אבא תחת מתקפה

swell7

New member
אבא תחת מתקפה

אני אבא לבן כבר שבוע וקצת. עוד לפני הלידה ידעתי שבשביל מסורת לא חותכים ילדים וניסיתי לשכנע בכך גם את אישתי. בניסיון לשכנע אותה נפגשנו עם הורים שלא מלו את ילדיהם והם סיפרו לנו שזה באמת לא אישיו שמפריע לילדיהם בחייהם. אשתי המשיכה להתלבט ולא קיבלנו החלטה סופית.
מאז הלידה אני תחת מתקפה בלתי פוסקת לחתוך את הילד, אשתי החליטה שהיא רוצה לחתוך וכולם איתה, לפני כמה ימים נשברתי והסכמתי שיקבעו עם מנתח כזה שבא הביתה עם הרדמה והכל, אבל לאחר שזה נקבע לא הצלחתי להירדם מכיוון שהרגשתי שנכנעתי ללחץ לעשות משהו שנוגד את מצפוני וביטלנו את הברית.
אני יכול להמשיך לעמוד במתקפות המשפחה שמדברת על כך שהילד יהיה שונה ועל הקשר למסורת, זה לא קל ולא נעים אבל זה לא מה שיגרום לי לנתח את הבן שלי ללא צורך רפואי.

מכיוון שכמו שכתבתי הדבר היחיד שיכול לשנות את דעתי הוא צורך רפואי, קראתי בין השאר את המאמר של ה AAP שאומר שהיתרונות עולים על החסרונות ואת מאמר הנגד של אגודות רופאי הילדים בשאר העולם (מצ"ב). להבנתי יש כנראה מחקר שתומך בכך שמילה מפחיתה במעט את הסיכון לדלקת בדרכי השתן (למרות שהרופאים המתנגדים טוענים שאחוז הדלקות בארה"ב ובאירופה די זהה למרות אחוזי המילה השונים מאד ולכן זו הוכחה חלשה מאד).
בכל מקרה כולם מסכימים שבדלקת בדרכי השתן ניתן לטפל בקלות באמצעות אנטיביוטיקה, אבל קראתי פה בפורום שבגלל הדעה הקדומה של רופאים בארץ הם מפשילים לילדים את העורלות בכוח ועושים בדיקות שתן בקטטר שלא לצורך.
אשמח לשמוע האם יש פה הורים שבניהם לקו בדלקת וכיצד הייתה ההתמודדות?
תודה,
 

kootz

New member
אתה מאוד מאוד אמיץ

פשוט אין לך מושג כמה אתה אמיץ.

אבל קל יותר להיות אמיצים בשניים, ניסית לשאול את אשתך איך היא הייתה מרגישה אם היא הייתה יודעת שחתכו לה את הדגדגן בגיל שבוע בגלל מסורת? לא בצחוק אגב, בצורה מאוד רצינית וקונקרטית, סביר להניח שהיא לא ממש הייתה רוצה לחיות בלעדיו, בלשון המעטה, אז איך יש לה לב לחתוך חלקים מאיבר המין של בנה, בנכם, בעוד גופה נשאר כמו שהוא אחרי שנולדה בלי כל מיני מנתחים שמוכרים את שבועת היפוקרטס בעבור חופן שטרות?

ולמה המשפחה מקבלת לגיטימציה להתערב? הם גם מחזיקים לכם את היד כשאתם מקבלים משכורת בעשירי לחודש? משלמים לכם חשבונות? הם גם ערים בלילה בגלל הבכי של התינוק?
בעניין הסוגיה ה(עאלק) רפואית: יש יתרונות לכריתת עורלה, אך מדובר על יתרונות שמושגים בשלמותם עם הגיינה, מודעות מינית ואנטיביוטיקה.
ומי שלא רוצה דלקת באוזניים, מצידי שיחתוך לעצמו אונה אחת במוח (או שתיים, יאללה, שיתפנק).

בהצלחה בהגנה על בנך.
 

swell7

New member
זה לא כ"כ פשוט

אשתי פשוט מפחדת שאנחנו מסבכים לו את החיים, כולנו חושבים על טובתו של הילד.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
גם אחרי שנפגשתם עם הורים לילדים שלמים?


