איך מספרים להורים?

yooey

New member
איך מספרים להורים?

שלום לכולם,

חיפשתי שרשור דומה אך לא מצאתי - אם כבר היה כזה, אשמח אם תפנו אותי אליו.
אשתי ואני מצפים לבן ראשון. שנינו (במיוחד אני) לא מעוניינים בברית. אין לי שום חשש שהילד יהיה שונה, אין שום סיבה שילדים אחרים יבחנו את איבר מינו, כפי שלא בחנו את שלי.
הבעיה היא ההורים - משני הצדדים. בעוד שלא מדובר באנשים דתיים מאוד, נושא ברית המילה הוא עניין שטבוע עמוק בנורמות החברתיות שלהם (כמו אצל רוב הישראלים). אני חושש שהטיעונים נגד ברית המילה - שפויים והגיוניים ככל שיהיו - אינם רלוונטיים לדיון, שכן מבחינתם הנושא הוא בגדר טאבו, שהרי לא הגיוני שילד יהודי לא יעבור ברית מילה. זה נראה להם כל כך מובן מאליו, שאיני יודע אפילו כיצד להעלות את הנושא בפניהם.
מצד אחד, זה לא עניינו של אף אחד מה קורה אצל הילד בין הרגליים, ואני לא מתכוון לתת לאף אחד להטיל בו מום. עם זאת, מדובר בהורים שלנו, אנשים לא צעירים, שאני אוהב ומכבד, ולא הייתי רוצה לגרום להם צער.

התכנית שלנו כרגע היא לשתף את ההורה הפתוח והמתון יותר מכל צד ולקבל תחושה לגבי ההמשך בהתאם. לצערי, לאחר שסיפרנו להורה הראשון, נראה שבנושא הזה, אין דבר כזה 'פתוח', ואותו הורה העדיף להתכחש לעניין ולהאמין שכן נעשה ברית בסופו של דבר.

מה עושים? האם תוכלו לשתף מנסיונכם?
תודה רבה.
 

She Dolphin

New member
שלום לכם


ההורים שלכם נשמעים כל כך "רגילים"
הם מאוד מזכירים לי את ההורים שלנו, כולל האמונה הברורה שבסופו של דבר כן נמול את התינוק, כי "כמו כולם, תבכו-תבכו, תדברו-תדברו, ובסוף תחתכו"
ובכן... בסופו של דבר הם הבינו שזה באמת לא עומד לקרות.

