לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום מוותרים על ברית מילה

שלום לכם וברוכים הבאים לפורום מוותרים על ברית מילה! בשנים האחרונות אנו שומעים יותר ויותר על הורים והורים-לעתיד המתלבטים אם לערוך לבנם ברית מילה, ומה שהיה להליך כמעט אוטומטי כשנולד בן, הופך לנושא שבהחלט לגיטימי לשאול את עצמנו לגביו - האם זה הכרחי? לנושא רגיש זה יש פנים רבות : מיניות, דת, מסורת, זהות יהודית, הבדלות מעמים אחרים, בריאות, אסתטיקה, לחץ חברתי, הורות, השתייכות, מוסר ועוד. "מוותרים על ברית מילה" הם אנחנו, הגולשים והמנהלות של הפורום. אנחנו החלטנו שלא לערוך ברית מילה לבנינו - אנחנו כאן כדי לספק את הצד שמתנגד לברית מילה. בלי התנצלויות, בלי התנצחויות, בלי צורך להצטדק מול אף אחד. אנחנו נמצאים כאן כדי לתת למי שרוצה לשמוע, לקרוא, לשאול, לבקש עזרה או מידע על ברית מילה, אי מילה, המלצות או אי המלצות על מוהל ועוד... אנחנו כאן כדי לתמוך אחד בשני וכדי לתמוך במי שמתלבט ורוצה לשמוע את הצד שלנו ולהעזר בנו. מעבר לכך הפורום הוא פורום ציבורי ופתוח עבור כלל הגולשים. כולם מוזמנים לקרוא בו וגם לכתוב. אנחנו מקבלים בברכה גולשים שמתלבטים באשר לדעתם בעניין ברית מילה. פה תהיה לכם הזדמנות לפגוש וירטואלית קבוצה של אנשים שלא ערכו ברית מילה לבניהם, הורים לילדים בגילאים שונים שיוכלו לשתף אתכם בנסיונם, בהשקפת עולמם ובמסלול שעשו בדרך אל ההחלטה הסופית נגד ברית מילה לבנם. לא כולם מתלבטים, לא כולם מעוניינים להתלבט ובוודאי שרוב האנשים בוחרים אחרת מאיתנו, אך יש לנו עניין לאפשר שיח תרבותי ופורה בנושא. חשוב לנו לשמור על רוח דיון נאותה בפורום. דווקא בגלל שמדובר בנושא טעון ורגיש, ולא נאפשר לכתוב ע"ג הפורום התבטאויות פוגעות בגולשים אחרים. תומכי מילה מוזמנים לקחת חלק בכל הדיונים תוך הקפדה על רוח הדיון, כראוי לפורום שהוא פורום תמיכה בהגדרתו. גם כשיש חילוקי דיעות יש להביען ללא זילזול, בהתייחסות לגופו של עניין ולא לגופו של גולש, תוך נימוס וכבוד הדדי.על שינוי השם של הפורום מ"ברית מילה בעד ונגד" ל"מוותרים על ברית מילה" ניתן לקרוא בשאלות נפוצות. קהילת ``מוותרים על ברית-מילה`` נועדה בין השאר לאפשר למי שהנושא קרוב אליו - מוהלים, רופאים, אנשים דתיים או מסורתיים, עולים חדשים, זוגות או יחידניות בהריון, סבים וסבתות, אנשים שאמצו ילד בחו``ל, אזרחים לא-יהודים החיים כאן בישראל וכל מי שמעוניין לשוחח בנושא זה ולשמוע דעות לכאן ולכאן. כמו כן בקהילה מרוכזים מידע, מאמרים, דעות, סיפורים והצבעות למקומות רלוונטיים. פה גם המקום להתייעץ עם אנשים שחקרו את הנושא של ברית מילה מכיוונים שונים. פילוסופיה, דת, חברה, היסטוריה, פיזיולוגיה ורפואה. ולסיום - שתי בקשות: מכיוון שהפורום הינו פורום תמיכה ובמקביל גם פורום דיונים, עזרה ויעוץ להורים בשלל מצבים רפואיים, חברתיים ואחרים הקשורים בברית מילה ואי מילה, הגולשים מתבקשים לא לערב התנצחויות אישיות או דיונים כללים בשירשורי בקשת עזרה או עידכון של הורים או מתלבטים במצב רגיש או בהתיעצות אישית אחרת. לשם כך יש לפתוח שירשור נפרד אליו ניתן לקשר את העמדה או הציטוט ולהמשיך את הדיון שם. אין לדון מעל דפי הפורום בניהול הפורום הזה או פורומים אחרים בתפוז. בין היתר אין לדון במחיקת הודעות וחסימת גולשים (עתידיות, עכשויות או בעבר), השערות או מידע לגבי טרולים וכל מה שקשור לניהול תחום זה.  את כל אלה יש להעביר למסרים אישיים או פורום משוב, על פי הצורך. גלישה נעימה ופוריה לכולנו

