הגענו בשלום לגיל 4!

הגענו בשלום לגיל 4!

המון זמן לא הייתי כאן בפורום... מאז ההתלבטויות מלפני 4 שנים ומאז החיים המשיכו להם עם כל כך הרבה דברים אחרים להתעסק...
מאוד שלמה עם השלמות של התאומים שלי ומדהים כמה זה לא אישו בכלל, עדיין אני יודעת שלבעלי היקר קשה מאוד עם ההחלטה וקשה לו לראות אותם ככה, שונים ממנו ומה שנראה לו לא נכון, אבל מודה לו שקיבל את זה וזה לא פוגע באהבה הענקית שלו אלי או אליהם
הייתי רוצה לשאול שתי שאלות: לאחד מהם הופשלה העורלה והוא משחק איתה לפעמים, מפשיל ומותח. האם יש משהו מסוים שאני צריכה לדעת / להגיד להם לעשות כשמתקלחים או משתינים? או פשוט שיעשו מה שמרגיש להם טיבעי? האם עדיף להפשיל במקלחת כדי לנקות טוב נגיד?
ובקטע שמשתינים? פעם אמרתי לבעלי שזה התפקיד שלו ללמד אותם איך לנער כמו שצריך וכאלה שלא ינזל להם על המכנסיים או משהו כזה (ספק בהומור) והוא אמר שהוא לא יכול כי יש לו שונה משלהם (וידעתי שמאחורי האמירה הזו יש כל כך הרבה כאב אמיתי שעזבתי את זה)
ועכשיו שאלה חברתית - עד עכשיו זה מעולם לא עלה בשום מקום, מעולם לא שאלו אותי כלום (הילדים), משערת ששמו לב שלילדים אחרים הבולבול נראה שונה אבל כנראה שכמו ששיער, עיניים ודברים אחרים שונים, לא ממש מזיז להם (ולמה שיזיז?), אין לי מושג אם יש בסביבה שלהם ילדים אחרים שלמים, אולי יצא להם לדבר על זה בניהם ולא שיתפו אותי ואולי יצא להם לדבר על זה עם אבא שלהם ואולי לא ואולי זה יעלה מתישהו ואולי לא. והייתי רוצה לדעת מנסיון של אחרים אם השאלה כן עלתה ומתי ומה אומרים
וחוץ מזה, בלי קשר למתוקים שלי, באמת שלא יצא לי להיתקל בילדים שלמים, אני יודעת שיש הרבה ובטוח בסביבה שלנו (צפון תל אביב) אבל אני לא מכירה, אולי יש בגן שלהם ואני לא יודעת... וכשאני רואה ילדים קטנים של מכרים, או סתם ילדים בים וכאלה (סליחה באמת אני מתנצלת - אני יודעת שזה ממש לא אתי אבל לא יכולה להתאפק) אני מציצה בתקווה אולי אולי הם גם שלמים, ועד עכשיו תמיד התאכזבתי (והתעצבתי) לראות שלא.
 

אלב86

New member
את יכולה להראות לבן זוגך את זה

אותי זה ממש הצחיק

 

trilliane

Well-known member
מנהל
אני מודה שקצת קשה לי להבין את עניין השונות

לו היה חסר לו חלק מאיבר אחר, אצבע נגיד, היה קשה לו לראות את הידיים השלמות של ילדיו? אני מניחה שלהפך, הוא היה שמח שיש להם ידיים שלמות והם בריאים ולא חסר להם כלום... אם יש כאן עניין יהודי אני עוד יכולה להבין, אבל אם לא וזה רק הנקודה ששלו נראה אחרת, לא מבינה. בד"כ אנחנו לא רוצים שילדינו יהיו דומים לנו במה שאין לנו, אלא שואפים שלהם יהיה יותר משהיה לנו... ורוצים לאפשר להם את הטוב ביותר. כמו כן אני מניחה שגם באיברים רבים אחרים שלו לא נראה בדיוק כמו שלהם (אף? אוזניים? עיניים? שיער?). האם היה מפריע לו ללמד אותם לחפוף ראש רק כי (נגיד) הוא קירח ולהם יש שיער? אני לא מזלזלת חלילה ברגשות של בעלך ואני מבינה מדברייך שיש שם עניין לא פטור, אבל אני מתקשה לקבל את זה כשונות בין אב לילד, כי היא כשלעצמה לא אמורה לעורר כאלה רגשות טעונים.
 