השאלה הגדולה כרגע היא, עד כמה זה באמת חשוב שתשתפו אותם בשלב של ההריון? אני חושבת שהתשובה לכך מאוד אישית. אני יכולה לספר לכם שאנחנו בחרנו לשתף את ההורים משני הצדדים מתוך מחשבה שיהיה שם דיאלוג פורה. ובכן, היה דיאלוג, אבל הוא לא היה פורה. אבל לאופי שלנו התאים לשתף את המשפחות שלנו ולנסות לתקשר סביב העניין הזה. היו רגעים שהיתה תחושה שממש אפשר לדבר על זה, אבל למען האמת, רוב הזמן זה היה די מתסכל ומעצבן. ובסופו של דבר עצרנו את זה.
כמו שהזמנו אותם לקרוא חומר (הם לא קראו אותו), לשאול אותנו שאלות (הם שאלו רק דברים כמו "חשבתם עד הסוף על מה זה יעשה לו?"), להביע את דעתם (הם בעיקר אמרו דברים כמו "אצלנו במשפחה הגברים מאוד רגישים ופגיעים"), בסופו של עניין פשוט הודענו להם שהדיונים הסתיימו, החלטנו לא למול את התינוק ואנחנו מבקשים לא לדבר על זה איתנו יותר.
האם אנחנו מצטערים שפתחנו את זה איתם? לא. האם זה היה מאוד אפקטיבי או נעים, גם לא
אבל זה מה שהרגשנו שמתאים למשפחה שלנו.
מצד שני, יש המון משפחות שבהן אין כמעט שום דיאלוג עם הסבים או הדודים על העניין. לא תמיד זה מתאים ולכל משפחה יש את הדינמיקה של עצמה.
תראו, אני חושבת שסביב לידה של תינוק יש איזה צורך "לגייס" את הקרובים לנו שיהיו לצידנו. אני מודה שזה כפי הנראה היה גם המניע אצלנו. אבל אנחנו ידענו. ידענו שהם יקבלו אותנו מה שלא נחליט, ויתמכו בנו, ויפרגנו לנו על הבחירות שלנו, וזה באמת מה שקרה וקורה עד היום.
אם אתם מרגישים שהדבר הנכון זה להכין את ההורים "לפני" ולא להטיל עליהם פצצה "אחרי", תעשו את זה, אבל בחוכמה ובעיקר - ההמלצה הקבועה שלי - להיות ענייניים, גם כשכל השאר לא ענייניים (ורוב הסיכויים שהם לא יהיו ענייניים). תחליטו מראש על מהלך העניינים ביניכם - בני הזוג, ותשתדלו לדבוק במה שתכננתם כך שלא תיגררו למקומות ואמירות שלא תכננתם. קודם כל, אני מציעה לכם להחליט מראש אם יש או אין דיון עם המשפחה. יש הבדל בין פשוט להודיע להם "החלטנו" לבין להגיד "אנחנו חושבים על זה, מה אתם אומרים?"
דבר נוסף, תנו להם הרבה מחמאות, גם כשהם יתנהגו בצורה שלא ממש מצדיקה את זה. תסבירו להם שההחלטה לא למול היא לא החלטה נגדם, אלא בעד התינוק, ושאתם רוצים לגדל אותו בצורה שהולמת את התפיסה הערכית שלכם. תסבירו שאין בהחלטה אמירה על איך הם - ההורים שלכם - גידלו אתכם. להיפך - תסבירו להם שבגלל שהם חינכו אתכם כל כך טוב, אתם בעלי חשיבה עצמאית ולא הולכים עם דעת הרוב כאשר דעה זו מנוגדת לערכים שלכם.
תהיו אמפטיים ומבינים לקשיים שלהם לקבל את בחירתכם ולהתמודד איתה ותגידו שאתם יודעים שלמרות הקושי אתם יודעים שהם יהיו לצידכם והיו סבים נהדרים, והתינוק יהיה בריא ומקסים וכו'.
טיפ נוסף חשוב - כל אחד מטפל בצד שלו. זה נכון לא רק לענייני מילת תינוקות

אתם יכולים להדפיס כתבות מהעיתונות המודפסת והמקוונת, להשיג קטעים של סרטים וראיונות מהטלוויזיה - היום יש הרבה כאלה, הרבה יותר ממה שהיו כשהייתי בהריון הראשון שלי לפני 15 שנה. לא בטוח שהם יקראו, אבל אם תציגו כמות גדולה, אולי הם יבינו שזאת כבר לא תופעה כל כך שולית ולמרות שאולי הם לא מכירים אישית אנשים שלא מלו, באמת שהמספרים הולכים וגדלים והרבה שמעו על האפשרות לא למול.
אם יש להם רצון או נכונות, אפשר להזמין אותם להגיע למפגש קה"ל, או להיפגש במפגש יותר בסגנון של אחד על אחד עם הורים שלא מלו את ילדיהם, כדי לשמוע מהם על החיים עם ילד לא נימול במדינת ישראל, ולגלות שהחיים דבש, גם עם עורלה.
בהצלחה, ואתם מוזמנים להמשיך לשאול ולעדכן
 

MotheRonit

New member
בזמן שמחכים לבעלי הניסיון אציין כמה גישות

1. כמו כל החלטה הורית זו קביעה עובדה ולא פתוח לדיון (מונע פתח להתערבויות בהמשך
). כאשר הנושא עולה (בדרך כלל יש התעניינות על איך ובאיזה פורום זה יעשה... אתם תמיד יכולים להגיד שזה יעשה בפורום 202 ללא קרובי משפחה
) אומרים שלא ושאתם לא מוכנים לשמוע שום דבר בנושא כי ההחלטה שלכם סופית
2. נכונות לנהל דיון דו צדדי יש כאלה שמעדיפים לתת מכתב בו מפורט כל "הפרכת המיתוסים" (או לפחות: למה זה לא רלוונטי לנו) מה שמאפשר קריאה רגועה (לפעמים בשיח לרוחות יש נטייה להתבצר/להתלהט בכזה נושא טעון) והתבשלות עם הרעיון. או להעלות בפניהם את האפשרות ולתת להם להציג את הטענות שלהם ולהשיב למיטב ידיעתכם.



