אבא תחת מתקפה

kagome10

New member
הקרטריונים מוטים

כמו במקרה הידוע של אבחון התקף לב - התסמינים למציאת התקפי לב שונום אצל גברים ונשים התסמיניםהנלמדים הם כמובן של גברים. ולכן התקפי לב אצל נשים מאובחנים פחות ונמנעים פחות, ואם יש התקף לב לאישה ולגבר, האישה נמצאת בסכנה גדולה יותר.

אותו רעיון בנוגע לספקטרום.

אני הייתי משוה בנות ובנות ובין בנים לבנים. אני לא מאלה שיגנו בלהט על התיאוריה המניחה שיש הבדלים מולדים ושוני גדול בין המינים מלידה, אבל בחברה שלנו יש הבדלים בין בנים לבנות<בעיקר בגלל הסללה מגדרית אבל זה רלוונטי לפורום פמיניזם, לא לפה>. ולכן בהשוואה יש להשוות בנות לבנות ובנים לבנים, ולא להכניס את כולם לשטאנץ אחד.

למשל, בנות נוטות ללמוד לכתוב ולקרוא מוקדם מבנים, ובנים נוטים להיות פעילים פיזית יותר מבנות. לעיתים קרובות למדיי אומרים על בנים שיש להם בעיות כלשהן עם לימוד כתיבה בזמן שהם פשוט נוטים ללמוד זאת מאוחר מהבנות. או מאשימים אותם בהיפראקטיביות בזמן שהם אקטיביים בצורה הטבעית להם, והדבר הלא טבעי הוא לשבת בכיתה חצי יום. זה גם לא בריא.

בנוגע לספקטרום:

* תקשורתיות. בנות נוטות לדבר יותר מבנים. זה נכון גם לגבי נשים, וגם לגבי כתיבה בפורומים. לא סתם יש רוב ברור של נשים בפורומים.
לאנשי מקצוע יש סף כלשהו שילדים אמורים לעבור. בנות שמדברות ומתקשרות פחות מהממוצע עדיין לא יורדות מתחתיו, בנים כן. זה נכון גם למיומנויות תקשורת אחרות שבנות חזקות בהן יותר מבנים.
* ביישנות. נוטים יותר לסלוח לבנות מאשר לבנים. לא יגידו על בת ביישנית מאוד שיש לה בעיה חברתית, לא כמו שיגידו על בן.
* תגובה לתסכולים. הסביבה מכוונת בנות לבכות ובנים לכעוס. כשבת כועסת מרחמים עליה. כשבן כועס מענישים אותו. כך נוצרים התקפי זעם, שזה רע וסיבה לאבחון. אם בת בוכה הרבה, לא יתייחסו לזה בצורה מקבילה להתקפי זעם אצל בן.

ובאופן כללי, אם הייתי סופרת את כמות הנשים שיש להן מאפיינים מהספקטרום, אבל לא מספיק כדילהיכנס עליו רשמית, היא גדולה בהרבה מכמות הגברים המאובחנים. לעומת זאת, יש רוב ברור של אוטיסטים-גברים. אם להוסיף לכך טענה מפוקפקת של איש מקצוע, שבנות על הספקטרום כולן בתפקוד נמוך, אז המסקנה שלי ברורה:
בהינתן בן ובת שנולדו אוטיסטים, יכול בקלות להיווצר מצב בו הבת לא תאובחן כאוטיסטים והבן כן.
 
הקריטריונים לא מוטים

אוטיזם היא לקות תקשורתית, ואכן, סובלים ממנה הרבה הרבה יותר בנים. מה זה משנה לצורך העניין אם בת מתקשרת פחות טוב מבנות אחרות? אם היא מתקשרת טוב בשביל לא להכנס לאבחון האוטיזם, אז היא לא שם. זה לא אומר שהיא לא צריכה עזרה, בהחלט יתכן שכן, אבל היא לא אוטיסטית. תני קצת קרדיט לכל אותם הורים שהילד שלהם לא מתקשר איתם בכלל או כמעט בכלל, ותביני שזה בליגה אחרת לגמרי מילדה ביישנית או סתם פחות פטפטנית מבנות גילה.
 
