איך ומתי מתמודדים עם לחץ ההורים\משפחה?

[nirc2]

איך ומתי מתמודדים עם לחץ ההורים\משפחה?

היי

בשעה טובה נודע לנו אתמול שיש לנו בן.
זה ילד ראשון שלנו, ואנחנו מתרגשים מעל ומעבר

אשתי לא מוכנה לשמוע על ברית מילה (ואני מסכים איתה ב90 אחוז) וכרגע אנחנו רוצים לוותר על הניתוח הכואב והמיותר הזה.

הבעיה היא, כמובן, המשפחה.

ההורים שלי כמובן יתנגדו לרעיון שלא נמול את בננו, אבל הם יקבלו את זה בסופו של דבר.
"הבעיה" היא אצל אמא שלה ואצל אחותה הגדולה (שמתנהגת כאילו גם היא גם סוג של אמא שלה) שהולכות לעשות עלינו מכבש לחצים שלא היה מבייש מכבש לחצים בחקירת שב"כ במרתפים מסתוריים.
שתיהן לא דתיות, אבל זה לא ישנה את העובדה שאנחנו הולכים לעבור סוג של גיהנום רגשי ואשתי מאוד רגישה לזה ולוקחת את זה מאוד קשה.

יש למישהו כאן התמודדות דומה? עבר\ה התמודדות דומה? מתי ואיך כדי להעלות את הנושא? כדאי להעלות את הנושא הזה עכשיו (חצי שנה לפני הלידה), ואז להיות חשוף ללחץ והיסטריה שישפיעו לרעה על האמא (ועל העובר) במשך כל ההריון, או שלחכות עם זה לאחרי הלידה?
להכין את ההורים רגשית (ואז להיות חשוף לריבים שעלולים להווצר), או פשוט להגיד אחרי הלידה "לא זה לא", לקבוע עובדה ולהיות נחרצים. בלי מקום לדיון ובלי מקום לשאלות.

אשמח לשמוע סיפורים, טיפים, עזרה בנושא. תודה.

 

[dibablas]

אפשר גם להקשיב

למה שאומרים ולא להיות נעול ולסתום את האוזניים.
ממה אתה מפחד בעצם ולמה אתה מכנה זאת "מכבש לחצים", אם אתה כ"כ בטוח בעמדתך כנס על העניין לדיון ושכנע בצדקת טענותיך,
אם לא תצליח לשכנע, עדיין זכותך להישאר בגישתך ודעתך, אבל למה אתה מתרחק מדיון בעניין כמו מאש?אולי כי אתה לא בטוח בעמדתך?

 

[She Dolphin]

אני לא התרשמתי שזה בגלל שהוא לא בטוח

אלא בגלל שהוא חושש מקונפליקט במשפחה. רבים נרתעים מהרעיון של קונפליקטים בכלל ובפרט בתוך המשפחה. גם אנשים שלא מלים את בניהם לא נהנים לריב עם האמא או החמה.

חוץ מזה, הוא לא צריך לשכנע את הסבתא והדודה להסכים איתו. ההסכמה צריכה להיות על הנקודה שמכיוון שלא חטא ולא פשע, מותר לו שיעזבו אותו בשקט ויניחו לו לגדל את ילדיו לפי ראות עיניו, בדיוק כמו כל אחד אחר.

 

[dibablas]

יתכן שזה כך

 

[She Dolphin]

אחרי כל כך הרבה שנים בפורום, אני מזהה

מי מגיע לכאן כשהוא לא סגור על עצמו באופן בסיסי בעניין רעיון אי מילת בנו, ומי חושש מהתמודדויות שונות שכרוכות בהחלטה.

 

[nirc2]

אבל זה לא שאלה של דיון

דיון זה שכל צד מעלה את הטענות שלו,
אם צריך, מגבה את הטענה במחקרים רפואיים, פסיכולוגים, סיפורים אישיים. כל אחד - לכיוון שלו.
מקשיבים, דנים, משוחחים, זה דיון.

לצעוק בסלון "אתם לא תעשו לו את זה! תתביישו! יחרימו אותו!"
-אבל יש מחקרים שמראים ש...
"עזבו אותכם מחקרים! הוא יהיה ילד מסכן! דחוי! הוא יהיה שונה!"
-אבל...
"שום אבל! דחוי! מסכן! לא כמו כולם!! תפסיקו עם השטויות שלכם!!"


זה לא דיון.

