זו שאלה שעולה הרבה (ספוילר: ערלה לא גורמת לבעיות חברתיות)
ממליצה לכם לדפדף בארכיון הפורום, הוא מלא בדיונים כאלה, אפשר להיעזר במנגנון החיפוש (למעלה משמאל). בינתיים אפנה אתכם למדור הרלוונטי באתר קה"ל (אפשר גם להגיע למפגש ולפגוש הורים לילדים שלמים):
http://www.kahal.org/why.aspx?p=different
יש שם תשובות לשאלות רבות נוספות.
 
בקצרה אציין שבעיות חברתיות נובעות בעיקר מאופי, לא מיופי. כולנו גדלנו בכיתות שבהן כל הבנים (כנראה) היו נימולים ועדיין היו כאלה שהציקו להם. כידוע, גם לבנות מציקים אף שלא חתכו להן שום דבר... כך שמילה אינה ערובה למקובלות חברתית ולהפך, ילדים (ונערים וגברים) בעלי ערלה אינם שונים חברתית מילדים נימולים.
 
ילדים לא מתחברים ע"ס דמיון באיברי גוף (מגוחך, נכון?) ואיברי גוף שונים לא מונעים מילדים להיות חברים (כפי שיש ילדים בעלי אף, אוזניים, עיניים, שיער שונה וכו', ממושקפים, גבוהים, נמוכים ועוד). בכיתה שלי היו ילדים נמוכים, שמנים, ממושקפים וכו' שהיו מקובלים ממני פי כמה, אף שאני לא הייתי חריגה חיצונית בשום דבר (אבל הייתי חנונית, לזה אין ניתוח
).
 
ילדים נטפלים לחלש, לא לשונה. כפי שכתבתי, אם תנסו לדמיין את הכיתות שלכם ודאי תיזכרו גם בילדים שהייתה להם "חריגות" כזאת או אחרת, או שהייתה סיבה לצחוק עליהם, אבל לא צחקו; לעומת זאת ילדים שלא הייתה סיבה (חיצונית) לצחוק עליהם ובכל זאת מצאו לפחות אחת כזאת (אפילו הדביקו כינוי או מילה שמתחרזת עם השם).
 
אני מניחה שלו הילד יהיה שונה במשהו לא תרוצו לנתח אותו על כל דבר או תבהירו לו שהוא חריג / לא בסדר אלא תלמדו אותו לאהוב את עצמו כמו שהוא ולהיות בעל ביטחון עצמי. כך גם עם ערלה, שלמרבה המזל היא גם איבר מוצנע (לרוב תחת שתי שכבות בד) שלא נהוג לחשוף בציבור או לדבר עליו, וכיום מקפידים על כך אף יותר מבעבר כבר מגיל צעיר ("הגוף שלי הוא רק שלי" וכיו"ב). אם הילד לא ירצה שידעו, סביר שלא ידעו (וחשוב לזכור שגם פינים נימולים נראים קצת שונה אחד מהשני, בין היתר בגלל עבודת המוהל).
 
אחרון חביב: הפרוצדורה לא נעשית מסובכת עם הזמן. אולי לרופא (בעיקר למוהלים, שלא מבצעים מילות מעל גיל מסוים בעצמם) אבל לא למטופל. ברור שלמוהל קל יותר להשתלט על תינוק קטן וקל יותר כשאפשר בלי הרדמה (למוהלים אסור להרדים) ולא צריך תפרים (הם גם לא תופרים) אבל אין פירוש הדבר שזה באמת מסובך יותר מכל ניתוח פלסטי אחר (ולא חסרים כאלה, כן?).
 
אמנם יש גיל שבו מבצעים בהרדמה מלאה (כי זה לא תינוק שאפשר להחזיק בכוח אבל עוד לא ילד שיכול להחזיק את עצמו) אבל בגילים מבוגרים יותר אפשר בהרדמה חלקית, אפשר לשלוט טוב יותר בתהליך ועוד. מטופל מבוגר יכול גם להצביע על אי נוחות, יכול לקחת כדורים לשיכוך כאבים; הפין הנימול לא נמצע פצוע בתוך חיתול ספוג בהפרשות (משערים שזה מה שגורם להיצרות פי השפכה, בעיה שכיחה למדי בקרב נימולים שלא פעם מצריכה ניתוח הרחבה לתיקון).
 
גם העובדה שבאיבר גדול יותר משתמשים בתפרים ולא מדביקים את העור אינה חיסרון (ההדבקות האלה הרבה פעמים לא יוצאות טוב, הצטלקות לא יפה, לא סימטרית ועוד; חיתוך לא סימטרי של העור שיוצר נטייה לכיוון מסוים, חיתוך גדול מדי שיוצר מתיחות בזקפה... לא חסר; ופעמים רבות אלה בעיות שגברים נימולים כלל לא מקשרים למילה כי כך הם מכירים את הפין שלהם כל חייהם והשלב המיני מגיע שנים לאחר המילה). בשורה התחתונה, יש סיבה שניתוחים פלסטיים נעשים בד"כ אחרי שהאיבר מסיים לגדול ולהתעצב, ולמעט המצווה הדתית, המסורת הרפואית והנוחות של הרופאים (למשל במדינה כמו ארה"ב, שם בד"כ מלים בביה"ח לפני השחרור הביתה) אין סיבה למול בכלל או דווקא בגיל ימים ספורים (מכירים עוד ניתוחים אלקטיביים שממהרים לבצע בתינוק בריא שאך נולד?).
