יש כאן גברים, שהרגישו את המילה בבשרם (כמוני)?

[צא בשאלה]

יש כאן גברים, שהרגישו את המילה בבשרם (כמוני)?

 

[צא בשאלה]

אולי ישמיעו את קולם, לטובת הזולת?

 

[דנה השניה]

למה הכוונה?

אולי תסכים לפרט? האם עברת מילה בגיל מאוחר?

 

[צא בשאלה]

כן, עברתי אותה בגיל 16.

 

[She Dolphin]

וואו.. אתה יכול לספר קצת, מה היו הנסיבות שבגללן

עברת את המילה בגיל זה?

 

[צא בשאלה]

הנסיבות

לפני שנה עליתי לארץ. התאהבתי בילדה בבית ספר. לא העזתי להתוודות לה. זה הסתיים בתסכול. גם צחקו עלי כמה בנים. החלטתי להתחרד, אולי במחאה, אולי בתקווה להקלט בחברה המוזרה כמוני... תנאי ההתחרדות היה המילה. עברתי אותה אצל רופא חרדי בבני-ברק. הניתוח היה מוצלח, והתוצאות מחרידות. מאז אני מנסה ללמוד כל יום מחדש, איך לחיות עם זה. בוחר תחתונים בקפידה. לפעמים מנסה לכסות את המילה במשהו רך. אבל עוד לא למדתי איך לא לסבול.
יש לי שני בנים, שעשיתי בקושי. מאז לידת האחרון לא קיימתי משכב עם אשתי ולא עם אשה אחרת משום העדר תחושה נעימה במילה ומשום תחושה מטרידה בה.
אני מוכן להעיד בשמי על המחדל שעברתי.

 

[צא בשאלה]

הבהרה

"לפני שנה עליתי" הכוונה שנה לפני המילה. עברתי אותה בגיל 16 ולפני 40 שנה.

 

[trilliane]

תודה על ההבהרה, אכן לא הצלחתי להבין כהלכה מההודעה המקורית

 

[MotheRonit]

וואו עשית לי צמרמורת

צר לי כל כך על החוויה שעברת
גם על הקשיים של חבלי הקליטה
גם על הפתרון שקיווית שיביא מזור לבעיות שלך (לפחות זה עזר מבחינת ההשתלבות?) אבל הביא בעיות אחרות/נוספות...

 

[צא בשאלה]

אם זה עזר מבחינת ההשתלבות

כן, זה עזר להשתלב בחברה החרדית. לגבי הצבא והאוניברסיטה אחר כך, הלואי ויכלתי להשוות, איך הייתי משתלב ללא מילה. מה שכן, אף פעם לא עלה עניין המילה, חוץ ממקרים נדירים, שמישהו אחר שגם עבר אותה כמבוגר סיפר על החלשת תחושתו. זכור לי אחד שאמר: עכשיו אפשר להכות שם בפטיש. הוא גם היה מהעולים החדשים. את העמדה הישראלית החילונית שמעתי רק פעם, וזאת לפני המילה. ילדה אחת בבית ספר, בכיתתי, כששמעה ממני שלא עוסים מילה ברוסיה, אמרה בקצרה ובטעם של רצינות: זה לא טוב. יכול להיות, שאמירתה זו תמכה גם היא בהחלטתי להימול.

 

[MotheRonit]

קשה מאוד.

בין הפתרון המיידי בהיבט אחד (החברתי) לבין הפגיעה לטווח ארוך (באיבר).
אני לא יכולה לתאר לעצמי קשיים בהשתלבות בתור עולה חודש
כן יכולה לתאר לעצמי קשיים מסיבות אחרות (שהיו לי)
אבל כשההורים בעצמם עולים חדשים ונתונים בעצמם לאותם קשיים ולרצון האדיר בוודאי להקל על בנם ולהיטיב עמו - חסר החוזק הנפשי והיכולת להתמודד (כמו שהיה אצלי... לא שהיה אצלי כמובן התלבטות של לשנות משהו בעצמי... אבל יכולה רק לתאר לעצמי שזה לא היה עולה על הדעת על הוריי להעביר אותי ניתוח כדי לרצות אחרים) וזו קריעה אדירה

 

[צא בשאלה]

הורים

אמי הייתה רופאה והזהירה אותי מפני המילה. גם סיפרה לי בגאווה שהצילה אותי ממילה שרצו לכפות עלי סבי ואבי הנימולים ברוסיה בהיותי פעוט. הפרתי את עצתה המקצועית, גם כי לא היה בי אמון בה מספיק, אבל גם מפני שהתביישה לפרט מדוע לא תיעשה המילה. כדוגמת העצה, שנתנה לאחרונה אחת המשתתפות בפורום זה לאשתו של מתלבט שביקש עזרה. היא פירטה במוחש על מה מדובר, ישירות, בלי בושה. כך צריך, כל הכבוד לה. חבל שאיני זוכר את שמה של הצדיקה הזאת...