 

[She Dolphin]

יפה אמרת

 

[שפיפון ים סינגפורי]

לדעתי, פשוט לומר אחרי הלידה "לא זה לא".

אין טעם להכניס סטרס נוסף בדמות ריבים עם כל המשפחה על משהו שכבר החלטתם מראש להריון ראשון שהוא גם ככה מאוד מלחיץ.

אתם יכולים, כמובן, לשבת ולדבר בראש פתוח ולתת סיבות בעד מילה ונגד מילה, אבל איכשהו, תמיד בדיונים האלו יוצא שהצד היחיד שבאמת בא עם ראש פתוח הוא זה שמתנגד למילה, בעוד הצד שבעד מילה הרבה פעמים פשוט לא מוכן להקשיב בכלל, שלא לדבר על לפתוח את הראש לאופציה של ילד שלם.

בשורה התחתונה, אתם ההורים של הילד וזו האחריות שלכם להחליט אם אתם רוצים או לא רוצים למול אותו, בדיוק כמו שזו האחריות שלכם להחליט על כל דבר אחר בחייו. שאר המשפחה יכולה לייעץ, לתמוך, לנסות לשכנע, אבל הם לא אלו שאחראיים להחלטה - זו שמורה להורים.

 

[אפונה וגבר]

לדאוג לעצמכם לרשת תמיכה

חברים שחושבים כמוכם, אנשים פה מהפורום - מה שצריך כדי לתמוך בכם אחרי שיחות קשות.

אם הנושא עולה - אל תשקרו. כל עוד הוא לא עולה, חשבו אם מתאים לכם להעלות אותו, אם נוצרת פתאום הזדמנות נוחה לדבר על זה.
אפשר גם לעשות את זה רק אחרי הלידה, אבל אז הכל הרבה יותר רגיש אצל כל הצדדים.

 

[רוקד עם שבלולים]

זה הולך בערך כך:

(הכל כמובן מהראייה האישית שלי של מה שכותבים בפורום לאורך השנים. אחרים יתנו את הזווית שלהם)

מי שמודיע מראש על ההחלטה, מחפש צרות. הריון ראשון זה גם ככה תקופה רוויה בהתרגשויות ורגשות ודברים חדשים. אם תפתחו עכשיו את הדיון, נכונה לכם (לפי מה שאתה מתאר) חצי שנה של בלאגן וויכוחים. בשביל מה אתם צריכים "להכין רגשית" את סבא וסבתא? למה זה בדיוק יעזור?
גם הרבה יותר קל לאנשים להתווכח ולפזר הצהרות וחרמות וסנקציות למיניהן כשהתינוק הוא עדיין מין ישות פוטנציאלית שכזו, ולא עובדה קיימת, רכה וניחוחית, בשטח. לסבתא יהיה יותר קשה להגיד "אליי הביתה הוא לא נכנס" אחרי שהיא החזיקה אותו בידיים והריחה לו את הראש.

נשאלת השאלה מה תשיגו אם תפתחו את הנושא לדיון. אם אתם מתחבטים ומתלבטים ורוצים להיוועץ באנשים שדעתם חשובה לכם, אז יש סיבה לדבר איתם על הנושא. אבל אם מנוי וגמור עימכם לא למול - אז נגמר הסיפור. מבחינתכם אתם לא מסתירים ואתם לא מתחמקים. אתם לא מדברים על זה כי אי-מילה היא מבחינתכם עובדה קיימת, כמעט טריוויאלית. הפיצפון יוולד, וזהו. הוא יחיה, יינק, יישן, יצרח, ויעשה מה שכל התינוקות עושים בגיל הזה. אם מישהו חושב אחרת, זה עניינו.
אני חושב שאם מישהו שואל אתכם על הנושא, אין לכם צידוק להתחמק או חלילה לשקר. לשאלות "מתי הברית?" ו"רופא או מוהל" תענו "בינתיים אנחנו לא עושים לו ברית מילה" בטון הכי אגבי שתוכלו לומר זאת. זה לא נושא לדיון, זה לא סימפוזיון, זו לא בקשה לאישור הורי. זו עובדה מוגמרת.
את ההתלבטויות שלכם תעשו ביניכם לבין עצמכם; לסבא וסבתא ולדודים אין זכות הצבעה.

 

[nirc2]

תודה, תגובה מצוינת!

 

[מ ו פ ת ע ת]

אפשר להודיע מראש בלי לפתוח את הנושא בדיון

זה מאוד תלוי בנפשות הפועלות.