אחחח, איזה יופי, שחוץ מלהיות מומחית בכריתת

שדיים לתינוקות ומצאי החוקרות הבכירות בכל מקום בעולם ובארץ (חברתי חוקרת מדעי המוח מוסרת שבגבעת רם זה לא תואם לחלוטין את התמונה שהצגת בביטחון כה רב) את גם מומחית באוטיזם.
לא קל להיות אשת אשכולות רב תחומית ולדבר בביטחון רב כל כך על שפע רב כל כך של נושאים שעליהם את יודעת מעט כל כך, אבל עמדת בכבוד במשימה.
.

אני לא יודעת אם שמת לב לקרמה הרעה שלך, כי פשוט כל אחד שאת מתקשרת איתו, לא יודע שום דבר על כלום, בניגוד כה חד אלייך.
זו צריכה לסתום כי עד שיהיו לה ילדים היא לא תבין מה זה לדאוג באמת לילד,
ההיא, עדיף שלא תתבטא, כי ברגע שהיא תבין מה זה צרות אמיתיות, אז היא תדע שאין ערך לבחירה חופשית.
והגולשת שכותבת מעלינו, אין לה מושג מה זה אוטיזם שזו טענה די משעשעת ולא אפרט למה. אבל לטובת האמת ההסטורית ולא בגלל שאני חלילה רוצה לערבב את הביטחון שלך עם עובדות - הספקטרום מתבטא במגוון עצום של התנהגויות וקגומה צודקת לחלוטין בדעה שהיא מבטאת. כמו שמפספסים המון מופרעות קשב וריכוז כי ההפרעה אצל בנות לרוב לא מתבטאת בהיפר אקטיביות, באופן דומה, קל לפספס בנות. ולא כל האוטיסטים הם איש הגשם. השאלה היא לא רק *אם* הם מתקשרים אלא *איך* הם מתקשרים, ויש עוד כל מיני אלמנטים, אבל היות ואני יודעת שאת לא מתעניינת ברזולוציות (או באמת כלשהי מעבר לזה שרצה בשריקה עליזה בתודעתך), אז לא נטריח אותך.
 
אוף.

עשית לי חשק לעשות לעצמי אאוטינג, אבל אני אהיה ילדה גדולה ואתאפק. מה את מתחבאת כל הזמן מאחורי החברה שלך? אני בטוחה שחיפוש פשוט תוכלי למצוא את הנתון הזה עבור כלל חברי הסגל (סה"כ חברי סגל בכיר שנשכרו לאחרונה יחסית). להוכיח לך שהשוויון היחסי הזה הוא באמת בגלל ריבוי חוקרות במדעי החיים והרפואה לעומת תחומי מדע אחרים בהן הן מיעוט קטנטן אני באמת לא אטרח, כי אני לא עובדת בשבילך, אבל אם מתחשק לך את מוזמנת להכנס לאתרי מחלקות במדעי הטבע וההנדסה בתחומים השונים ותראי מיעוט פיצפון של נשים במתמטיקה ופיזיקה (בכלל, לא רק כאלה שנקלטו בשנים האחרונות), ותביני שזה צריך להתאזן איפהשהו, ושזה לא קורה במדעי הרוח, היכן שבקושי קלטו בכלל מישהו בעשור האחרון. יש טונות של נשים חוקרות סרטן, וטונות של נשים חוקרות גנטיקה. גם טונות של נשים חוקרות פריון. עם מעבדה משלהן וה-כל. גם עם הישגים, אגב. ודאי שמעת על הישראלית שפיתחה שיטה להפרות ביצית באמצעות ביצית אחרת. כמה קונספירטיבי ואנטי-גברי מצדה.
מדעי המוח, זו לא איזו מחלקה אחת, אלא תחום מולטידיסצילינארי. את יכולה למצוא חוקרים בתחום הזה במדעי המחשב, כמו בפסיכולוגיה, ביולוגיה, ופילוסופיה.