על סמך מה היא טוענת זאת? היא מכירה ילדים/גברים שלמים שהערלה "סיבכה להם את החיים"?
 
להחליט למול תמיד אפשר

נניח שבשלב כלשהו בעתיד יצוץ "סיבוך", מה ימנע מכם למול אז? זה יהיה פשוט יותר ויחסוך סיבוכים ותופעות לוואי שנגרמות כתוצאה מפריעת העורלה. אגב, אתם באמת מסבכים לו את החיים. זה מה שקורה כשמביאים אותם לעולם
 

para aduma

New member
כתבתי גם בשרשור שלי

אני חושבת שרוב הפחדים האלה הם השלכה של הפחדים של המבוגרים שיצחקו עליהם (על המבוגרים) ויסבכו להם (למבוגרים) את החיים. דווקא ברית יכולה להסתיים בסיבוכים רפואיים שיסבכו לילד את החיים הרבה יותר.
אמנם אנחנו לא דוגמה כי אנחנו לא חיים בישראל אבל לפחות מהעדויות כאן, כולל של הורים לילדים גדולים יותר, הסיכוי שדווקא העורלה תסבך לילד את החיים הוא קטן מאוד והקטע של "יצחקו עליו" זה מיתוס שנופח מעבר לכל פרופורציה.
 
בהמשך לפרה אדומה

תחשבו מה יקרה אם חו"ח תמולו אותו ויהיה איזשהו סיבוך - פין עקום, קטן, עם הידבקויות וכו' וכו'. אז יצאתם קרחים משני הכיוונים - גם יהיה לו פין בעל מראה שונה, וגם מלתם אותו.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
לגבי דלקת בדרכי השתן, marx04 כתב על כך לא מעט

אני מקשרת לך לכמה תגובות שלו שליקטתי כרגע באמצעות החיפוש:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=168933167
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=202&MessageId=170863454
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=202&MessageId=170863084
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=202&MessageId=169388372

לגבי הפשלת ערלות שלא לצורך, לפי מה שנכתב כאן לא כל רופא עושה זאת, אבל ליתר ביטחון הפתרון הוא להסביר לרופא את המצב, להדגיש בפניו מראש שלא לעשות זאת ולהיות עם היד על הדופק במידת הצורך.
 

שלו23

New member
גם לבן שלי הייתה דלקת בדרכי השתן

לקראת גיל עשרה חודשים.

ממש לא היה ביג דיל. נתנו לנו את השקיות עם המדבקה לקחת לו דגימה לבד בבית. רשמו אנטיביוטיקה. אחרי תום הטיפול עשינו בדיקה נוספת באותה הצורה וזהו.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
מה הסיבה שאשתך החליטה בעד מילה?

האם מדובר רק בלחץ חברתי או משהו מעבר?
אני מעריכה שאם התלבטתם הרי שזה בכל מקרה לא מסיבות דתיות... אז מדוע כ"כ חשוב לה למול אם אתה כ"כ מתנגד?
ברגע שתבין את הסיבה (האמיתית) יהיה קל יותר להתמודד ולראות מה עושים הלאה.

בינתיים תהיה חזק, כל הכבוד שאתה בודק ומברר ולא ממהר לפעול. ככה צריך!
אגב, בקישור הראשון בהודעתי הקודמת marx קישר לשרשור שבו דיווח על הזיהום בדרכי השתן שהיה לבנו, כדאי לקרוא את כל השרשור הזה. בסופו של דבר התברר לו שהזיהום היה פנימי בשל בעיה מולדת ולא היה קשור לערלה (כנראה היה מתרחש בין כך ובין כך).
 

swell7

New member
פחד ממה יהיה בגיל ההתבגרות

השוואות, מבוכה עם בנות וכו.
 
נו, דווקא בגלל זה

בהשוואות יהיה לו יתרון כי יש לו גאדג'ט שאין לאחרים והבנות יעמדו בתור כדי לנסות איך זה.