 

[רוקד עם שבלולים]

 

[RonspotNL]

 

[בטט הקרה]

כמו שכבר נכתב כאן לא פעם

זה הזמן להציב גבולות באופן כללי לגבי ההורות. סבים שלא יודעים להפריד בין ההחלטות ההוריות של ילדיהם לבין ההחלטות שלהם עצמם, ימשיכו לעשות "גיהנום רגשי" גם בתחומים אחרים שלא קשורים למילה. מה יקרה, למשל, כשסבתא תגיד לאמא להפסיק להניק כי "החלב שלה כבר מים" או לחילופין תלחץ עליה כן להניק למרות שהיא לא רוצה? מה אם היא תרצה לשים את התינוק במנשא ואמא שלה תחשוב שזה מזיק לו, או אם תרצו שהתינוק ישן במיטה שלכם וסבתא תחשוב שזה לא הדבר הנכון (וכו' וכו' וכו', אתה בטח מבין את הרעיון)
נשמע שהמאבק שלכם הוא לא על ברית מילה כן או לא, אלא על האוטונומיה ההורית שלכם, וזה משהו שצריך להיות מאד ברורים לגביו, אחרת הוא לא נפסק לעולם. אתם ההורים של הילד ואתם קובעים לגביו. הם יכולים לייעץ, להביע צער על החלטתכם או לנסות לשכנע אתכם בדעתם, אבל כשמתחילים עם מסכת לחצים ו"גיהנום רגשי" כמו שקראת לזה, זה הזמן להציב גבולות ברורים.
לגבי המילה עצמה - ברוב המקרים אחרי לחץ של שמונה ימים, ואולי אפילו חודש, הרוחות נרגעות ומפסיקים ללחוץ. אם אתם מרגישים שהלחץ יימשך במהלך כל ההריון, אז עם כל הכבוד להכנה הרגשית להוריכם, אפשר גם להודיע להם אחרי הלידה.
והכי חשוב - כתבת שאתה שלם עם זה ב90% - מציעה לשניכם להיות שלמים עם ההחלטה ב100% לפני שמציגים אותה להורים. כך יהיה הרבה פחות מקום ללחצים רגשיים.

 

[She Dolphin]

מצטרפת לדבריה של בטטה

ורוצה להוסיף - אין דרך אחת טובה. גולשים שונים כאן בפורום נקטו בגישות ושיטות שונות בעניין "מתי ואיך להודיע למשפחה" ואחרי שנותי הרבות כאן הגעתי למסקנה שלכל משפחה מתאימה דרך אחרת, ובדיעבד מבינים שעדיף היה לפעול בדרך אחרת, או שזו דווקא הייתה דרך טובה.

אנחנו בחרנו להגיד להורים שלנו די בתחילת ההיריון שאנחנו לא מתכוונים למול את התינוק, הזמנו אותם להביע את דעתם, לקרוא חומר ולחשוב יחד. אבל זה בגלל שבמשפחות שלנו עניין הגבולות ברור למדי ולא מהווה אישו. בדיעבד כל העניין היה די מתיש ומיותר וגם עצרנו אותו בשלב בו הבנו לאכזבתנו שהם לא עומדים לקרוא שום דבר ממה שנתנו להם ושהם רק חוזרים על אותם משפטים שוב ושוב ולא באמת פותחים את הראש ומקשיבים.

לא ניסינו לשכנע אותם, רק שיקשיבו ויבינו.

עם זאת הם כל הזמן אמרו שלמרות שהם לא מסכימים איתנו וחושבים שאנחנו עומדים לפגוע בילד ולגרום לו עוול

הם מכבדים את דעתנו והחלטתנו ויודעים שמה שלא יהיה, אנחנו נהיה הורים טובים. מבחינתנו זה הספיק.

אז.. באמת אין ממש תשובה אחת טובה. אבל בכל מקרה אני חושבת שכדאי לך ולזוגתך להגיע בכל שלב שנראה לכם מתאים למפגש קה"ל. במפגש זה תוכלו לפגוש הורים לילדים לא נימולים שיוכלו לתרום מנסיונם, גם בכל הנוגע לתגובות המשפחה ואיך ניתן להתמודד איתן.

שיהיה בהצלחה ובריאות

 

[האלזה]

הסתקרנתי לגבי ההמשך, אם בא לך לשתף

האם היום הם שינו את דעתם, או שהם עדיין חושבים שזה עוול?
דיברתם על זה מאז?

 

[She Dolphin]

לא ממש מדברים על זה היום

יש גם הבדל בין המשפחות משני הצדדים.