לגבי הספקטרום האוטיסטי, לא אכנס לדיון הזה. כן, בהחלט יש משמעות ל"איך" הוא מתקשר, ובהחלט נכון הוא (אולי לא דווקא באוטיזם, אבל בהחלט בהפרעת קשב) שמי שמפגין התנהגות מסויימת יותר סביר שיגיע לאבחון מלכתחילה ממי שמפגין התנהגות אחרת שגם כן מתאימה לאותה המשפחה. אבל מי שמדברת ומתקשרת ברמה גבוהה, היא לא אוטיסטית קלאסית.אם היא מעל סף מסויים של יכולת דיבור ותקשור, מצבה לאין שיעור טוב יותר משל מי שמתחתיו משמעותית. בשביל מה להשוות אותה לבנות המגדר שלה?
 
ולגבי ענייני קארמה

לא יודעת, אני חושבת שמי שתוקף בבוטות אדם שהוא בכלל לא מכיר רק כי העז להגיד שבמצב תיאורטי לחלוטין הוא אולי היה מחליט החלטה מסויימת שלך אישית לא נראית, לא יהיה מה שיגרום ליקום "לשלוח לך". אבל זה לא שאני באמת מבינה בקארמה כמו בכריתת שדיים לתינוקות (הרי את זה אני עושה למחייתי!), אז מה אני יודעת.
 
אני לא מבין.

ההבדל בין אוטיזם והתקף לב, הוא שלהתקף לב יש סימפטומים, אבל הסימפטומים הםלא התופעה. התקף לב זה אוטם של שריר הלב, והסימפטומים רק מצביעים על זה. אנחנו יודעים מה גורם להתקף לב ואיך הוא נראה מבחינה אנטומית, והסימפטומים עוזרים לנו לאבחן את המצב הקליני.

באוטיזם, לעמות זאת, אנחנו לא יודעים מה הסיבה המדוייקת לסימפטומים האלה. יודעים שיש לאוטיזם כל מיני גורמים שמשפיעים, ומבינים שיש פה פתופיזיולוגיה במוח, אבל לא יודעים בדיוק, ולכן ההגדרה של אוטיזם היא רשימה של סימפטומים, וסף האיבחון הוא משהו שנקבע די שרירותית, לא בגלל סיבה אנטומית, פיזיולוגית או גנטית, אלא התנהגותי, ולמעשה כמדד תפקודיות בחברה.

כלומר, אנחנו יכולים להגיד אם הקריטריונים שלנו להתקף לב מוטים "לטובת" גברים או לא, כי אחרי מעשה אפשר לבדוק אם היה התקף או לא. באוטיזם אין מה לבדוק "אחרי מעשה". מה שאתה מאבחן הוא הבעיה עצמה, לא סימפטום שלה.

את אומרת שצריך להשוות בנות לבנות ובנים לבנים, אבל מה זה אומר? יצירת שני סולמות אבחוניים? כלומר שאם אני רואה בת ובן שהם לא כל כך תקשורתיים (נניח), אז יכול להיות שהבן הוא עדיין בנורמה כי הוא בן אבל הבת היא אוטיסטית למרות ששניהם באותה רמת תפקוד קוגניטיבי והתנהגותי?
לי זה נשמע כאילו ההנחה בבסיס הרעיון הזה הוא שבנות "אמורות" להיות יותר תקשורתיות מבנים, ולכן ילדה שהיא תקשורתית פחות מבנות אחרות (אבל עדיין בנורמה של בנים) - אז משהו "לא בסדר" איתה.

מילא אם היינו יכולים להסתכל פנימה למוח ולהגיד "וואללה, באמת יש לה את X, Y , Z שמעידים על אוטיזם." כמו שאנחנו יכולים לעשות בהתקפי לב. אבל באוטיזם אין עדיין על מה להסתכל. אנחנו לא יודעים איך נראה אוטיזם "מבפנים".