(יש לי גם תשובה קצת יותר רצינית, היא תגיע כשהילדה תלך לישון)
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אתה עשית השוואות?
(אתה לא חייב לענות)

ונגיד שכן, מי אמר שהוא יצא מהן רע? להפך, יש לו יותר, יש לו במה להתגאות ולאחרים יש במה לקנא (יש לו משהו שגזלו מהם!).
מבוכה עם בנות לא צריכה להיות קשורה לערלה. בתחילת ההתנסויות המיניות רוב הבנות גם ככה לא באמת בקיאות כ"כ בצורת איבר המין, ובזקפה לא רואים את ההבדל.

אני מצרפת כאן ציטוטים מתוך הודעות מוצלחות במיוחד שנכתבו בפורום בעבר ורלוונטיים לנקודות שהעלית:

הבת שלי בת 15 ויש אצלה לא נימולים בכיתה, כולם יודעים, זה לא סוד והם מסתבלטים בשיעורי תנ"ך על זה שלא חתכו אותם, נכון שהם מיעוט, רוב הכיתה נימולים, אבל הם מאד מקובלים מאד אהובים ומאד נחשקים על ידי הבנות, לאף אחד לא אכפת שהם לא נימולי ויש להם חברות וזוגיות בהתאם לגילם.
בת דודה שלי יצאה בצבא עם לא נימול...היא לא ידעה שהוא לא נימול בהתחלה בכלל, היא לא שמה לב לזה כי בזקפה העורלה משוכה לאחור...זה לא הפריע לה לפני ולא אחרי וזה גם לא מה שגרם לפרדה. הוא היה חייל מצטיין, קרבי והיה מוקף חברים וחבר'ה וגם בנות לא היה חסר לו.

"נזק חברתי" יכול להגרם מעוד מיליון סיבות אחרות, הסיכוי שהוא יקרה בגלל מה שבתחתונים הוא בין האחרונים באפשרויות.
ואין דבר כזה "ילד שונה" כולם שונים גם חיצונית, יש ילדים להורים גרושים, לזוגות חד מיניים, לחד הוריות, מאומצים ועוד הרבה "חריגויות" שהיום הם מקובלות ואף אחד לא צוחק על ילד כזה... ילדים מוצאים סיבות לצחוק על ילד ואם הוא חלש ומגיב בצורה מושכת אש אז הם אפילו ימציאו כאלו! (הבת הגדולה שלי היא דוגמא למצב שבו לא היה שום דבר חריג לצחוק עליו אז המציאו לה!)
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=169822871

אני אמא טרייה לבן לא נימול בן 5 חודשים ככה שאין לי נסיון עם הנושא בגיל מבוגר. אבל:
כשדיברתי עם קרובת משפחה שלי בת 18 אם היתה פוגשת בחור נחמד, היתה מתחילה לצאת איתו ואז מגלה שהוא לא נימול, אם זה היה מפריע לה, היא ענתה: נראה לך??? למה שיפריע לי???
אני לא יודעת באיזו סביבה אתם גרים, אבל אני גרה בסביבה חילונית ככה שהפתיחות פה לדברים האלה היא הרבה יותר גדולה.

ועוד משהו: אם מישהי או מישהו ייצאו עם הבן או הבת שלי כמה פעמים ויחשבו שהם חמודים, אבל בגלל נושא חיצוני בלבד (אזניים בולטות, אף גדול, פין לא נימול וכ"ו וכ"ו) לא ירצו להמשיך, אני מעדיפה בשבילם שבחור/ה כאלה לא יהיו איתם והם ייצאו עם מישהו/י אינטלגנט/ית שיקבל אותו באשר הם. זה רק יהיה אינדיקציה בשבילם להבין עם מי כדאי להם להיות בקשר ועם מי לא.

