- "זה לא נתון לדיון". נקודה.

ותמיד תמיד חזית אחידה: שיהיה ברור למשפחה ולסובבים: שאף אחד לא יחשוב שאם את נמצאת לבד ניתן לקחת אותך ל"שיחה" ע"מ לנסות לשכנע אותך, ושאם בן זוגך נמצא לבד - שאפשר לנסות לשכנע אותו. או שאם אתם ביחד, לנסות לתקוע איזשהו טריז או לנסות לשכנע את שניכם. תמיד תמיד- חזית אחידה. הצגת עובדה. לא פתוח לדיון.

הזמנים בהם זה סופר היו שונים אצל אותם זוגות: היה זוג שעשה זאת מספר חודשים לפני הלידה. היה זוג שעשה זאת אחרי הלידה - רק כשעלתה השאלה מתי הברית? התשובה: איזה ברית? וכך הצליחו להעביר את נטל ההסבר לשואלים. כשהתשובה (הצפוייה מראש, כמובן) היתה: ברית מילה. התשובה היתה: אין. מכיוון שזה היה אחרי הלידה והאמא היתה מה שנקרא במצב מאד הורמונלי. האבא לקח על עצמו את התפקיד וגם הבהיר שאין בשום אופן ופנים להעלות את הנושא בפני אשתו. והוא עשה זאת מול שתי המשפחות: שלו ושלה.

במקרים בהם היתה האישה לבדה ומי מהקרובים והמכרים ניסה להעלות את הנושא: היא ענתה במילה אחת: אין.

ושימי לב שהתשובה היתה "אין". לא "למה"? כי למה פותח דיון, ובלמה צריך להסביר.

במקרים שבכל זאת אנשים לא הצליחו להפנים את התשובה וניסו להמשיך. התשובה/תגובה המשיכה להיות "אין". בלי הסברים של "זה לא מה שיעשה אותו שונה", או "זה לא מה שהופך אותו ליהודי" או "לא, אין תועלת בריאותית", או "אין לזה שום משמעות לגבינו" וכו'. כי זה פשוט פותח פתח לדיון ללא סוף. ואחרי לידה היולדת היתה כל כך מותשת.

כשבני הזוג יוצרים חזית אחידה ברורה שלא נותנת פתח לדיון, זה פשוט עובד. ומהר מאד הפסיקו השאלות/הערות/"נסיונות להיטיב עם היילוד" וכו' וכו'.

במקרה של הזוג שהבהיר זאת לפני הלידה. אף אחד לא שאל כלום אחרי. מה שהם אמרו לי זה שאם בכל זאת היו שואלים, הם היו ממשיכים בדיוק אותו דבר כמו לפני הלידה: "אין". הם אומרים שהם היו ממליצים לכולם לספר לפני הלידה, כי אחרי הלידה כל כך עסוקים עם התינוק ובלהיות הורים חדשים ועייפים, ויש הרבה יותר מצבים בהם ניתן "לתפוס" את אחד מהם לבד וכו'.
 
אני אמנם נכשלתי בלהגן על הבן שלי

ובסוף נכנעתי ללחצים, אבל ההמלצות שלך בהחלט מזכירות את המקרה שלנו.
כולם ניצלו את הזמן שבו הייתי לבד ובאופן כללי התקיפו אותי. שלחו לי איומים בהודעות, עשו דה לגיטימציה למה שבעלי אומר וכו'. בסוף איבדתי את הצפון ועשיתי את זה, ומאז שקעתי בדיכאון נורא.
הטעות שלנו הייתה ש"לא עשינו שיעורי בית" ולא היה לנו מושג שיהיה טרור כזה אחרי הלידה.
 

MOBY6

New member
קראתי את הפוסט שלך

ליבי איתך. נשמע ממש קשה!
 

HollyGolightly

New member
בהצלחה

זה אגב תקף גם לנושאים אחרים: חזית אחידה של בני הזוג וקביעת עובדות.

קראתי גם את תגובתך האחרת: לגבי המשפחה המורחבת: בדיוק כמו שכתבת: בעיה שלהם. ואם יש לך רגשי אשמה בנושא: בבקשה הפטרי מהם. מדברת מנסיון: לפני שנים עשיתי משהו שהיה לחלוטין מנוגד למי שאני רק בגלל התחשבות באנשים מסויימים במשפחה המורחבת שלי אותם אהבתי מאד והיה לי מאד מאד אכפת מהם. זאת היתה טעות נוראית. פשוט נוראית. כך שאל תקחי על עצמך כל רגשי אשמה. כי אין סיבה.

בהצלחה. לידה כמה שיותר קלה ותינוק ואמא בריאים!
 

MOBY6

New member
תודה


 

MOBY6

New member
תודה על התשובה המפורטת

זוכרת אותך משם.
בימים האחרונים, שיותר ויותר שואלים זה ממש מרגיש לי כמו לדבר על האלהורות שלי.
לוקחת את שני העקרונות שהצעת. נראה לי שהם יעזרו בשיחות.
 