"אם הייתי סופרת את כמות הנשים שיש להן מאפיינים מהספקטרום, אבל לא מספיק כדי להיכנס עליו רשמית, היא גדולה בהרבה מכמות הגברים המאובחנים. "
ואם היינו סופרים את כמות הגברים שיש להם מאפיינים מהספקטרום אבל לא מספיק כדי להיכנס אליו רשמית?
 
אני לא מומחית גדולה

אבל אולי אצל בנות זה לכאורה בסדר אם הן "שקטות, מופנמות ובעלות עולם פנימי עשיר" ולכן לא תמיד שולחים אותם לאבחון מלכתחילה (וגם אז,לא תמיד מאבחנים) בעוד שהורים של בן שכזה יהיו יותר מודאגים.
 
נראה לי שבדיוק להיפך.

ילדות נוטות להיות יותר חברותיות ויותר תקשורתיות, להתחיל לדבר מוקדם יותר וכו'. כיוון שכך הייתי מצפה שמצב של חוסר-תקשורתיות יהיה בולט יותר אצל בת.
 

kagome10

New member
מנסה שוב לענות

תפוז בלע י הודעות כבר פעמיים, אבל בפעם השנייה שמרתי את ההודעה:

כרגע ארשוןן את הנקודות החזשובות ביותר:

אני מתייחסת לאוטיזם שלא כאל בעיה או פתופיזיולוגיה, אלא כאל שונות נירולוגית. מדד תפקודיות בחברה תלוי בחברה יותר מבאוטיזם. מחלות הן דבר אובייקטיבי. אם יש מצב שבחברה אחת לא יגרום בעיות ובאחרת יגרום, בעיה היא בחברה, לא באדם <ראה ערך: הומוסקסואליות>.

במקרה של בן ובת שמתנהגים אותו דבר, יש סיכוי לא קטן שהמורות, בגלל הטיות שוביניסטיות, יניחו שההתנהגות של הבת נורמלית ושל הבן לא.
מצד שני, בן ובת עם אותם נתונים מולדים, יגיבו לתסכול באותה עוצמה אך בדרכים שונות - הבן התקף זעם והבת בבכי. התקף זעם יותר נחשב מבכי היסטרי של שעות. למה? לא יודעת.

אם אני סופרת את כמות הגברים שיש להפ מאפיינים מהספקטרום אבל לא מספיק כדי להיכנס אני מוצאת ממש קצת. נשים - לא מעט. אפשר לראות את זה בצורה ברורה יותר במשפחות.

<אולי בכל זאת ההודעה הקודמת שלי תחזור? בבקשה, תפוז>
 
אם כך, אז הבעיה שאת מתארת

היא לא עם אבחון מקצועי ואמין של אוטיזם, שמתבצע ע"י אנשי מקצוע (כגון מרפאות בעיסוק) אלא עם זיהוי ראשוני של בעיה ע"י "המורות".

אם כך, זו לא בעיה של ממסד רפואי כלשהו או של הגדרות מדעיות או קליניות. זו בעיה ספציפית של מערכת החינוך הישראלית.

הייתי גם שואל למה מורות בכלל צריכות לזהות בעיות כאלה, כאשר הטיפול האפקטיבי ביותר אמור להתחיל בגילאים מוקדמים יותר מגיל בית-הספר.
 

kagome10

New member
עם אבחון המצב לא יותר טוב

למרבה הפלא, אפילו אנשי מקצוע לעיתים קרובות ניזונים מסטיגמות יותר מאשר מהמציאות, והורים שחקרו קצת על הנושא <באמת קצת, לא הרבה> ייתקלו בכמות מדהיה של אנשי מקצוע שמבינים באוטיזם הרבה פחות מהם.

הנה דוגמא: http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=612&messageid=171298999

שלא לדבר למשל על המקרה של שלומית <היא מנהלת הפורום> שהבן שלה טופל יותר משנה במקום כלשהו <שכחתי איפה> שיידעו שם שהוא אוטיסט ולא אמרו לה, כי לא רצו לשים עליו סטיגמה. שלא לדבר על מקרים בהם מטרטרים הורים שנים ולא נותנים אבחון סופי, ועל מדיניות לאבחן פחות כי אוטיסט עולה כסף למערכת הבריאות, ועוד הרבה דברים בסגנון.