ומבירורים שאני עשיתי עם בחורים ששירתו בקרבי בצבא, אף אחד לא זכר להגיד לי על אירוע שהיה עם לא נימול. הם הגיבו באופן כללי שאף אחד לא ממש התייחס לזה.
ובגן - ילדים לא עושים השוואות - סתם מיתוסים (אני גננת ומעידה ממקור ראשון
).
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=167446870

על מיתוס הצבא


מכתב לבן הנימול לפני גיוס – קצר, שנון, כתוב נהדר ושם את הדברים בפרופורציה. אם אין לך לקרוא את הסיפורים האישיים, את זה אתה חייב לקרוא.

"אני חייל בצה"ל, ומאז שנודע שאני שלם, הדביקו לי את השם "מגה בול בול". כרגע אני צוחק איתם על זה כי זה באמת חברה טובים שלדעתם בזכות שלא חתכו לי הרווחתי כמה סנטימטרים, אבל לפעמים זה לא מתאים. לא הייתי קורא לזה הצקות ובטח שלא הייתי הולך לעשות ברית."
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=169881077
"זה שאנשים שואלים לפעמים, לא מפריע לי כי אני גאה בזה" (יש עוד פירוט בהודעה אם מעניין אותך לקרוא)
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=169902846

"אני עשיתי משהו אחר - שאלתי את כל הגברים בסביבתי כמה פעמים הם הסתכלו על איבר המין של החברים שלהם בצבא. כולם בלי יוצא מן הכלל העידו שהם התקלחו ויצאו מהמקלחת כמה שיותר מהר, כדי לא חו"ח להציץ למישהו בטעות."
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=170206521

ל נושא המקלחות המשותפות בצבא נראה לי מופרך לחלוטין. מה לכל הרוחות אימהות חושבות שהולך שם, במקלחות המשותפות של בנים בצבא?
במציאות, העגומה דייה גם ככה, יש לכל המחלקה שבע דקות להתקלח ואתה מקווה שלא ייגמרו לך המים החמים באמצע ושהמדים שתלית על המסמר בקיר לא יירטבו.
מי בכלל מסתכל על איברי מין של אחרים? רק זה חסר לך - שיקלטו אותך בודק את הציוד של החברים שלך. זה באמת פתח לצרות...
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=170255283

תסבירי לו שבצבא אף אחד לא יסתכל על איבר המין שלו (אולי מישהו עם אוריינטציה מינית מיוחדת), לא ידבר על זה וברור שלא יצחק. תסבירי לו שגברים סטרייטים לא מתעניינים באיברי מין של גברים סטרייטים אחרים, אלה בחלקי גוף של נשים.
באשר ליחסי מין - תגידי לו שהוא ייהנה ממין אורלי הרבה יותר איכותי מאשר כל נימול באולם הזה
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=167440892

אני שירתתי בצבא, לא נימול. התקלחתי בטירונות עם עוד אולי כ40-60 איש באותה מקלחת. כולם היו שם - אשכנזים,מזרחים, דרוזים, דתיים כולל חרדים ולא דתיים, נימולים ולא נימולים (היו שם רוסים ומה לעשות רוסים לא חותכים איברי מין - אף אחד לא העיר, לא הסתכל, לא שאל, לא שם לב (בחייך למי יש כוח בטירונות לחשוב על איברי מין אחרי קילומרטים של ריצות, מאות שכיבות וירי אינסופי??? רק להתקלח וללכת לישון כמה שיותר מהר ) , וברור שאף אחד לא צחק. גברים לא מדברים עם גברים אחרים לא על החוויות המיניות ולא על איברי מין - אני נשבע לך, אולי רק בגיל 15 ואז מזה 90% שקר
אבל תכל'ס - לצחוק על מה?
על זה שאני רוסי? ברור שאני רוסי, מי עוד אני צריך להיות!!!
על זה שאני לא נימול? אבל רוסים לא חותכים איברי מין לא של גברים ולא של נשים, בשביל רוסים זה דבר מאוד מוזר!!!
על זה שאני אוכל לא כשר? כן, אנחנו אוכלים חזיר עם שרימפס ורואים את עצמם כקבוצה אתטית המתורבתת ביותר בארץ .. סתאם, הערה על "מתורבתים" אפשר למחוק))