ועוד שתי נקודות שלא העלת
1. הצער המדובר הוא מדומה אך אמיתי. כן, זה נשמע לא משפט הגיוני במיוחד אז אסביר. יש את הלפני ויש את האחרי. כפי שציינת העשייה לא נובעת אצלם ממחשבה מנומקת אלא מידיעה שזה הדבר הנכון עבור ילד יהודי/ישראלי. אז בוודאי כשאתם "פוגעים" בו (לתפיסתם) אז יחושו חשש על מר גורלו. אך ככל שהזמן יעבור
א) עננת שמונת הימים תעבור (ובתוכה נכלל לחץ סמוי או לא מצד "נשמות טובות" ומזועזעות) ואנשים באופן טבעי (יוצאים מתוך נקודת הנחה שהייתה ברית או יודעים שלא הייתה. זה לא מעניין אתכם. מבחינתם זה היה ועבר) עוברים הלאה (הוא יונק? למה את לא משחררת ונותנת לו בקבוק? למה על הבטן? למה על הגב? למה לא בעמידת ראש? הוא יתרגל לידיים! הכי טוב לו במנשא...) והכי חשוב - לומדים לאהוב את התינוק>ילד והעיסוק במה שיש לו בתוך החיתול נגמר ומתחיל בתפרחת כזאת או אחרת (תעשה לו אמטיית שיבולת שועל! חשוב לייבש, אל תקלחו אותו שבועיים. תאוורר! תסגור. למה מגבונים? תמרח לו משחה בכמויות! אל תמרח לו משחה, זה סותם את הנקבוביות!) בתקווה כמובן שלא תהיה.
ב) הזמן עובר והמיתוסים מתנפצים. הילדים ועורלתם חיים את חייהם הרגילים והמשעממים. וגם אם אף אחד לא יאמר זאת, המציאות תוכיח להם שאפשר גם אחרת. בעצם שטעו.

2. לא יודעת אם רלוונטי אבל לעיתים להורים יש הרגשה של החמצה מעצם הפסד המעמד (אם הסבא יהיה הסנדק, ולסבתא תהיה הזדמנות להשוויץ בפני כל הדודות) המחייב ואם כך הדבר ממליצה לקרוא על "ברית מילים". זהו טקס שבו אתם כורתים ברית בינכם לבין התינוק, כמובן שלא חותכים אף איבר, ולא פחות חשוב
נותנים לסבא וסבתא תפקיד/הקדשה/אפשרות להיות חלק מהמעמד המכובד הזה (והאמת. שזה ככה. שיש יציקה אישית של תוכן משפחתי לדעתי זה באמת יותר מרגש מאשר להיות חלק מסרט נע)
 