באופן כללי, המצב של אנשי מקצוע בנושא הזה בארץ הוא על הפנים. בחלק גדול מהתחומים אין בכלל תקן רשמי להכשרה. למשל ב-ABA, שקיימת בחו"ל הסמכה רשמית ויש איפשה באינטרנט רשימה של (א)נשים שהוסמכו רשמית, אין הכרה מצד המדינה, וכל אחת יכולה לקרוא לעצמה מנתחת התנהגות ולטפל ב-ABA, כולל אותי. אם עכשיו בא לי להגיד שלמדתי את השיטה <מקריאה באינטרנט> ולטפל - אני יכולה. יותר מזה, אפילו בגנים של החינוך המיוחד, יש נשים שכביכול מטפלות באמצעות השיטה, בזמן שהן לא עברו הכשרה רשמית <לא ברור מה ההכשרה שעברו, אבל יש המון סיפורים על התנהגות לא סבירה וממש מזיקה. למשל פה:http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=612&messageid=171346664

<ויש עוד המון סיפורים. מספיק להישאר שבוע בפורופ אוטיזם ותתקלי בסיפורי אימה בכמות שתספיק לעוד הרבה זמן>
 
חוקרים בכירים, מנהלי מעבדות, מחלקי תקציבים

תפקידי סגל בכירים, מרצים בכירים, פרופסרים בכירים, החתומים על רוב המחקרים, המאמרים ופרסי הנובל הם גברים עדין. לעבוד אצל מישהו במעבדה, זה עדין לא להחליט מה חוקרים.
ולעשות תואר ראשון בביולוגיה עדין לא משפיע בשיט על לאן הולכים התקציבים. ובנוגע לשוויון, זה לא מה שטוענת חברה שלי חוקרת במדעי המוח, אבל מה היא יודעת.

ממשיכים למול בנים כי מי שמשמר את המנהג הם הגברים שלא רואים בזה דרך לדפוק גבר, אלא דברים אחרים שלא אטרח להיכנס אליהם עכשיו.

בנוגע לאוטיסטים, אז א: היות ואוטיסטים לא מגיעים לרוב לעמדות מפתח משפיעות, אז למה שלגברים לבנים ועשירים יהיה אכפת מהם יותר מאשר אוכלוסיות חלשות אחרות - חולי נפש, נוער מצוקה וכו'.
ב. מה שכן, בהרבה מקרים ללוקים באוטיזם יש הורים שמשתייכים לז'אנר הנכון ולכן ילדים אוטיסטים זוכים יחסית להרבה זכויות שבעלי תסמונת דאון, לא, בזכות הלובי החזק שגייסו עבורם. ואני לא חושבת שמישהו גילה תרופה לאוטיזם ויושב על זה, אבל בהחלט יש המון מחקרים בנושא.

כמו שפריון זו בעיה של נשים בלבד איכשהו, למרות שספירת הזרע של גברים הולכת ויורדת בצורה דרמטית, למה כל כך קשה להאמין שהרפואה מוטת ג'נדר?
הנה, עד היום לא הצליחו להמציא גלולה יעילה למניעת הריון לגברים. זה בגלל מוגבלות הרפואה או בגלל שזו (כמו הפריון) ממילא עסק של נשים כזה?

אל תגחיכי את מה שאמרתי - לא אמרתי שהגן זו קונספירציה לכרות שדיים לנשים, אלא שבטוח שהמון תקציבים היו מושקעים במציאת דרכים עוקפות כריתה, לו הייתה זו בעיה של גברים (לבנים ועשירים כמובן). מה שלא גורע מסיפורה הטרגי של קרובת המשפחה. אכן נורא לאבד אם וגם נורא למות, באופן כללי.