זה מאוד מורכב

וכמובן הרבה יותר מהשונות כשלעצמה: מסורת, משפחה, שייכות...
וזה בכלל בלי להיכנס לפסיכולוגיה של אם חתכו לי אז זה בסדר או מה זה בעצם אומר אם זה לא או הטראומה הלא מודעת שאני מאמינה שכל נימול סוחב איתו בצורה זו או אחרת
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אני חושבת שמשפחה ושייכות נבנות ע"ס כ"כ הרבה דברים שאינם

צורת איבר המין... ואני אוהבת מסורת, אבל רק אם היא טובה ויפה בעיניי ותורמת לי. אני לא אדם דתי או מאמין ואני לא מרגישה צורך לעשות דברים "ככה" רק כי "זאת המסורת וזהו זה". בעיניי זו לא סיבה טובה, ולנתח ולצלק איבר מין של תינוק זו לא מסורת יפה וטובה בעיניי ולכן אין לי רצון לשמר אותה. אני יכולה להבין מי שגדל לחינוך דתי ולכן בעיניו זה המצב, קשה לי יותר להתחבר לזה כשמדובר באדם חילוני שבלאו הכי אינו שומר מצוות ומסורת, בפרט אחרי שנחשף לכל החומר בנושא.
&nbsp
לגבי הפסיכולוגיה, אני מבינה לחלוטין; אין ספק שזה מעמת אותו עם הפעולה שנעשתה לו, בין אם הוא מקבל אותה ובין אם לאו... אני לא חושבת שכל נימול סוחב איתו טראומה, יש כאלה שלא מרוצים ועדיין לא מרגישים שזו "טראומה", פשוט "חבל" או "הייתי מעדיף עם, אבל זה מה שיש". יש כאלה שמרגישים פגועים, מרומים, כועסים על הוריהם וכו', אבל הרבה אחרים לא.
 
הי הודיה

קודם כל אני שמחה לבשר לך שיש עוד ילד לא נימול באזור שלך... (אמנם גדול יותר). אצלנו בגן הבן שלי לא היה היחיד וגיליתי לגמרי במקרה כשהוא וחבר עשו פיפי ביחד על עץ.
גם הבן שלי אף פעם לא שאל על זה, אבל בסביבות גיל חמש העליתי את הנושא מיוזמתי (בשעת מקלחת) וסיפרתי לו בקצרה על ברית מילה ועל זה שלחלק מהילדים עושים ולחלק לא. הוא שמח שלא עשינו לו ואמר שזה בכלל לא נראה לו כל הרעיון הזה...
נראה לי נכון להעלות את הנושא בפניהם באופן יזום רק כדי למנוע מצב שיהיו תהיות ולא יהיה להן מענה (כי לא בטוח שיפנו אלייך וישאלו).
כאמור, אצלנו זה לא עלה משום כיוון, אבל היה לי חשוב לסגור את הפינה ליתר ביטחון.
 
תודה רבה

באמת חשוב להעלות את הנושא, את צודקת ונראה לי שטוב עשית
כרגע הם מרגישים לי קטנים מדי לזה באמת אבל אולי גיל 5 יותר מתאים
איך העלית את הנושא? אם את זוכרת איך התחלת?
ברור לי שכשיגיע הזמן אני צריכה לעשות את השיחה הזו איתם לבד, בלי בעלי ברקע, אבל בעצם תוך כדי כתיבה אני שוב שוקלת את העיניין ובעצם דוקא אולי הוא כן צריך להיות נוכח ולהתמודד עם הכאב שלו ושנינו צריכים לדבר ביננו על איך ומה להגיד להם
איזה קטע שזה באמת משהו שמגלים כ״כ במקרה ועד שלא מגלים את זה, זה לא קיים כאילו וזה מבאס...
 

She Dolphin

New member
גם אנחנו מצפון תל אביב
ובלי לחטט לאף אחד

בתחתונים, אני יכולה להגיד לך שיש פה לא מעט ילדים שלמים.

אני מבינה את הקושי שלך בעלך ומקווה שהוא ימצא את הדרך להתמודד עם הסוגיה הזאת שנראה שכרגע עדיין לא פשוטה לו. בלי להתערב לכם יותר מדי, ואת מוזמנת להתעלם מדברי אם הם מציקים, רק אכתוב שאני חושבת שבשביל הקשר הטוב בינו ובינם כדאי לו מאוד למצוא את הדרך לא להיות מנוכר למשהו שקשור אליהם. לא משנה אם זה הגוף שלהם או דברים אחרים שקשורים אליהם כמו תכונות אופי, בחירה בתחום עניין ועיסוק וכו'. ילדים קולטים הכל, גם כשזה לא מילולי.

בעניין ההשתנה - את בהחלט יכולה להיות זו שמלמדת אותם. ואגב, למרות מה שבעלך אומר (וכפי הנראה מרגיש) אין הבדל כל כך גדול בטכניקה.