מבינה את הרצון לגייס את ההורים לטובת הענין

ושיבינו ויסכימו איתכם שאתם לא הולכים להרוס את הילד, אלא להיפך.
מאוד מבינה, מאוד לגיטימי, בייחוד שמדובר בילד ראשון.
א-בל, מהניסיון שלי ושל כל מי שנתקלתי בו, אין מצב.
הם בעצמם מתמודדים עם רגשות לא פשוטים של להפוך לסבים לראשונה ועם זה שאתם מפסיקים להיות ילדים שלהם והופכים להיות הורים של מישהו. זה שלב מורכב.
אם תנסו לגרום להם להיות אמפתיים לזה, שבנוסף אתם הולכים לקבל החלטה שנויה במחלוקת, זה לא יקרה. כל הפחדים, ההתגוננות והחששות שלהם עומדים להתנקז למשהו שנראה להם שהם יכולים לשלוט בו. עיינו ערך ההחלטה שלכם.
מהניסיון שלי - פתוחים ככל שיהיו, הם פשוט לא יכולים לעשות את זה.
ואז כל המריבות, בלבולי המוח, הדמעות והסבים המתהפכים בקיבריהם יגוייסו לענין, מתהומות רגשיים שאתם לא יכולים לדמיין. ומה ישתנה? כלום. רק כולם יהיו הרבה יותר עצבניים.
&nbsp
מצד שני, סגורים ככל שיהיו, הם פשוט לא יוכלו לעמוד בפני קיסמו של התינוק הממשי. הנכד שלהם. אפילו שההורים שלו כל כך מטורללים שהם החליטו לא לעשות לו ברית, בכל זאת מדובר בנזר הבריאה.
בצד הם יחסכו לו כסף לברית שהוא כמובן ירצה לעשות כשיגיע לגיל שמונה עשרה, אבל איתכם הם כבר לא ירצו לריב, כי כאמור, אתם אוחזים בנזר הבריאה.
 
אנחנו עשינו משהו דומה

דומה אך בשינוי קל. שיתפנו את הצד המתון והפתוח יותר קודם ואת הצד שהיה צפוי לתגובה יותר חריפה, לא תכננו לשתף עד ללידה.
אצלנו זה היה מעט יותר פשוט כי הצד ה"מתון" ידע על התנגדותנו למילה עוד מההיריון השני, והבן נולד רק בהיריון שלישי, כך שהיה להם מספר שנים לעכל ולהפנים שאנחנו לא סתם מדברים. גם היינו כבר בסטטוס של הורים ותיקים כשהבן שלנו נולד ולא "הילדים" והגבולות היו כבר מוגדרים היטב.
&nbsp
בסופו של דבר גם הצד השני נחשו את כוונותינו עוד לפני הלידה. כשנשאלתי ישירות, לא הכחשתי, אמרתי "אנחנו לא מתכננים למול את התינוק" וזהו. יכול להיות שהם כעסו או התאכזבו אבל זה לא בא לידי ביטוי ביחס שלהם אלינו או לנכדים ומאז הלידה לא שמענו על זה שוב.
 

yooey

New member
תודה רבה לכולם על התגובות עד כה

תגובות מעולות, נתתם לי הרבה חומר למחשבה. חלקכם בעצם איששתם את חששותיי ששיתוף ההורים מבעוד מועד עשוי רק להחמיר את המצב. מאידך, נראה לי בעייתי 'להטיל את הפצצה' ברגע האחרון, אני גם לא רוצה לגרום להם להתקף לב ומחפש דרך לרכך את המכה.
 

She Dolphin

New member
אם כך, אני מציעה לכם פשוט להיות ישירים

ודווקא לא לנסות לרכך את המכה, כי זה עלול להיות בסופו של דבר מתנצל ופתלתל, וגם.. אתה יודע מה? לא מאוד מכבד. זה קורה הרבה פעמים כשמנסים להגיד משהו לא קל, מבלי לפגוע. מסתבכים, מסתובבים ובסוף הכל יוצא עקום ודי גרוע. להיות ישיר ופשוט אין בהכרח אומר להיות גס ומתנפל.
אולי כדאי לכם לשבת עם מי שתכננתם לשתף, ולהגיד בפשטות, בלי דרמה והקדמות מיותרות, שלקראת הלידה אתם רוצים לדבר על משהו שאתם חושבים שאולי לא יהיה קל לשמוע, אבל אתם לא רוצים שהנושא יפול עליהם ברגע רגיש (וגם לא עליכם ברגע רגיש, מיד אחרי הלידה!) ולכן מעדיפים להגיד את זה עכשיו כדי שיהיה להם זמן להתרגל לרעיון מראש וגם לתת להם הזדמנות לחשוב על הדברים, לקרוא ולשמוע. וגם אולי "לאוורר" קצת פחדים, אבל רק אם מתאים לכם. אם לא, תשימו גבול ברור כבר מהשיחה הזאת!
כדאי להוסיף מיד שאולי הם לא יודעים, אבל כבר מדובר בתופעה לא נדירה בישראל, ושיש לכם המון חומר שאתם יכולים לתת להם לקרוא ואם הם ירצו, גם להיפגש עם הורים שלא מלו, לראות שהם אנשים "רגילים" שישמחו לספר עד כמה הילדים שלהם בעלי זהות ברורה, בריאים, שמחים ובעלי בטחון עצמי.
כמו שהצעתי קודם, כדאי להרעיף עליהם מחמאות, להבין ולהכיל את הקושי שלהם, ולזכור שבסופו של דבר הם יראו את התינוק, יתאהבו, ישמחו ויגלו שכל עניין העורלה הוא באמת פיסת עור קטנה וחמודה שנמצאת בתוך החיתול ולא באמת מעניינת אף אחד.
 