MotheRonit

New member
לא מניסיון אישי (אצלי עוד אין הריון וכבר כולם יודעים שזה לא

הולך לקרות) אבל אם את חושבת שאתם חזקים לעמוד במאמצי שכנוע ושזמן להתבשל עם הרעיון יעזור לסובבים - אז לספר לפני. אם זו הולכת להיות תקופה שתקשה עלייך ותעכיר את האווירה השמחה של צפייה לקראת בואו של תינוק לעולם - אז תנחיתי עליהם לאחר הלידה. ויהיה לך זמן מאוד קצר (בערך 8 ימים
) להתמודד עם הרמת הגבהות
 

18 פאולה

New member
חשוב להבהיר שאת מודיעים לא משתפים או מתלבטים

אנחנו סיפרנו במהלך ההריון. אני חייבת להודות שאצלנו התגובות היו קלות כך שאני אפילו לא ממש זוכרת מתי סיפרנו... ההורים שלי מאד תמכו בנו ודווקא שמחו לשמוע שבחרנו לא למול. ההורים של בן זוגי היו קצת יותר קשים אבל גם זה הסתכם בכמה אמירות חלשות. אני לא יודעת אם זה בגלל שאנחנו הצגנו את זה כמשהו שפשוט אין שום סיכוי שיקרה, או בגלל שהם היו פחות נחרצים להגן על ביצוע מילה.
נראה לי שהדבר החשוב הוא לשנות גם את התפיסה שלכם ולא לחשוב על זה כעל משהו שאתם חייבים לאף אחד דין וחשבון עליו. לצורך העניין, להודיע להם שאין מילה זה כמו להודיע להם שאתם לא מתכוונים לתת לו לישון על הבטן בחודשים הראשונים. זו החלטה שלכם, זה סופי, וזה לא משהו שלהם יש סמכות לגביו ואתם מספרים להם כי בחרתם לספר להם לא כי אתם חייבים להם משהו.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
מתי שנוח לכם... אתם מכירים את המשפחות שלכם

אם מספרים מראש יש להם יותר זמן להתרגל לרעיון ומצד שני יותר זמן לחפור לכם (אם הם מתנגדים באופן פעיל).
אם מספרים ברגע האחרון זה עלול ליפול עליהם כרעם ביום בהיר, ומצד שני לא יהיה להם הרבה זמן להציק לכם... אבל זה עלול להיות הרבה יותר "מרוכז".
&nbsp
באופן כללי (ולא מניסיון אישי) נראה לי שלספר מאוחר זה קל יותר, בעיקר אם אתם לא ממשפחה דתית/מסורתית שבה מקובלת שמחה גדולה. כיום יש לא מעט זוגות שמלים אצל רופא ועורכים חגיגת הולדת מאוחר יותר או בכלל לא. כמו כן לפעמים התינוק נולד עם צהבת יילודים או בעיות אחרות (בד"כ מינוריות) שמונעות מילה ביום השמיני ואז זה גם מתמסמס באופן טבעי (גם אם המשפחה הקרובה תקבל תשובה, המעגל המורחב כבר ישכח מהעניין באיזשהו שלב).
&nbsp
למעשה זכור לי שקראתי כאן על זוגות שנשאלו על המילה והודיעו ש"כרגע לא" וזה נכון עד עצם היום הזה...
 

MOBY6

New member
תודה לכולן על התשובות- מעדכנת

אז ביום שכתבתי את הפוסט, ללא תכנון, בן זוגי היה אצל אמו וניצל את ההזדמנות לספר לה. אני לא הייתי.
באופן מפתיע, זה לא הפתיע אותה. אבל היא הוסיפה אלמנט נוסף שלא חשבתי עליו, המשפחה המורחבת, שבגלל ענייני דת יכולים גם לנתק את הקשר. מקווה שלא יקרה. בכל מקרה, זו בחירה שלהם.
לאור זה, נראה לי שנמשיך כבר עם שאר הצדדים.
ואאמץ בחום את האמירה החד משמעית של מה עם ברית: אין, ללא דיון על הנושא.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
משמח לשמוע, נשמע שאת המשוכה הראשונה כבר עברתם בהצלחה

אם המשפחה המורחבת בוחרת לוותר על קשר עם קרובי משפחה בכלל ועם תינוק חדש במשפחה בפרט רק כי הם (כלומר אתם) לא מנהלים אורח חיים מתאים לשלהם, אין לכם מה לעשות. אני מניחה שגם מצוות אחרות אינכם מקיימים והם מקבלים(?) זאת. לא מן הנמנע שיהיו גם בחירות חיים אחרות שהם לא יאהבו. זכותם. הם חיים את החיים שלהם, ואתם את שלכם. מניסיון עבר במשפחות רבות (שוודאי קראת כאן) לרוב זה לא יותר מאמצעי הפעלת לחץ או היעלבות פולנית שכזאת שחולפת אחרי זמן מה כשהם נרגעים ויורדים מהעץ. ואם כל הקשר שהיה ביניכם עד כה תלוי ועומד על בלימה (הצ'ופצ'יק של ה...) אולי זה לא הפסד כה גדול.
 
השירשור הגיע לראשי! מעלה כמה שירשורים מהעבר של נושא זה.

כמו כן מי שיכול להעלות צילום מסך של הראשי לטובת התיעוד-יהיה מעולה

&nbsp
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/202/178452305/משפחה/מוותרים_על_ברית_מילה
&nbsp
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/202/122957236/משפחה/מוותרים_על_ברית_מילה
&nbsp
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/202/172117882/משפחה/מוותרים_על_ברית_מילה
 
למעלה