אני לא חושבת שמותר לי לחתוך חלק מאיבר המין של הבן שלי משום סיבה. בין אם יצחקו עליו ובין אם לא. זה הגוף *שלו*.
באותה רוח, אם יצחקו עליה ואם לא - זה הגוף שלה ואין לי זכות לכרות לה את השדיים, כי היא *עלולה* משהו. כמו שאני לא אכרות לה יד כי אנשים במשפחה נוטים לפתח סרטן ביד שמאל אבל אני "אעצים" אותה מספיק כמובן, כדי שלא תפריע לה הנכות (או שזו לא תהיה נכות, כי אני החלטתי ככה וכל מה שאימא מחליטה זה גם מה שקורה).
תכתבי על זה כמה שאת רוצה, זה לא יהפוך את השאיפה שלך לקבוע את מהלך חייה של הבת שלך, כך שימנע *ממך* סבל למוצדקת. אבל מבחינתי אפשר להפסיק כאן.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
לגבי גלולה לגברים, סליחה, לא סומכת עליהם

נכון, זה לא הוגן, אבל מה לעשות? אין סימטריה: לי יש רחם ולהם אין.
מכיוון שאני רוצה להיות בשליטה על כניסה להיריון, זו הדרך שלי לשלוט בכך.

הלילה בדיוק צפיתי בפרק בסדרה "בלוסום" (ממש מוצלחת! כיף להיזכר ולגלות שלא התיישנה עם השנים) והיא וחברתה הטובה (סיקס) בדיוק מדברות על גלולה לגבר ואומרות את אותו הדבר: הוא יגיד שהוא לוקח גלולות ואם לא, אז מה?

אגב, גם לגברים אני חושבת אותו הדבר: הרי יש הרבה גברים שטוענים שרומו כי הפרטנרית אמרה שהיא לוקחת גלולות (ושיקרה או פישלה) וגם אצלם זה אותו הדבר: אתה רוצה שליטה, אתה רוצה לוודא? סמוך רק על עצמך ושים קונדום, אין קיצורי דרך.

ואם כבר הזכרתי טלוויזיה (נו, אני ג'אנקי של סדרות אמריקניות... אבל טובות!
) אפילו בקשירת זרע לכי תסמכי על גברים...
ד"ר קוקס (סקרבס) גילה שהרופא פישל (או שההגנה היא לא ב-100%, אני מודה שאני לא זוכרת ועוד לא הגעתי לפרק הזה בצפייה הנוכחית) וסוקי (בנות גילמור) גילתה שכשהיא ביקשה מבעלה לעבור את הניתוח הוא... אה... לא עשה זאת.

שזו כמובן בגידה נוראית באמון... אבל היא זאת שנכנסה להיריון... וגם בלי כוונה רעה, פאשלות קורות. אז מי שרוצה ראש שקט, דואג בעצמו לעוד רמה של ביטחון ויודע שהוא אחראי לתוצאות.
 
הערות:

"פריון זו בעיה של נשים בלבד איכשהו, למרות שספירת הזרע של גברים הולכת ויורדת בצורה דרמטית, למה כל כך קשה להאמין שהרפואה מוטת ג'נדר?"

- זה כבר מזמן לא נכון. פוריות הגבר היא כיום תחום מחקרי וגם כלכלי מאד נרחב. אפילו עבדתי לפני הצבא בחברה שעסקה בתחום, וזה היה בתחילת שנות התשעים
והמודעות לעניין עלתה מאז באופן משמעותי. כשחברים שלי נתקלו בבעיות פוריות, היחס אליו היה לא פחות רציני מאשר אליה.
מה שכן, סיבה אחת שבגללה פוריות האשה הוא בכל זאת תחום רחב יותר מפוריות הגבר, הוא שרוב התהליכים הפיזיולוגיים הקשורים בפוריות מתרחשים בגוף האשה. אצל הגבר יש את הפרמטרים שקשורים לזרע, שזה בערך כמו הפרמטרים הקשורים לביצית אצל האשה. מנקודה זו והלאה, כל מה שקורה החל בהפרייה ועד הלידה - מתרחש בגוף האישה. וכיוון שיש יותר דברים שצריכים לעבוד, יש יותר דברים שיכולים להתקלקל, אז יש יותר מה לבדוק.