הנהלת הפורום:

אודות הפורום מוותרים על ברית מילה

שלום לכם וברוכים הבאים לפורום מוותרים על ברית מילה! בשנים האחרונות אנו שומעים יותר ויותר על הורים והורים-לעתיד המתלבטים אם לערוך לבנם ברית מילה, ומה שהיה להליך כמעט אוטומטי כשנולד בן, הופך לנושא שבהחלט לגיטימי לשאול את עצמנו לגביו - האם זה הכרחי? לנושא רגיש זה יש פנים רבות : מיניות, דת, מסורת, זהות יהודית, הבדלות מעמים אחרים, בריאות, אסתטיקה, לחץ חברתי, הורות, השתייכות, מוסר ועוד. "מוותרים על ברית מילה" הם אנחנו, הגולשים והמנהלות של הפורום. אנחנו החלטנו שלא לערוך ברית מילה לבנינו - אנחנו כאן כדי לספק את הצד שמתנגד לברית מילה. בלי התנצלויות, בלי התנצחויות, בלי צורך להצטדק מול אף אחד. אנחנו נמצאים כאן כדי לתת למי שרוצה לשמוע, לקרוא, לשאול, לבקש עזרה או מידע על ברית מילה, אי מילה, המלצות או אי המלצות על מוהל ועוד... אנחנו כאן כדי לתמוך אחד בשני וכדי לתמוך במי שמתלבט ורוצה לשמוע את הצד שלנו ולהעזר בנו. מעבר לכך הפורום הוא פורום ציבורי ופתוח עבור כלל הגולשים. כולם מוזמנים לקרוא בו וגם לכתוב. אנחנו מקבלים בברכה גולשים שמתלבטים באשר לדעתם בעניין ברית מילה. פה תהיה לכם הזדמנות לפגוש וירטואלית קבוצה של אנשים שלא ערכו ברית מילה לבניהם, הורים לילדים בגילאים שונים שיוכלו לשתף אתכם בנסיונם, בהשקפת עולמם ובמסלול שעשו בדרך אל ההחלטה הסופית נגד ברית מילה לבנם. לא כולם מתלבטים, לא כולם מעוניינים להתלבט ובוודאי שרוב האנשים בוחרים אחרת מאיתנו, אך יש לנו עניין לאפשר שיח תרבותי ופורה בנושא. חשוב לנו לשמור על רוח דיון נאותה בפורום. דווקא בגלל שמדובר בנושא טעון ורגיש, ולא נאפשר לכתוב ע"ג הפורום התבטאויות פוגעות בגולשים אחרים. תומכי מילה מוזמנים לקחת חלק בכל הדיונים תוך הקפדה על רוח הדיון, כראוי לפורום שהוא פורום תמיכה בהגדרתו. גם כשיש חילוקי דיעות יש להביען ללא זילזול, בהתייחסות לגופו של עניין ולא לגופו של גולש, תוך נימוס וכבוד הדדי.על שינוי השם של הפורום מ"ברית מילה בעד ונגד" ל"מוותרים על ברית מילה" ניתן לקרוא בשאלות נפוצות. קהילת ``מוותרים על ברית-מילה`` נועדה בין השאר לאפשר למי שהנושא קרוב אליו - מוהלים, רופאים, אנשים דתיים או מסורתיים, עולים חדשים, זוגות או יחידניות בהריון, סבים וסבתות, אנשים שאמצו ילד בחו``ל, אזרחים לא-יהודים החיים כאן בישראל וכל מי שמעוניין לשוחח בנושא זה ולשמוע דעות לכאן ולכאן. כמו כן בקהילה מרוכזים מידע, מאמרים, דעות, סיפורים והצבעות למקומות רלוונטיים. פה גם המקום להתייעץ עם אנשים שחקרו את הנושא של ברית מילה מכיוונים שונים. פילוסופיה, דת, חברה, היסטוריה, פיזיולוגיה ורפואה. ולסיום - שתי בקשות: מכיוון שהפורום הינו פורום תמיכה ובמקביל גם פורום דיונים, עזרה ויעוץ להורים בשלל מצבים רפואיים, חברתיים ואחרים הקשורים בברית מילה ואי מילה, הגולשים מתבקשים לא לערב התנצחויות אישיות או דיונים כללים בשירשורי בקשת עזרה או עידכון של הורים או מתלבטים במצב רגיש או בהתיעצות אישית אחרת. לשם כך יש לפתוח שירשור נפרד אליו ניתן לקשר את העמדה או הציטוט ולהמשיך את הדיון שם. אין לדון מעל דפי הפורום בניהול הפורום הזה או פורומים אחרים בתפוז. בין היתר אין לדון במחיקת הודעות וחסימת גולשים (עתידיות, עכשויות או בעבר), השערות או מידע לגבי טרולים וכל מה שקשור לניהול תחום זה.  את כל אלה יש להעביר למסרים אישיים או פורום משוב, על פי הצורך. גלישה נעימה ופוריה לכולנו
x
הודעה מהנהלת הפורום
מעוניינים להיפגש עם הורים ותיקים לילדים לא נימולים או להתייעץ בכל הנוגע לאי מילה? 
צרו קשר עם קה"ל בטלפון: 052-7297377 או במייל: info.kahal@gmail.com
 