לגבי מין אורלי זה אמת. בואו לא נהיה ציניים ונכיר בעובדה שמין זה דבר חשוב ונעים ,והמין האורלי זה אלמנט חשוב מאוד בחיי המין של חלק נכבד מהזוגות. אני יודע ממקרה אחד של חברי הטוב (יהודי) עשה ברית (מסיבות רפואיות) בגיל הנעורים ומעיד שזה מקטין מאוד את הרגישות באיבר מינו- הבחור אמר לי שהוא לא נהנה ממין אורלי כי לא מרגיש יותר מדיי. והוא גם אמר בדיעבד שמעולם לא היה עושה ברית אם לא הסיבה הרפואית ההיא. כמובן שזה לאו דווקא מקרה מייצג, אבל לי זה מספיק כדי להבין את מידת הנזק שעלול להיגרם מהסרת עורלה. ברור שאני מעולם לא אעשה דבר כזה לילדים שלי לא משנה איפה הם יגדלו שישראל או לא בישראל.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=167441953

והשוואות אצל ילדים:

לפני שאני אתייחס לעיניין הברית...תרשי לי להזכיר לך שארצינו הקטנה היא כבר לא קיבוץ אחד גדול...המושג "חריגות" גם בהורות מאד מטושטש.
יש ומקובלים סוגי הורות שונים (הומו-לסבי, חד הורים, אימוץ וכו') מקובלים סוגי חינוך שונים (אנטרופוסופי, בייתי, דו/תלת לשוני, קיבוצי, וכו') וגם ילדים ישנם בצבעים שונים ובמראה שונה. לכן מראש כל ילד הוא חריג וגם שייך.

אני יכולה לספר לך על הילד הגדול שלי (בן שש וחצי). אנחנו גרים בראשון לציון והוא הולך למסגרות שמוגדרות על פי משרד החינוך והמדינה "רגילות". הגננות והצוות שלו ידע שהוא
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אוף, תפוז חתך לי
ובדקתי מראש בתצוגה! המשך

אני יכולה לספר לך על הילד הגדול שלי (בן שש וחצי). אנחנו גרים בראשון לציון והוא הולך למסגרות שמוגדרות על פי משרד החינוך והמדינה "רגילות". הגננות והצוות שלו ידע שהוא לא נימול (לכל אחד בחרתי לספר בתזמון שנתבקש או שרציתי, חלק ידעו בהרשמה וחלק רק בשנה השניה שלו בגן). לא היה שום יחס שונה, גם לא מצד אנשים מסורתיים/דתיים.

הילדים בגן ערכו השוואת אברי מין (שלא בידיעתי כמובן) וגיליתי את זה בדיעבד. זה היה בגיל 5 ומכוון שזה נושא מביך לכולם אף אחד כנראה לא דחף את הראש שלו למפשעה של אף אחד, ככה מהתבוננות הדדית חפוזה (היו שם 4 בנים) כולם הרגישו נבוכים ואף אחד למעשה לא הרגיש שמישהו או משהו שונה...

אחר כך הקדשתי לזה מחשבה והבנתי שגם אברי מין נימולים הם לא העתק מדוייק אחד של השני, הם שונים אחד מהשני חזותית בצבע, באורך בעובי ובצורה...ככה שאם ילד מחפש שוני - הרי שהוא מוצא אותו אצל כל אחד שהוא לא הוא!
וככה בדיוק הרגישו הילדים בגן.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=170474019

שוני הוא לא בהכרח לשלילה. אולי אתם בעצם נותנים לו יתרון על השאר?
היו כאן לא מעט סיפורים על ילדים בגילאי גן שכשהגיעו למעמד ההשוואה, אלו שרצו להורים שלהם ושאלו למה עשו להם את זה היו דווקא הנימולים (אני חושבת שלחברת קהל הראשונה היה פוסט בנושא לפני אי אלו שנים).
יש סיפורים על נימולים שמקנאים באלו שאינם נימולים, והיה כאן פעם אחת סיפור על לא-נימול שבשנות התיכון היו בנות שעמדו בתור כדי לדעת איך זה מרגיש.
זה רק עניין של התייחסות.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=167437795