מאיתנו ביקשו עזרה בזה

הבעייה הכי גדולה של הדור הקודם זה שכל הפאשלות הושתקו
ושהרוב עדיין לא שמעו שלא כולם עושים היום

מעניין אותי לראות איך הורים היו מגיבים אם היו צריכים להקשיב
להורים שעשו ומתחרטים על כך כמונו

חברים שלנו החליטו לא לעשות והזמינו אותנו להסביר להורים שלהם
אבל עשו את זה חכם זה היה כאילו לא מתוכנן

הנושא עלה לדיון אנחנו סיפרנו מה קרה לנו והחברים הנוספים שהם הזמינו
גם היו נגד וההורים הרגישו שהם בעמדת מיעוט
 

She Dolphin

New member
את צודקת! צריך לדבר ולא להתבייש וכל הכבוד לך

יש הרבה מקרים בהם הורים לתינוק שנפגע לא רק שמצדיקים את המעשה, אלא באופן הזוי לפעמים ממליצים על איש המקצוע שפגע בו, רק בשביל שחס וחלילה לא יחשבו שעשה עבודה גרועה במילת בנם!
קשה להסביר את התופעה הזאת וקשה להאמין שכך אנשים מגיבים, אבל קשר השתיקה מסביב לפגיעה שיש במעשה, הסיכונים האפשריים והרשלנות שיכולים להתרחש פשוט מדהימים.

צריך שאנשים יתחילו לדבר, ושמילת תינוק תהיה דבר שמתלבטים לגביו, שוקלים אותו ומחליטים מה נכון ומה לא.
 
אנחנו המלצנו עליו ! איך לא ?

בא לבקר את הרך הנולד יום יום במשך שבוע וחצי
היום אנחנו יודעים מה היתה הסיבה
המלצנו עליו לחברים טובים ולמזלינו הם לא לקחו אותו
 

trilliane

Well-known member
מנהל
נראה לי שריכוך המכה הוא בעיקר ב"מסביב"

ולא באמירה עצמה, כי פה אין מה לעשות; תחליטו (לפי מה שמתאים לכם ואיך שאתם מכירים אותם) מתי ואיך נראה לכם הכי מתאים להבהיר זאת, רק חשוב שתהיו אחידים, תחליטו מראש כמה אתם נותנים להם "להוציא" או כמה אתם פותחים את הנושא לדיון וכו'.
&nbsp
במסביב אני מתכוונת לכך שהם כנראה יזדקקו לזמן לעכל, ואתם בעיקר יכולים להביע אמפתיה כי זה באמת יכול להיות קשה להם. להציע מפגש קה"ל אם מתאים. להציע טקס חלופי אם מתאים. הכול שאלה של מה באמת מפריע להם ועד כמה זה רגשי או ראציונלי (ואז אפשר להחליט טוב יותר איך, כמה ולמה להתייחס).
&nbsp
אגב, יש הטוענים ליתרון דווקא באי-פתיחת הנושא מראש, כי זה מרכז את כל הלחץ לשבוע ממוקד (בעיקר) ולא על פני חודשים (כל אחד ומה שעדיף לו...). כמו כן לפעמים יש סיבות אובייקטיביות שבהן בלאו הכי לא ניתן למול אחרי שבוע ואז זה די מוריד את הלחץ דווקא מהיום השמיני וגם מספק להורים תירוץ מצוין לכל המכרים (ואח"כ הרוב כבר שוכחים).
 
למעלה