המשך >>

לצפיה ב-'אפשר קצת תמיכה מסוג שונה? '
אפשר קצת תמיכה מסוג שונה?
15/07/2012 | 03:47
30
600
קודם כל, יש לכם פורום מצוין. באמת. הוא מפנה להמון אינפורמציה, ואתם מצליחים לערוך דיונים ידודתיים גם עם אלה שמתנגדים לרעיון. אבל הצד הפחות נעים בכל האינפורמציה שנמצאת כאן, הוא שגם נימולים - כאלה שמתנגדים לברית בכל תוקף - נחשפים אליה. ולעיתים, קשה מאוד להכיל ולהבין מה באמת נעשה לגוף שלך.

הייתי נגד ברית מילה מאז שהייתי ילד (אני בן 22), והייתי קורא פאסיבי כאן עוד לפני כמעט עשור. אבל רק בשבועות האחרונים באמת התחלתי לקרוא לעומק על העניין. פתאום זה לא רק טקס ברברי ומיותר, אלא הליך שפוגע בעצבים, מצלק את האיבר שלך והורס את הרגישות שלו עם הזמן. מאז שהבנתי בדיוק את אותם הדברים - ושעורלה היא לא רק סתם עור שאין צורך להורידו, אלא החלק הכי רגיש באיבר - מאוד קשה לי להכיל את הכל. במיוחד כשאני סובל מסוכרת נעורים קשה מאוד, שעלולה לפגוע פי כמה וכמה בעצבים ההיקפיים בעתיד.