לגבי מתי לספר - סיפרתי פה כבר כמה פעמים
- אנחנו סיפרנו להם כשהיו בערך בני 3.5. לא התכנסנו ואמרנו בדרמטיות: "בן, יש משהו שאנחנו רוצים לספר לך..."
פשוט ניצלנו את ההזדמנות שעמדנו לפני חג כלשהו, נדמה לי יום כיפור. הבכור הלך אז לגן רפורמי שהיה ממוקם בתוך בית כנסת וידענו שעומדים מדי פעם לעשות להם פעילות עם הרב של הקהילה ורצינו "להקדים תרופה למכה" למקרה שנושא הברית יעלה שם. הבנו שעדיך לא לחכות. התחלנו לדבר על כך שיש כל מיני סוגים של יהודים, שמקיימים כל מיני סוגים מנהגים, וכל אחד מאמץ מה שמתאים לו. נתנו דוגמאות שונות שקשורות לחגים שונים - למשל יום כיפור ולאכילת מזון כשר, שמירה על השבת וכו'. סיפרנו על בני משפחה שונים שלנו, חרדים, מסורתיים וחילונים. הסברנו שגם חילונים רבים מקיימים חלק מהמצוות והמנהגים לפי בחירתם ואז ציינו גם את עניין המילה כחלק מהחבילה. דיברנו על כך שרוב החילונים כן מלים את בניהם ושאנחנו החלטנו לא לעשות זאת כי לא רצינו להכאיב לו ולא מצאנו סיבה אחת טובה שבגללה כדאי לעשות זאת. לא ציינו כמויות ומספרים, זאת אומרת - לא דיברנו על כך שהרוב המכריע של חילונים מלים כי זה לא משהו שהם מסוגלים להבין בגיל כזה ואין טעם. אבל כן הדגשנו שסביר להניח שרוב הבנים שהוא מכיר הם נימולים.

הוא קיבל את כל ההסברים בשלוות נפש, וכך זה נשאר בכל הפעמים האחרות שהעלינו את הנושא מולו ומול אחותו ואחיו הצעירים.

היה לנו חשוב מאוד לא להציג את פעולת המילה כמעשה נורא, דמוני ואכזרי, אלא כבחירה הורית, שרבים מבני משפחתנו וחברינו עשו אותה כי הם חושבים שזה טוב לילדיהם. וכמובן שלא נכנסנו לפרטים גרפיים. אמרנו שזה ניתוח קטן שעושים עם לתינוק בפיפי. ושלדעתנו ניתוחים עושים כשחושבים שהם עוזרים במשהו ולכן לא רצינו לעשות להם את הניתוח הזה.
 
תודה רבה

אהבתי מאוד את הרעיון של לשלב את זה בהסבר על מנהגים שונים, חילונים ודתיים וכו
חייבת לציין שלבעלי יש קשר נפלא עם הילדים, אני לא חושבת שיש משהו מנוכר ולו טיפה ביחס שלו אליהם בגלל השונות הזו שלהם, נראה לי שזה קושי שלו עם עצמו ואני לא מרגישה שזה מקרין עליהם באיזשהי צורה, מקווה שאני לא טועה פה
כמובן שהייתי רוצה מאוד שיהיה לו יותר קל עם העניין, בזמנו כשעוד דנו בנושא מאוד רציתי לבוא איתו במפגש קה״ל ואפילו ניסיתי לארגן מפגש פרטי עם אנשים שלא מלו או שיחת טלפון או משהו והוא פשוט התנגד באופן נחרץ
נראה לי שאני אנסה להגיע למפגש בקרוב כי מרגישה צורך להיפגש עם עוד אנשים שפעלו כמוני, לא יודעת אם אצליח לשכנע אותו לבוא, לצערי
 

She Dolphin

New member
רק להגיד שלא התכוונתי לרמז על ניכור או משהו בסגנון

ואני מקווה שלא חציתי כאן איזה גבול
 
במפגש קה"ל אנו עוסקים בעניינים הקשורים לאי מילה

ללא גנוי אנשים שכן רוצים למול , שרוצים "להיות כמו כולם" או שרוצים שהילד שלהם יהיה "כמו כולם" - הרי כל אלה נקודות שמאחוריהן עומד דבר אחד "אני רוצה שלילד שלי יהיה הכי טוב שאפשר".
כלומר כולנו חושבים אותו הדבר (טובת הילד) ו"רק" האינטרפטציה שלנו ל"טובת הילד" שונה. אולי באמת כדאי לפגוש באחד-על-אחד הורים שהיתה להם התלבטות דומה, או לבוא למפגש בתור "עציץ" (=רק להקשיב) במטרה לקבל עוד נקודות התיחסות - שיעזרו בשיחה הפנימית של אדם עם עצמו.
 
איזה קטע

זה שרשור שהתחיל מההודעה הראשונה שכתבתי בפורום! תודה על הקישור וגם על שני הקישורים הקודמים
הסוגייה של הדימיון בין אב לבן - היא לא ממש אישו בשביל הילדים אלא בשביל האבא יותר, הקושי וההתמודדות היא שלו, של היותם שונים ממנו ומה זה אומר עליו, לדעתי
לילדים זה באמת לא ממש משנה
 
למעלה