 

[MotheRonit]

וואו. (כמה וואו) זה ממש עוצמתי

שאפילו למרות הידע שניתן לך החלטת לעבור את זה... זה אפילו עוד יותר גורם לי (לא יודעת בדיוק איך להתנסח) לכבוד (לא ברמה הספציפית, אלא ברמה הגלובלית יותר שהאמנת שמשהו הוא הנכון עבורך והלכת איתו עד הסוף...)

 

[צא בשאלה]

הכבוד במקומו מונח

אכן המרד, ובפרט, נגד ההורים, הצליח. כבודי במקומי מונח. אבל: מה חבל? חבל שלא היה לצידי מישהו שיתמוך אותי מבחינה נפשית, כדוגמא, פסיכולוג טוב, שיכול היה לכוון את המרד לכיוון הרסני פחות. יש מקום להקים ייעוץ פסיכולוגי לענייני מילה.

 

[MotheRonit]

אכן.אני לא חושבת שאי פעם שמעתי על מישהו שלאות מחאה עשה בעצמו

ניתוח. הכי קרוב לזה כנראה מתקרב קעקוע או עגיל (פירסינג) אבל כמובן אין באמת מה להשוות

 

[צא בשאלה]

המחאה לא היתה מודעת

מודע היה התסכול והתקוה לחיים חדשים לצלילי החליל החרדי. זה היה כמו לעבור לעולם הבא עוד בחיים. עם כל המשתמע לגבי העולם הזה, שלדידי נדון למוות כמחיר למעבר.

 

[ציפור לבנת כנף]

סיפור מצמרר ועצוב.

מעולם לא קראתי/שמעתי עדות כזו של חוסר נוחות וסבל.
בכל העדויות שקראתי זה ההיפך-כיהוי התחושה באיבר, כפי מה שכתבת על עדות מפיו של מישהו אחר: "עכשו אפשר להכות שם בפטיש". לא מתואר סבל אלא כיהוי תחושתי וירידה חדה בעונג המיני (בד"כ בעכבות תופעת ההתקרנות).

התקרנות במילון שלנו:

[URL]http://www.tapuz.co.il/forums2008/terms/default.aspx?forumid=202&d=196&t=14188[/URL]

אני ממליצה לגשת לאורולוגים מומחים אם טרם עשית זאת, ולהוועץ בהם על תחושותיך וכן לשקול שיחזור עורלה (יש כאן "מומחים" בתחום זה וישמחו להפנות אותך לקריאה בנושא, יש המון חומר בנושא הזה באנגלית). אני לא הבנתי לצעיר מהטקסט ומבסיס הידע שלי על השלכות המילה האם תחושותך קשורות לתחום הפסיכולוגיה, הפיזיולוגיה, דימוי גוף או שילוב, או בכלל תחומים אחרים, לכן חשוב למפות את תחומי הקשיים שלך ולפנות לגורמים מתאימים לעזרה, אם כמובן טרם עשית זאת.

שיחזור עורלה במילון שלנו:

[URL]http://www.tapuz.co.il/forums2008/terms/default.aspx?forumid=202&d=196&t=14253[/URL]

אם אתה רוצה ויכול לכתוב בצורה מסודרת את עדותך והצד שלך בסיפור, ומה הקשיים שאתה חווה בחיי היומיום וכמובן בחיי המין שלך אני אעלה זאת בצורה מסודרת בכלי הפורום, בקטגוריה של עדויות אישיות. אפשר במסר אישי, עילום שם וכו'.

 

[צא בשאלה]

