אוף אוף אוף
אז בבן הראשון שלנו לא היה לנו בכלל ספק, לא ידענו שאפשר אחרת.
כמובן שלקחנו כירורג, הרדמות וכו', אבל השוק היה גדול. היה איום ונורא!
ואז נכנסתי להריון שני. התפללתי שבועות שזו תהיה בת. ו....בן. כל ההריון עבר עם גוש בלב.
הפעם זה כבר לא היה מובן מאליו. ובכל זאת - עשינו. שוב - כירורג, הרדמות וכו'. גם הפעם - היה איום ונורא. לא שקרה משהו חריג. הכל נגמר בשלום. התינוק יחסית לא סבל (= כמעט ולא בכה). ועדיין - קיננה בי התחושה שזה כל כך מיותר. אני פצעתי במו ידיי את בני הרך. מחשבה נוראית.
ועכשיו אני בהריון מספר 3. לא רק שהתפילות לא עזרו (אולי כי אני לא מאמינה בכוחות על טבעיים), הפעם הסטטיסטיקה ממש צוחקת לי בפנים. תאומים בנים.
הפעם אני לא עושה! הפעם אני לא עושה! פשוט לא! נכון?
אני חייבת לדבר/להתכתב עם חייל/סטודנט לא נימול. כי האחוז היחיד שמפריע לי זה נושא בנות זוג וכל עניין המקלחות המשותפות בצבא.
אני יודעת שזה נשמע דבילי, אבל אני חייבת לדעת שלא יבואו אליי בטענות בגיל 20.
כותבת ביחיד, כי בן זוגי זורם איתי לחלוטין ("אני איתך במה שתחליטי"). אבא שלי יעשה לי את המוות, זה בטוח - הוא מסורתי.
אז בבן הראשון שלנו לא היה לנו בכלל ספק, לא ידענו שאפשר אחרת.
כמובן שלקחנו כירורג, הרדמות וכו', אבל השוק היה גדול. היה איום ונורא!
ואז נכנסתי להריון שני. התפללתי שבועות שזו תהיה בת. ו....בן. כל ההריון עבר עם גוש בלב.
הפעם זה כבר לא היה מובן מאליו. ובכל זאת - עשינו. שוב - כירורג, הרדמות וכו'. גם הפעם - היה איום ונורא. לא שקרה משהו חריג. הכל נגמר בשלום. התינוק יחסית לא סבל (= כמעט ולא בכה). ועדיין - קיננה בי התחושה שזה כל כך מיותר. אני פצעתי במו ידיי את בני הרך. מחשבה נוראית.
ועכשיו אני בהריון מספר 3. לא רק שהתפילות לא עזרו (אולי כי אני לא מאמינה בכוחות על טבעיים), הפעם הסטטיסטיקה ממש צוחקת לי בפנים. תאומים בנים.
הפעם אני לא עושה! הפעם אני לא עושה! פשוט לא! נכון?
אני חייבת לדבר/להתכתב עם חייל/סטודנט לא נימול. כי האחוז היחיד שמפריע לי זה נושא בנות זוג וכל עניין המקלחות המשותפות בצבא.
אני יודעת שזה נשמע דבילי, אבל אני חייבת לדעת שלא יבואו אליי בטענות בגיל 20.
כותבת ביחיד, כי בן זוגי זורם איתי לחלוטין ("אני איתך במה שתחליטי"). אבא שלי יעשה לי את המוות, זה בטוח - הוא מסורתי.