כל המידע הזה פוגע מאוד בזוגיות שלי בזמן האחרון, וגם קצת בדרך בה אני תופש את הוריי. אני מודע לכך שהם פעלו מתמימות ובורות - כמו חלק מהכותבים כאן בפורום - אבל עדיין, כואב לי. ישמע מוגזם לחלקכם, אבל אני מרגיש כ"כ הרבה תסכול על כך שכרתו לי חלק חשוב מאוד מהגוף, בהסכמת האנשים הקרובים ביותר אליי, וגרוע מכל - הכל נעשה ע"י אדם זר שהשחית את גופי. המחשבה על כך שלעולם לא אהנה מיחסי מין כמו שגבר שלם מכבידה עלי כבר שבועות שלמים, במיוחד כשאני מבין שהעור המחוספס והקושי להגיע לגמירה זה לא 'אצל כולם'.

מאסתי בלנסות להסביר לאנשים סביבי למה מילה זה תהליך חמור. מאסתי בלהרגיש חסר אונים כשאני שומע על טקסי ברית מילה - גם לתינוקות שאינני מכיר. אותם טיעונים טיפשיים, שגויים ורובוטים - זה יותר בריא (זה לא, אבל לאף אחד אין 3 דק' לשמוע למה), זה יותר יפה (???), ככה צריך (???) - מאסתי בהכל. האנרגיות שהנושא לוקח ממני, בין אם בתסכול על מצבי האישי ובין אם תסכול על כך שזה לא ישתנה בחברה הישראלית בעתיד הקרוב - מכביד עלי עד למצב בו אני נכנס לדכדוך רק מלשמוע על הנושא.

אני מודע לכך שעלי להמשיך הלאה, אבל קשה לי. אני רוצה לחולל שינוי, להכניס מודעות לאנשים סביבי, אבל קשה לי לדבר על הנושא מבלי לחוש עצב. מה שמוביל גם לתחושות אשם על כך שאני לא עושה מספיק.
בכל מקרה, רציתי לפרוק. כי באמת שאין עם מי לדבר על זה מבלי לזכות ללעג - בעיקר מחברים גברים, או הרמת גבה ודמגוגיה - בעיקר מנשים.
העובדה שהמשפחה שלי חילונית על גבול האתאיסטית, ועדיין לא מבינה את ההתנגדות שלי, מרתיחה אותי עוד יותר.

