הוא כתב "עבורי ועבור בני מאוחר מידי"
אנחנו נלך להציל את מי שעוד אפשר
זה די עצוב האמת.
אני כל הזמן אומרת
שאני לא מצפה שאנשים יחשבו כמו רונית. או יבואו מאותו רקע/מקום. או יהיו עם אותן השקפות. או אפילו יגיעו לאותן מסקנות. (השאיפה שלי היא שהאפשרות לא למול תהיה לגיטמית בדיוק כמו כן, ושהמידע של שני הצדדים יהיה נחלת הכלל בבחינת ידע כללי - ואז שאנשים יקחו את המאזן הזה ועדיין יחליטו למול. או שלא)
ודווקא מהמקום הזה אני לא מצליחה להיכנס לראש של אלה שמרעישים את עולמם. מכיוון שזה לעיתים (אם לא על פי רוב) כל כך מושרש ומוטמע. שהכל היה כל כך מסודר וידוע כנכון, כאמת מוחלטת. ואז בהינף חדשנות ופקפוק עולה האפשרות שהכל היה שקר! או לפחות לא רלוונטי עוד. מעובדות זה הופך להיות מיתוסים...
 
אצלי זה לא היה ככה. באתי אליכם בהיסטריה. ציינתי איזה כמה גמגומים של מה שהיה ידוע לי. אמרתם לי שזה לא נכון. וזהו. תוך שרשור אחד (וברית שהייתי עדה לה) השתכנעתי שאפשר לוותר. ואז למדתי את הנושא וגיליתי שזה מעבר לממש מיותר.
 
אבל האדון הזה. שאומר "לצערי איני רופא ואין לי את הידע שיש להם. נאלצתי לקחת את עצתם " והוא צודק! הדיוט כמוני צריכה לחדש לו? לא! הרופאים היו אומרים להגיד לו את זה. מישהו גיחך בפניי שזה לא ייתכן שאני יודעת יותר מרופא שלמד כל השנים האלה. אבל זה בהחלט יכול להיות. כי אף רופא שהתייעץ עמו לא סיפר לו על תפקידי העורלה או הפגמים (המקובלים, לא הסיבוכים) שנוצרים, כי הוא סבור שלבן שלו לא נגרם נזק. מתחיל מלימודי הרפואה בהם החלק על העורלה בפרק האנטומיה לוקה בחסר ועד רופאים שאמורים לדעת לא להפשיל, אבל הם לא. רופאים אמורים להיות אתיים מספיק לומר שההמלצה שלהם נובעת מדעה אישית ומניעים זרים ולא מתוך צורך רפואי שלפחות שנוי במחלוקת.
 
כפרות וברית מילה מהדף של 'יהוה'