אני מבטיחה לך שלא משנה מה תעשי - לילד שלך יהיו רגעים של קושי ו/או דחייה חברתית לו וזה בכלל לא משנה עם תכרתי את עורלתו בגיל שבוע או תניחי לו להשאר איתה. גם בנות חוות קשיים חברתיים ודחייה למרות שאין להן עורלה ברית מילה לא מהווה "ביטוח הצקות" - כך שלמעשה מילת הבן לא מסירה שום קושי מכתפיו והותרתו עם עורלתו לא מעמיסה קושי.
כהורים אנחנו לא יכולים וגם לא צריכים לנסות למנוע התמודדויות כאלה כי אין קץ למצבים שיכולים להתעורר. אנחנו כן יכולים לצייד את הילדים שלנו בכלים להתמודדות במצבים האלה וזה צעד הרבה יותר אפקטיבי ונכון מניתוח בלתי הפיך (ואם דווקא הניתוח יגרום לאיבר מעוות/קטוע/מצולק ? מה אז יגידו הבנות?)
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=167447684

על הטיעון החברתי בעלי אומר "אני גם נימול וגם צחקו עלי בבי"ס, יצאתי קירח מכאן ומכאן".
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=169820984

שרשור מצוין: האם נתקלתם בהצקות?
ומתוכו:

אין בחיים לא נתקלתי, לי לא חתכו אני בן 23. לא בביצפר ולא בצבא, לגבי הצבא ספיציפית לא נתקלתי בשום מקרה (גם לא לאחרים) שאי פעם העלו את הנושא במקלחות.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=157144628

לפני כ-20 שנה אני הייתי "בן ישראלי" (כאילו שעולים חדשים מרוסיה אינם "בנים ישראלים") תלמיד בבית הספר (בחיפה), בית ספר שקלט המון עולים חדשים, בית ספר שלמדו בו גם ערבים מוסלמים ונוצרים (ובכיתה שלי גם הייתה דרוזית אחת).
לא רדפתי אחרי אף אחד שלא חתכו לו ת'בולבול, ועד היום אני בקשר עם כאלה, גם מבית הספר, גם מהצבא. אני גם לא מכיר סיפורים כאלה שקרו אצלנו.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=202&messageid=157175735
 

trilliane

Well-known member
מנהל
ולסיום, מתוך כתבה ב"הארץ" שפורסמה לפני שנה

(כדאי לקרוא את הכול, אבל מכיוון שהיא ארוכה, הבאתי כמה פסקאות שנראו לי רלוונטיות במיוחד. זו לא הכתבה היחידה ברוח הזאת, היא פשוט מוצלחת ומקיפה).
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1731195

סקר מקוון ובלתי פורמלי מ-2006 שנעשה על ידי פורטל ההורות הישראלי, Mammy, מצא שמתוך 1,418 הורים לבנים, 4.8% לא מלו את בניהם. 2% מתוכם לא מלו מתוך ההתנגדות לפגיעה בשלמות הגוף, 1.6% לא מלו כי אינם יהודים ו-1.2% נמנעו ממילה משום שזו פעולה שמכאיבה לתינוק. עוד עלה מהסקר כי שליש מההורים היו מעדיפים לוותר על הברית מילה, אולם מלים בכל זאת מסיבות חברתיות (16.6%), מסיבות בריאותיות (10.4%) ובגלל שזה חשוב לסבים והסבתות (2.1%).

המפגשים של ארגון קה"ל (קבוצת הורים לילדים שלמים) - ארגון שמעניק תמיכה להורים המתלבטים אם למול את בניהם ולכאלו שבחרו לא לעשות זאת, יכולים גם הם להעיד על המגמה. כשהארגון הוקם לפני 12 שנה, המפגשים בו נערכו אחת לשלושה חודשים ונועדו לכ-40 משפחות שלא מלו את בניהן. היום, המפגשים מתקיימים אחת לחודשיים ובכל מפגש נוכחים כ-20 הורים, שרובם מתלבטים לגבי המילה.