אני מברך את כל ההורים כאן שהחליטו להמנע מלמול את בנם. סביר להניח שאת רוב הגברים בישראל הנושא לא מעסיק כמו אותי (אני מודע לכך), והם ממשיכים בחייהם כרגיל, אבל בכ"ז. עורלה תמיד אפשר להסיר - נשגב מבינתי למה - אבל לא ניתן להחזיר. וגם אם תרחיש האימה של המשפחות ההיסטריות שלכם יתממש, והילד יחזור בוכה בגיל 12 שצוחקים עליו כי הזה שלו שלם (אני בספק) - תזכרו את זה. עד לרגע בו הוא יחזור בוכה כי אין לו אייפוד, that is. עשיתם את ההחלטה הנכונה, גם אם היא הגיעה באיחור, אחרי ילד או שניים. העובדה שקיימת קהילה (מאורגנת או לא) של אנשים שהתפכחו והבינו עד כמה המנהג הזה מסוכן היא היחידה שקצת מנחמת אותי.
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'אני לגמרי מבין אותך'
אני לגמרי מבין אותך
15/07/2012 | 05:15
3
218
גם אני בן 22, נחשפתי לכל עניין המילה בערך מגיל 15.היה בי כל-כך הרבה כעס ורגשי נחיתות (מה, גבר ערל נהנה הרבה יותר ממני? ומסתבר שגם הסקס יותר בשביל האישה עם עורלה?)שהפכו לתסכול כי אין שום דבר לעשות עם הרגשות האלה. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה לא משנה כמה אני אצעק ואכעס.
ניסיתי לכעוס על ההורים, וקשה לכעוס עליהם כי אני יודע שיש להם כוונות טובות, אבל הכוונות הטובות שלהם רק עוררו יותר תסכול.
בכנות, הרגשתי שאני לא נהנה מספיק. הרגשתי שאני יכול להישאר אדיש, שקט או אפילו משועמם כשהבחורה מולי נראית באקסטזה ועושה המון קולות. (למרות שאין לי עבר מיני עשיר.)גם אותי הנושא מעסיק (או העסיק) יותר מאת רוב הגברים, לא הסתרתי את הדעות שלי ואת התסכול מחברים שלי ואפילו אם הצלחתי לשכנע אותם במידת הנזק, פשוט לא נראה שזה מעניין מישהו.. אולי רק אני מרגיש שאני לא נהנה מספיק?
אבל למרות שזה לא עניין אותם, וחלק אפילו התווכחו, לא זכיתי ללעג ומוזר לי שאתה לא יכול לשתף חברים שלך, במיוחד נשים. הייתי ממצפה מנשים להביע יותר תמיכה בעניין הזה, הרי בדרך כלל האישה היא זו ש"קשה" לה יותר עם עניין הברית.
מה שכן עזר לי זה עניין של שחזור העורלה.אם קראת על הנושא, אז ההנאה המינית עולה כי ההגנה על העטרה הופכת את העור לרך יותר, ולכן רגיש יותר.כשהרגישות שלי התחילה לעלות, כבר לא הרגשתי כעס יותר. כשאני באקט מיני אני מביע הרבה יותר התלהבות, אני כנראה לא אהיה אף פעם רגיש כמו שיכולתי להיות, המחשבה הזאת עדיין מעציבה אותי, אבל לא מכעיסה או מתסכלת.כנראה גם אני הגעתי למצב שאני מרגיש ש"אני נהנה מספיק", ואולי זה סתם כי עבר הרבה זמן ואני יודע שעשיתי כל מה שיכולתי לעשות.
משמח לשמוע מישהו בגילי שחווה רגשות דומים לי בנושא, חברים שלי בטוחים שאני היחידי שכזה
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'הסיפור שלי דומה, אבל לא בדיוק...'
הסיפור שלי דומה, אבל לא בדיוק...
15/07/2012 | 20:37
2
168
אני אומנם קצת יותר מבוגר (25).
אני לא כועס על ההורים שלי ולא מתכוון להתעמת איתם. בזמנו לא ממש חשבו לפני הברית, פשוט עשו כי כולם עושים, לא יעזור לי להיות מתוסכל היום ממשהו שקרה בעבר ושאני לא יכול לשנות, אבל זו הגישה שלי להרבה דברים בחיים.

כבר בגיל הנעורים קראתי באינטרנט על האפשרות של שיחזור (יותר מהסיבה שהעורלה סיקרנה אותי והרגשתי שמשהו אצלי חסר), אבל בגיל הזה היה קשה להתמיד ולבסוף עזבתי את זה לאחר זמן קצר (מה גם שפעם לא היה כ"כ הרבה מידע בנושא כמו היום).
אף פעם לא הרגשתי שהפרטנריות שלי נהנות יותר ושאני לא נהנה מספיק, אבל לבסוף הגעתי למסקנה שאם אני יכול לשפר את הרגישות אז למה לא? מה גם שבסוף האיבר יראה כמו שהוא אמור להיראות באופן טבעי. הרגישות אכן עולה, אבל יש עוד כמה שנים עד שאני אגיע לתוצאה הרצויה. אם גברים היו באמת יודעים מה הם מפסידים, הרבה מאד ילדים בארץ לא היו מגיעים למצב שהם תחת הסכין, אבל הבורות בנושא היא גדולה.
מדי פעם שעולה פה בפורום שאלה על שיחזור אני מנסה לענות, כמובן במסגרת האנונימיות שבאינטרנט. לפתוח את הנושא עם אנשים במעגל החברתי\משפחתי שלי יזכה אותי בהרבה מעבר להרמת גבה ולכן לא יקרה לעולם - אם לא לעשות ברית זה עדיין טאבו, אז שחזור?!. אני מניח שהבן אדם היחידי שישמע את הסיפור תהיה אישתי לעתיד, לכשתבוא.


