חידודים ^ 3
1) אפשר לכתוב ספר שלם רק על נייר העמדה הבזוי של ארגון רופאי הילדים בארה"ב AAP וכל הסיפור שקדם לפרסומו ומה שקרה לאחר פרסומו. אפשר לספר שאותו ארגון מתנגד לטקס מילה לבנות שכולל רק דקירה סמלית (נזק אפסי) שהיא הרבה פחות פוגעת ממילת בנים. אפשר לספר שקבוצה גדולה של רופאי הילדים המובילים בעולם כתבו מכתב חריף שתקף את עמדת ה- AAP ואף אמרו שמילת תינוקות מנוגדת לשבועת הרופאים (עלבון חמור מאין כמותו כשנאמר מרופא אחד על רופא אחר). אפשר לספר על השגיאות הרבות בנייר העמדה. אפשר להסביר שיתר ארגוני הרפאים בעולם מתנגדים למילה וכו.
הבעיה היא שזה מסית את כל הדיון, מבלבל את הקהל, ויוצר רושם שאנחנו בהתגוננות. מעבר לכך, זה ממש לתת תחמושת לצד השני. זקרי ורוב תומכי המילה לא קראו את נייר ה- AAP, ואין להם מושג מה כתוב שם.
לכן עצתי היא פשוטה: לא להזכיר את ה- AAP בנפרד. פשוט להגיד ככה:
"אין אף ארגון רופאים בעולם שממליץ על מילת תינוקות ורובם מתנגדים לה בתוקף. חלקם אף קורים לאסור מילה בחוק מאחר והיא משחיתה את גוף התינוק ופוגעת בו".
אם נשאלים ישירות על ה- AAP אפשר לומר: "למה בחרת להתייחס לנייר העמדה הבודד שיחסית נייטרלי למילה והתעלמת מעשרות ניירות העמדה האחרים שמתנגדים למילה? ואגב, אפילו ה- AAP שאתה בחרת להציג לא ממליץ על מילה".
2) אובדן של איבר גוף עם אלפי עצבים שממלא תפקיד חשוב ביחסי מין זה דה-פאקטו נזק חמור לגוף. אפשר גם להסתדר מעולה בלי יד, בי אוזן, ובלי עין. ואם מאבדים אותם בגיל צעיר יכול להיות שאפילו לא נרגיש שחסר משהוא. ועדיין, אובדן של איבר גוף זה נזק חמור.
מין עבור גברים הוא עניין קריטי שמשפיע על כל התפיסה העצמית, הערך העצמי, ועוד. פגיעה בתפקוד המיני, זה נזק חמור.
לא יודע למה את חושבת שחיי המין של רוב הגברים הנימולים הם בסדר גמור. ממש לא בטוח. אנקדוטלית, יש סיפורים רבים מאד על גברים שבגיל 40 סובלים מאובדן קשה של תחושה בשל המילה - וזאת נחשבת לבעיית מין קשה ביותר שאין לה פתרון. המחקרים בנושא שמראים שאין פגיעה במין הם מגוחכים עד כדי עלבון לאינטיליגנציה (הם מניחים, בצדק, שמעטים קוראים יותר מאשר את הכותרת של המחקר).
מטפלים מיניים מובילים בעולם בתנגדים בתוקף למילה (למשל Paul Joannides ו Betty Dodson) וזה על בסיס נסיון מעשי בשטח עם אלפי מטופלים (נימולים ושלמים).
3) בעבר קראתי שמילה סוג 1 של נשים היא הנפוצה ביותר, אבל אני מודה שלא הצלחתי למצוא את המקור לזה עכשיו ובאמת לא בטוח שזה עדיין המצב כיום (קשה מאד לדעת). גם בתינוק בן 8 ימים זה מבוצע בכוח וכפיה. לא ידוע איך זה משפיע על התפתחות הנפשית של התינוק עם השנים (ומי שחולק על כך שיסביר למה הוא קם בלילה לתינוק בוכה - בכל מקרה התינוק לא יזכור). אני בכלל לא בטוח שהנזק הנפשי או הפיזי לילדה בת 10 שעוברת כריתת כיסוי דגדגן היא חמורה יותר מהנזק הפיזי ונפשי לתינוק בן 8 ימים שעובר כריתת ערלה. (סביר מאד שהנזק הפיזי חמור בהרבה עבור התינוק).
בכבוד רב,
תומר בנר
