...
בבקשה:
 
"פיסת הזהב <גם חיתוך הזהב> - אירוע חגיגי לכבוד העורלה", מחזה של טוגסל מוגול בבית התיאטרון בדורטמונד.
*
*
המחזה, שנמשך כשעה אחת, עושה רושם ראשוני של חגיגת טקס מילה. הקהל הוא למעשה קהל המוזמנים החוגגים. קרובי משפחה מתחילים להגיע, והבן עדיין בדרך עם דודו, שמצ'פר אותו בנסיעה מהירה בפורשה 220. ההורים מתוחים, ובהדרגה הולכת ונפערת תהום ביניהם. האם, ג'ודית', ממוצא מוסלמי אך גם עם שורשים יהודיים, היא רופאה אורולוגית מתמחה, ומאמינה מאד בנחיצות הסרת עורלתו של בנה. היא מדברת על יתרונות הגייניים, סיכויים מופחתים לדלקות בדרכי השתן, וסטטיסטיקה אפסית של סיכונים וסיבוכים אפשריים כתוצאה מהניתוח. היא משתמשת במונחים "חתך קטן" ו"חתיכת עור". מדמותה ניכר גם הגעגוע לבית, הפחד כמהגרת, במדינה שהולכת ונעשית קסנופובית יותר ויותר, במקום בו אזרחים זועמים שורפים בתי מקלט של פליטים מוסלמים, והיא מטפלת לפעמים בפציינטים עם קעקועים נאציים על גופם.
האב, איברהים, הוא טורקי. המחשבות שלו מתרכזות בעצמו, ובהדרגה משתלטים עליו זכרונות כואבים. הוא מדבר על קצות עצבים רגישים שהולכים לאיבוד עם העורלה, על עורלות שנמכרות לתעשיות שונות בארה"ב, על גברים שמנסים להחזיר לעצמם את רגישות העטרה. כרופא מרדים במקצועו, הוא מדבר על הסיכונים שבכל ניתוח עם הרדמה.
 
ההורים עסוקים בויכוח, בעוד הבן מגיע, לבוש כנסיך, בתוך מכונית צעצוע גדולה שבתוכה ערימת מתנות, ושבוקעת ממנה מוסיקה קצבית. בשלב זה המכונית מתחלפת בשולחן ניתוחים, הבן לבוש בחולצה בלבד, ואז לפתע איברהים האב צועק: "אילו רק היו שואלים אותי, הייתי אומר "לא"!". ברקע מוקרן סרט שמייצג פלאשבק של איברהים מהמילה שהוא עצמו עבר.
ההורים והילד יורדים בשלב זה מהבמה, והקהל, ש"קרובי המשפחה" יושבים בתוכו, נשאר במקומו.
 
המשחק המצויין של יאסמינה מוזיק ומוראט סבן בתפקיד ההורים, הביא לתשואות רמות מהקהל.
אנו מודים לתיאטרון דורטמונד, לצוות ההפקה, לטוגסל מוגול (הכותב והבמאי) ולמיכאל איכהוף (דרמטורגיה) על תרומתם לשיח פורה.