אחת ממקימי הארגון ופעילה בו היא רונית טמיר (46), מהנדסת תוכנה במקצועה, תל-אביבית ואם לשתי בנות בגילאי 16 ו-10 ולבן לא נימול בן 12. טמיר מספרת שהארגון הוקם כדי לחבר בין משפחות של ילדים לא נימולים, "אבל אחרי שנה ראינו שמי שמתעניין בעיקר הם המתלבטים ולא ההורים הוותיקים. למעשה, למדנו שלילדים לא נימולים אין בעיות כלל, בטח שלא חברתיות, ולכן ההורים שלהם לא זקוקים לתמיכה כלשהי".

מניסיונה עם ההורים לאורך השנים, אחרי שלב ההתלבטות שלפני הילד הראשון "כבר לא זוכרים על מה היתה 'המהומה'. הנושא נשכח בדרך כלל כשהתינוק בן חצי שנה". טמיר אומרת עוד כי בניגוד לצפוי לא כל ההורים המתלבטים הם "תל-אביבים, בוהמיינים, היפים, או מוזרים". היא מציינת שלפי הרישומים שלה, הרוב מגיעים דווקא מראשון לציון.

"הטיעון של הצבא הוא היחיד מכל הטיעונים שמקומם אותי, כאילו שאנחנו חיים בספרטה וכולם מגדלים פה חיילים", אומר עידו, שעבר 32 שנות אי נימולות בישראל - בגן הילדים, בבית הספר, בצופים וביחידה קרבית בצבא. על השאלה אם צחקו עליו או העירו לו בצבא, או במסגרות חברתיות אחרות, הוא משיב: "התשובה הקצרה היא 'לא, אף פעם לא צחקו עלי'. התשובה הארוכה היא שאף פעם לא עשיתי מזה סיפור; לא הסתובבתי בעירום באופן מתריס, וגם לא הסתרתי, התביישתי, או ביקשתי להתקלח אחרי כולם כדי שלא יראו.

"אמא שלי אומרת, ואני מסכים איתה, שהיא העניקה לי את הבחירה אם להיות כמו כולם או לא. כשעושים לילד ברית מילה זה כרטיס בכיוון אחד, אבל כשלא עושים - זה כרטיס דו כיווני, שאפשר לחזור ממנו אם רוצים. אני מעולם לא רציתי לחזור. אני שמח שלא עשו לי ברית מילה. אני מרגיש שלם עם עצמי, תרתי משמע".

אילת עובדת עם ילדים ודרך המקצוע נחשפה גם לילדים לא נימולים וראתה שהילדים האחרים לא עושים מזה עניין. "נכחתי ברגעים שהם הראו אחד לשני את הפיפי, כמו שילדים עושים, ולא שמתי לב שהתנהגו אליהם אחרת".

על כך מוסיפה אילה (36), אם לשני בנים לא נימולים בני 3 ו-7, את סיפורה: "התלתלים של הבן הבכור שלי מאז ומתמיד העסיקו אותו יותר מכל פרט פיזי אחר בגוף שלו. בשלב מסוים הוא גם נאלץ להרכיב משקפיים. אז אם מדברים על שונות, משקפיים הם שונות שיושבת באמצע הפנים. גיליתי שהילדים בגן לא מתייחסים באופן מיוחד לא לתלתלים ולא למשקפיים ובטח שלא להיותו לא נימול. אני חושבת שאם הייתי מחליטה למול אותו רק כדי שלא יהיה שונה מהילדים האחרים, ואז היה גדל לו שיער התלתלים הזה והמשקפיים שהתווספו, הייתי מרגישה מגוחכת".

"עברו חודשים ארוכים עד שהתגברתי על החשש שאני הופך את הילד שלי לחריג", אומר שדה, "שאלתי את עצמי מה יקרה לו בגן, בבית הספר, בצבא ועם בנות. נכחתי בכמה מפגשי הורים לילדים לא נימולים, שמאוד הרגיעו אותי. פגשתי הרבה זוגות הורים שסיפרו את הסיפור שלהם וראיתי שאלה אנשים נורמטיביים, לא תמהוניים. הבנתי שהשד לא נורא כל כך ושיהיה בסדר.