לפותח הדיון - אי אפשר להציל את העולם לבד. תעשה מה שמתאפשר לך. עצם זה שניסית אפילו פעם אחת למנוע פגיעה בתינוק כבר עשית הרבה יותר מרוב האנשים בארץ בנושא הזה (עדיף להסתכל על זה ככה מאשר לחשוב שאתה לא עושה מספיק לא?).
הנושא הזה לא ישתנה בחברה הישראלית בזמן הקרוב כמו שאמרת, אבל יש מגמת שיפור. לפני עשור לא לעשות ברית לבן היה הרבה יותר קשה מאשר היום. היום יותר אנשים מנסים לקרוא על הנושא, ולהבין אפילו שחלקם בסוף כן חותכים תחת הלחץ. השינוי יגיע בסוף ככל שיותר אנשים יראו שיש דרך אחרת בפועל וישמעו שהילד של הבן דוד והחבר בגן לא עברו ברית ואין להם קרניים, ולא מצביעים עליהם ברחוב ולא צוחקים עליהם בבריכה. זמן והגברת מודעות, זמן והגברת מודעות - לאט לאט אבל בטוח .

לגבי התמודדות עם טקסי ברית, אני באופן אישי החלטתי שלא להגיע לטקסים האלו. אני מאחל מזל טוב להורים לרגל הולדת הבן אך מודיע להם שמאחר ואינני תומך בהחלטתם אינני מתכוון להגיע. בדרך כלל יש פרצוף חמוץ אבל לא מעבר.
עוד לא החלטתי מה אני אעשה במקרה של אחותי. אני אעלה את הנושא במהלך ההריון, אבל כנראה לא אלחץ, בסוף  ההחלטה תהיה שלה ושל בעלה, ולצערי אני לא אופטימי. אולי אם היה לי בן לפניה זה היה יכול להיות שונה, כי היא הייתה יכולה לראות שיש דרך אחרת אבל זה לא יקרה .
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'השלמתי עם זה שאני לא אוכל לעזור לרוב המוחלט '
השלמתי עם זה שאני לא אוכל לעזור לרוב המוחלט
17/07/2012 | 01:58
1
128
רק לבן של אחותי - אם יהיה, בעתיד. שם אני בהחלט לא הולך לוותר. במיוחד כשיש עם מה לעבוד איתה - התמיכה במילה שם, אבל היא תומכת נלהבת בכל זכות אדם אחרת, אז מי יודע :)

זו פשוט ההרגשה המגעילה הזו שאתה יודע שתינוק אחר כרגע עדיין שלם, ויש לך אפשרות למנוע ממנו את החיתוך (בתאוריה - במציאות, סביר להניח שבמקרה הכי קיצוני, שיזמינו לי משטרה אם אנסה משהו בכוח). אז אין לך מה לעשות, והסביבה תתנהג כרגיל, אבל זה בעצם לדעת שתאונה הולכת לקרות ולעמוד חסר אונים מהצד. חשבתי שאתרגל לזה אחרי הברית הראשונה ששמעתי עליה, אבל זה היה מתסכל באותה מידה גם בשלישית...
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'בהצלחה. לי זה לא הלך (מלבי הכואב )'
בהצלחה. לי זה לא הלך (מלבי הכואב )
20/07/2012 | 18:32
89
עם המשפחה הקרובה (בלי הגישה של "אני לא הולך לוותר" כי זו פשוט לא דרכי (ולא ביקורת על דרכך)). אפילו נדרשתי במידה רבה של תקיפות לא להצטער, ככה שזה עדיין אצור בתוכי. ואלה ילדים שאני מאד מאד אוהבת ומשפחות חילוניות עד כדי הסתייגות לא מועטה מהיהדות.(כולם יהודים על פי מוצאם)
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-''
15/07/2012 | 08:28
100
אני כל כך מזדהה איתך - למרות שלי לא עשו וגם מעולם לא עמדתי בסכנה שיעשו לי (אישה...)
אבל אני חושבת שאני יכולה לדמיין את התחושה שלך