הצד שלי מעולם לא הזכיר יותר את העניין ולא נראה לי שזה מעסיק אותם בכלל. היו ויש כל כך הרבה דברים מעניינים ומרגשים שקשורים לשלושת ילדי ואת העורלות הם פשוט די לא זוכרים לדעתי. זה באמת נורא נורא משעמם וחסר כל חשיבות, זה שלילדים שלי יש עורלות ולאחרים אין. כמה אפשר להסתובב סביב אותו עניין חסר כל חשיבות?

בצד שלו העניין גם לא עלה כמעט בכלל ובטח לא כדיון לעומק. אנחנו גם לא מדברים על הדאגה שהם הפגינו באותם ימים מהנזקים שיגרמו לילדים מכך שהם ישנים איתנו במיטה ומזה שלא התעקשנו שהיה לילדים חפץ מעבר (אגב, אז התרשמנו שהלינה המשותפת הדאיגה אותם יותר מאי מילת הבנים). דווקא בקרב המשפחה המורחבת של הצד שלו התנהל דיון כלשהו כשנפגשנו במקרה לציון אירוע אחר כשהוא היה תינוק בן 8 ימים. הקרובים הרחוקים שאלו אם לקראת לידת בן נוסף לא חשבנו על הנושא מחדש ואנחנו ענינו שנהפוך הוא, הפעם לא עסקנו בזה בכלל ולא הייתה שאלה בכלל אם כן או לא כי ברור שלא. חלק מהאמהות שם אמרו שלו היו יולדות היום היו שוקלות גם לא למול את הבנים ובאופן כללי האוירה סביב הדיון הייתה נעימה ומקבלת מכל הצדדים.

היחסים בינינו כל כך טובים ומלאי אמון וכולנו מחמיאים אחד לשני, הם על המיומנויות ההוריות שלנו ואנחנו על המיומנויות הסבאיות שלהם, ולא נראה שלאף אחד יש צורך לפתוח מחדש את מה שקרה שם. כולנו די סגורים על זה שזה נושא מאוד מורכב מבחינה רגשית וחברתית ואין בהכרח צורך שכולם יישרו קו עם כולם.

מעניין אם סביב היווצרות של דור הורים חדש במשפחה הקרובה (אלה שעכשיו הם עוד בני נוער או בתחילת שנות ה 20) שיהיו בעוד מספר שנים הנושא שוב יעלה על הפרק. אחרי כ 15-20 שנה מההריון הראשון שלנו ועם כל השינויים שאנחנו רואים בנושא זה בחברה הישראלית וזה שהיום יש "באמת" הרבה בנים שלא נימולים בארץ.

 

[ציפור לבנת כנף]

נכתבו פה כבר המון דברים יפים

שאני מתחברת לרבים מהם.

אבל רק אדגיש נקודה אחת עקרונית ומאד חשובה מהסייפא שלך-להיות החלטי ב-100% מול ההורים, ביחוד אם חוששים ממסכת לחצים והיסטריות סביב הנושא. גם אם לא בטוחים (וזה מותר, וזה חלק מהחיים של חלק מהלא מלים, לפעמים גם אחרי שהתינוק נולד, זה נדיר מאד אבל קיים) לא להראות את זה מול ההורים. ההחלטה לא למול צריכה להיות נחרצת, גם אם עומדים מאחוריה חוסר החלטיות וחוסר של שלמות מלאה עם כל הצדדים והשיקולים, התלבטויות וכו'...

זה כנראה אחד מאותם נושאים (ויש הרבה כאלה בזוגיות) שעדיף לא להכניס אליהם את ההורים, כי איך אומרים, פותחים חור ההצצה ומקבלים כניסה של כל מי שיש לו מה להגיד או רצון ללחוץ....(יש לזה ביטוי או שאני אמציא משהו עכשו?

)

ההורים כנראה חושים וובצדק, שאם יש התלבטות יש מקום להתערבות, עצות, לחצים וכל כלי אפשרי שיש בידם, לעזור לך להחליט "נכון" (נכון מבחינתם) וזו תיבה שלא כדאי לפתוח אותה. יש לזה מחירים וחבל לשלם אותם. גם אם יש התלבטות, (חברתית, רפואית, דתית) שלא קשורה להורים-תלמדו אותה לבד או עם צדדםי שלישיים, אל תפתחו אותה או תציגו אותה מול ההורים.

המשך קל, תקין ועגול

 

[marx04]