"אחרי כמה מפגשים התחדדה אצלי תחושת השלמות עם ההחלטה ובפעם הראשונה בחיים היה לי צורך לצאת מתוך האנונימיות ולהיאבק". מתוך הצורך הזה הקים ערן את אתר האינטרנט "גונן על הילד", מרכז מידע מקוון על ברית מילה. לדברי גלית, "עם השנים, אנחנו נעשים שמחים ושלמים יותר עם ההחלטה הזאת. אנחנו מבינים שהחששות שהיו לנו לא מתממשים ושהילדים מאושרים ומקובלים חברתית.

"הילדים שלנו מרוצים שלא עשו להם ברית מילה ומעולם לא כעסו עלינו, כפי שמצדדי המילה איימו שיקרה. אנשים סבורים שכשילד לא עובר ברית מילה זה רק עניין של זמן עד שהוא יבקש לעבור אותה. זה פשוט לא נכון. ההתייחסות לכך אצלנו בבית היא עניינית ופשוטה ואנחנו לא מעמיסים על זה אידיאולוגיות, מחאות ורגשות מיותרים. אנחנו רואים בהחלטה הזאת אחת מתוך הרבה החלטות הוריות שאנחנו לוקחים בחיי הילדים שלנו".

יורי (שם בדוי), בן 26, הוא סטודנט בטכניון, שעבר מילה בגיל 16. "הגענו לישראל כשהייתי בן שבע", הוא מספר, "לא עברתי ברית מילה ברוסיה כי אני לא יהודי - אמא שלי לא יהודייה, אבל אבא של אמא שלי יהודי, מה שאיפשר לנו לפי חוק השבות לעלות לישראל". יורי ממשיך ומספר שרק בגיל 15, כשהחל לקיים יחסי מין והתוודה בפני חברתו הראשונה, צברית, שאינו נימול, הרגיש שזו עלולה להוות בעיה. "הבנתי שלספר בכל פעם מחדש עומד להיות נטל והעדפתי שזה לא יהיה", הוא אומר.

יורי ביקש מאמו לבצע ברית מילה ויחד הם תרו אחר רופא פרטי. הניתוח נעשה בהרדמה מקומית ובניגוד לדבריו של ד"ר שינהר ולסברה המקובלת, ההליך דווקא לא זכור ליורי כטראומטי ולא דרש לדבריו תקופת החלמה ארוכה, או קשה. לראיה, תוך חודש הוא כבר חזר לקיים יחסי מין עם אותה חברה, אלא שאז הבין, לדבריו, "שהתחושה במגע המיני נפגעה, שזה הרס לי. הרגישות ירדה משמעותית ורף הגירוי שנזקקתי לו כדי להגיע לזקפה עלה. לפני שנתיים, כשהתחלתי ללמוד בטכניון, זה התחיל להעסיק אותי ביתר שאת. אני אדם שנוהג להביט אחורה ולצערי אני בוכה על חלב שנשפך. אז הבנתי באופן מפורש שעשיתי טעות. הייתי בן 16 והייתי אידיוט".

יורי שירת בצבא, אבל לטענתו הצבא לא היה חלק מסך השיקולים שלו, אלא מעין "בונוס שנלווה לבחירה". "במבט לאחור אני אומר לעצמי שלא ייתכן שאנשים עם איכויות נמוכות כמו אלו ששירתתי איתם בצבא ישפיעו על החלטות שקשורות בגוף שלי. אז הדבר היחיד שאני יכול להגיד לשמחתי זה שהצבא לא היה שיקול".

היית ממליץ להורים למול את ילדיהם?
"אם אין בעיה רפואית שמאלצת אותם, אז לא".
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1731195
 

trilliane

Well-known member
מנהל
זה ליקוט מתוך ליקוט שכבר שלחתי לאחי...

בדואל ששלחתי לו חפרתי הרבה יותר, הפעם צמצמתי.

אם תרצי שלחי לי את כתובת הדואל שלך במסר ואשלח לך את מלוא המכתב ששלחתי לו.
 
למעלה