עדות מסודרת

אוכל לתת. מיד אחרי הניתוח, למחרת, כשעליתי לאוטובוס לנסוע הביתה, הרגשתי כאב עצום בכל רגע שמישהו מהנוסעים באוטובוס הצפוף היה נוגע בי באזור המנותח. ואני זוכר היטב, שזה לא היה רק כאב מהפצע, אלא גם כאב המילה עצמה. זה הדהים אותי, כי לא ציפיתי לזה. וזה היה יום האכזבה הראשון.
הכאב במילה היה אז מובן לי ככאב של עצב (nerve) שנגלה לגירוי גס מהסוג שאף פעם לא נגלע עד כה. מאז העצב התרגל ונעשה פחות רגיש, אבל עדיין אני נתקל באותו כאב של רגישות כאשר אני, למשל, משתמש במגבת - אני צריך להזהר שלא לגעת (כמעט כתבתי, בעורלה) במילה, כמובן. אשתי יודעת לקנות לי תחתונים צמודים ליום ולא כל כך צמודים, אבל רכים ובלי תפר, ללילה. אני לא אוהב לרוץ או להתעמל, כי נחכך לי...
&nbsp
שמעתי רק מחבר אחד שיש לו אותה בעייה. זה לא אומר שלאחרים אין אותה בכלל, כמובן, אבל כנראה, היא באמת לא כל כך שחיחה. ומי שנחשפה מילתו מילדות, כל שכן - הוא הספיק להתרגל (accommodated). אבל על קיום הבעייה מלמד ההיצע של כיסויי מילה של סוג זה או אחר. יצרן הסוג שאנכי משתמש בו אף סומך (refers) על הבעייה הזאת כעל אחת הסיבות לקנות את מוצרו.
&nbsp
לסיבות פסיכולוגיות, חברתיות וכד לא הייתי מיחס כח רב כגורם לתחושה שתארתי, משום שהנסיבות החברתיות והאחרות, וכן מצבי הנפשי הספיק להשתנות במהלך חיי הארוכים, ורובם ללא היכר - אבל התחושה נשארת.
&nbsp
כנראה, שמדובר כאן בהבדלים פרטיים שברגישות בגברים. והנשים בפורום תדענה על התחום הזה הרבה יותר ממני, שאיני מכיר גברים מצד זה.

 

[trilliane]

מצטערת לשמוע... ברשותך, כמה שאלות

(אתה מוזמן לענות רק על מה שנוח לך, אם הן פולשניות מדי, ותר).
&nbsp
1. האם אתה עדיין חרדי?
2. האם אתה מתחרט על החזרה בתשובה?
3. האם אתה מתחרט על המילה?
4. האם כל השנים האלה לא ירדה הרגישות בפין? תקן אותי אם אני טועה, אבל המצב שאתה מתאר הוא די חריג, לא? (הרי התקרנות היא תופעה טבעית בכל גיל, כפי שאם הולכים יחפים העור בכפות הרגליים נעשה קשה וגס, פחות רגיש עם הזמן, ואם מפסיקים ומטפלים בו הוא מתעדן בחזרה).
5. האם היית מעדיף להימול בינקות ושלא היו משאירים בידיך את הבחירה?
6. האם אתה כועס על הוריך שלא מלו אותך בינקותך?
7. האם מלתך את בניך? אם כן, האם היית מעדיף לא למול אותם לו יכולת? (לא יודעת לגבי החרדיות, כאמור).

 

[צא בשאלה]

תשובות לשאלות של trilliane

1. עכשיו אני חרדי במובן הקשה, אבל לא במובן הקל. דהיינו, איני מקיים מצוות הקלות לקיים, כגון שבת, כשרות, טהרת משפחה, אמונה בה' וכד', אבל מקיים כמה דברים מהותיים:
א. אני בעל מנטליות יהודית גלותית
ב. מעדיף לדבר ולכתוב יידיש
ג. אוהב את רעי כמוני, דהיינו את היהודי ששמר על גלותיותו האשכנזית כמוני, אך גם על גלותיות אחרת. וכמה שהוא יותר עיירתי, יותר טוב
ד. אוהב ללמוד תורה בצורה החרדית ויודע להגיד דברי תורה בדרכם
ה. אוהד את השמרנות של "שארית הפליטה" החרדית
&nbsp
2. איני מתחרט על החזרה בתשובה, כי תיקנתי את מעשי.
3. מתחרט קשות על המילה, כי אי אפשר לתקן מעשה זה.
4. הרגישות במילה ירדה במשך השנים, אבל לא מספיק או לא באותה צורה שהיה לי נוח לחיות איתה.
5. לא הייתי מעדיף להימול בינקות, על אף שלא הייתי סובל כל כך מתודעת החסרון והנכות. זאת משום שמעדיף אני בכל זאת לדעת באופן ישיר וחושני, מה זה הרגש המיני והתשוקה בשלמותם, גם כשהידיעה הזאת היא מזכרון העבר הרחוק בלבד.
6. איני כועס על הוריי על כך, אמנם אני כועס עליהם שלא שכנעו אותי כהלכה שלא אעשה מילה.
7. לא מלתי את בניי, והם יהודים גלותיים כשרים. אנחנו מתגוררים בחו"ל ובניי אף פעם לא גרו בארץ. אגב, אני מפחד שיכירו ישראליות או יהודיות ויהיה סופם להימול מפני אהבתם אותן או שימולו את בניהם ובני בניהם, ה' ישמור מהאסון והבושה חו"ח.