"הנה, עד היום לא הצליחו להמציא גלולה יעילה למניעת הריון לגברים. זה בגלל מוגבלות הרפואה או בגלל שזו (כמו הפריון) ממילא עסק של נשים כזה?"

אני חושב שזה יותר קשור לשתי עובדות:
1) בגלל שאישה מפיקה ביצית אחת לחודש, וגבר מייצר מיליוני תאי זרע ליום, קל טכנית הרבה יותר לעצור התפתחות ביצית מאשר התפתחות זרעונים.
2) קונדומים.

פרט לכך, הגלולה למניעת ההריון נחשבת למאפשרת את הפמיניזם המודרני וצעד חשוב בשליטה של האישה ל גופה ועל בחירותיה בנשאי מין.
אילו המצב היה הפוך, ובשוק היו רק גלולות פריון גבריות ולא נשיות, היינו יכולים להתלונן (ובצדק!) ש"למה רק לגברים יש את הכוח לבחור אם ומתי הם פוריים? למה שלנשים לא יהיה את הכוח הזה?"
 

trilliane

Well-known member
מנהל
ולגבי הסיפא של דבריך, אני מסכימה מאוד

וזה מתסכל אותי, כאישה (כן כן, אני רגילה שסוקלים אותי...
) לקרוא דיונים פמיניסטיים שבהם לא משנה בכלל מהן העובדות, הפרשנות תמיד תהיה שוביניסטית. תמיד תימצא דרך להציג אותן כך שהנשים נדפקות, גם כשהן לא (בעיניי, כמובן; אבל אני אומרת את זה כאישה). לא חסרות דוגמאות לקיפוח נשי, באמת, אבל לא כל דבר שבו נשים X וגברים Y, זה מיד אומר ששוב הגברים השוביניסטיים האלה חושבים רק על עצמם.
 
רוקד עם שבלולים, אתה מבין שאתה נורא מעצבן

עם כל העובדות האלה, נכון?
אתה מבין שנורא בא לי להתווכח איתך ולהגיד "לא נכון!" ו"הכל עובר עליך!" אבל אז אני אהיה נאלצת ללכת ולקרוא את כל המאמרים האלה שזה הרבה יותר קשה מלכתוב בפורום?

א-בל, אני עדין חושבת שאם היה גן שבגללו צריך לכרות פינים ואשכים, היו מחפשים פתרון יותר בלהט .
ויתכן שחלק מהתהליכים יותר קשורים לכסתוח הרפואי מאשר לשוביניזם. אבל זה עדין נורא מעצבן.

אתה חוקר בתחום?
 
אני מקווה שזה נכתב כסוג של מחמאה


לשאלתך, אני (בין שאר הדברים) סטודנט להיסטוריה ופילוסופיה של המדע. הנושאים שאנחנו מדברים עליהם כרגע הם ממש לא בתחום המומחיות שלי (רחוק מזה), אבל כל מה שקשור להטיות במדע והיסטוריה של מחקר מאד מעניין אותי.

אני בהחלט מסכים איתך שרפואה בכלל והגמוניות ברפואה בפרט הם דברים מאד מעצבנים. אני גם שותף לדעתך שהדברים הללו היו קיימים ובמידה רבה עדיין קיימים ומשפיעים.

הייתי בכל זאת ממליץ לך לקרוא בקישורים שנתתי - הם לא ארוכים ולא טכניים מדי. אבל זו, כמובן, בחירה שלך (כאדם וכאישה
)

תודה לך על הדיון המעניין
 
כאישה, אני הולכת לחגוג את חלקי הנשיים

והאוניברסליים באמצעות שינה עמוקה.
אבל יכול להיות שבהמשך אקרא את הקישורים, כדי שאוכל להמשיך לאחוז בלהט בדעותי אבל לבסס אותן על מאמרים.
(כן, נו, זה היה סוג של מחמאה)
 
למעלה