אחת (מיני רבות) הסיבות שלא הייתי עושה בחיים דבר כזה לבן (או בת) שלי היא שלא הייתי מוכנה לעשות דבר כזה לעצמי -
ואני בטוחה שאם היו עושים לי דבר כזה בילדותי/ינקותי הייתי כועסת על זה מאוד מאוד (אני מכירה את עצמי קצת....)
אם לי זה לא טוב ולא מתאים - אז קל וחומר לילדים שלי.


צר לי כל כך על הלעג שאתה מתאר.
זה נשמע לי כל כך הזוי ולא ראוי - הביטול הזה של תחושתיך מצד אחרים.
אני מניחה זה חלק אינטגרלי מעסקת החבילה הזו - של קידוש מנהג כל כך נפסד שבא ע"ח גופם של חסרי ישע.
מנהג נורא כזה כנראה לא יכול להיות מתוחזק עם "גילויי חולשה" כמו אמפתיה למי שמרגיש נפגע ונגזל
(כפי שלדעתי טבעי להרגיש כשמגלים בעשו בגופך משהו כזה...)

לדעתי - אם אתה מדבר על זה, ולו מעט - אתה עושה מספיק.
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'מזדהה (עד כמה שאני יכולה)....'
מזדהה (עד כמה שאני יכולה)....
15/07/2012 | 09:02
147
אתה נמצא בעיצומו של תהליך הספד על אובדן חלק ממך....גם בעלי עבר תהליך קשה של סערות רגש ולב כשהוא ברח לדעת מה "מורידים שם בברית" כשהודעתי לו שלא תהיה כזאת (מבחינתי) והוא גילה למעשה מה הוא הפסיד.
תחושות של כעס, אכזבה והרבה מאד חוסר אונים הציפו אותו ואז הוא גם לא היה בקשר עם הוריו כדי להתעמת איתם.
אני לא יכולה לחוות אבל אני יכולה לתאר לעצמי את התחושה של נשיאת צלקת במקום מאד רגיש ומאד עדין וחשוב, שמהווה סימן למה שהיה שם שלי ונלקח ממני בלי רצוני.
בעלי שיתף אותי שבכל השנים הוא לא הבין את המתח החזק עד כאב שהיה לו בזמן זיקפה ושעכשיו הוא יודע שזה נובע מאותו קטע עור שהוסר לו בברית, זה תסכל אותו וגרם לריחוק מיני לתקופה מסויימת.
חלק מ"התיקון" שהוא עשה זה לפתוח את הנושא בפני הוריו ובייחוד בפני אביו (כשהקשר חודש), הזעקה שלו, הטענה שלו, פתיחת הפצע ואמירת הדברים...בייחוד שבזמן הריב אבא שלו שימש סנדק לנכד אחר שלו והוא היה מאד גאה בזה באותה נשימה שבה הוא שלל את קיומו של אלוהים ובז לעקרונות חברתיים...
חלק נוסף מהתיקון הפנימי היה להצטרף לפגישות קה"ל - לדבר עם הורים, לפגוש הורים, להיות חלק מקהילה של אנשים שחלקם הגדול נושאים אל עוול הברית ועוצרים את השרשרת בילדים שלהם.
מנחם יותר לדבר על הנושא ולהרחיב את מעגל האנשים הזה הן מבחינת ידע והן מבחינת שיכנוע (ת'אמת ברוב המקרים שנתקלתי הידע מביא אוטומטית לשיכנוע).
אתה מקבל המון סיפוק כשאתה צועק את הצעקה שלך - כנימול , כגבר..והצעקה שלך עוצרת את הסכין הכי קרוב שאפשר לתאר מתינוקות רכים.
אני מניחה שהזמן יתן לך הרבה מסקנות ודרכים שיתנו לך אפשרות להתמודד ולהשלים עם האובדן (כמו לבעלי).
וכמובן כמובן כשיהיה לך ילד משלך- אין כמו הסיפוק לראותו שלם ומאושר, זה דגל הניצחון הפרטי שלך!

מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'אבל זה כן משתנה בחברה הישראלית'
אבל זה כן משתנה בחברה הישראלית
15/07/2012 | 09:49
136
אני נהנית להיות בצד הלועג כשיש מולי תומכים בברית מילה שלא מסיבות דתיות, ובעוד שדור ההורים שלנו באמת לא מעונייו להכיל את המחשבה שאפשר בלי (כי אם כן, מה זה אומר עליהם?), בני הדור שלנו כבר לא מקבלים את זה כמובן מאליו. אלה שכן עושים היום, הרבה יותר הולכים לאיש מקצוע, מאשר לאירוע מוהל+יין+בורקסים.
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'קשה להחשף ולהפנים, אבל הכרחי.'
קשה להחשף ולהפנים, אבל הכרחי.
15/07/2012 | 12:43
1
149
קודם כל אני רוצה להגיד שאני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. אני בן 24, וגם התנגדתי מאז גיל 18 לפחות למילה בגלל שנחשפתי למידע באינטרנט כמו הפורום הזה. לפני שנחשפתי למידע כלשהו לא הייתה לי דעה ולמעשה כמו רוב האנשים, בכלל לא חשבתי על זה.

העובדות אכן לא קלות לעיכול, אבל אתה לא לבד. אנחנו בתקופת מעבר, וזה הכרחי בשביל שיום אחד המילה תהיה היסטוריה שהדור שלנו יבין את הנכות שלו, למה היא קיימת ואיך אפשר להפסיק אותה (בעיקר לדורות הבאים..) התאריך כמובן ארוך ואיטי אבל הוא קורה מול העיניים שלנו. ומעודד שהיו בזכות האינטרנט ומהפכות כמו בעולם המערבי מתלקחות מהר ובכלל הכל קורה באופן אקספוננציאלי.

יותר מזה, מבחינה מינית, וזה אני בקושי קורא פה בפורום אז הנה אני משתף את הקוראים, אני הייתי עם כמה וכמה גברים בחיי, נימולים ולא נימולים. ובהחלט יש הבדל גדול. אפילו מאוד.
נראה שהם נהנים מכל מגע הכי עדין, ואכן יש צורך להתנהג בעדינות יתרה, שלא כמו עם נימולים וגם אני יכול להעיד שאכן לא תמיד מרגישים משהו. ובטח שהידע על הנכות מדכא ומייסר גם בזמן הסקס כשיודעים שיכול להיות יותר טוב מזה, והיה לנו את זה עד גיל 8 ימים, עד שנלקחה זכותנו על גופנו.

מקומם. אבל גם מקים אותך וגורם לך להיות קצת פעיל בנושא.

ונקודת אור לדוגמא - דיברתי בעבר על הנושא עם אחותי וראיתי איך לאט לאט היא מבינה מה שבעצם קורה. והיום היא נשואה לבעל שבמקרה גם הוא מתנגד, והם מתכננים להכנס להריון בהמשך השנה ואם יהיה זה בן - להשאיר את כל זכות הבחירה על גופו בידו :)
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'אחח אם זה רק יהיה המצב עם אחותי. וכן, אני '
אחח אם זה רק יהיה המצב עם אחותי. וכן, אני
17/07/2012 | 02:16
92
מבין אותך לחלוטין. אני גם יודע מניסיון (דל, אך מספיק) ששלמים רגישים הרבה הרבה יותר, גם למגע הקל ביותר. lucky bastards
ואני לא באמת צריך שום מחקרים בשביל זה, כי באמת אי אפשר לטעות. אני חושב שזה מה שהכניס את הנושא לראש שלי מחדש, אחרי כמה שנים של שקט.
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'מחבקת את כולכם בליבי'
מחבקת את כולכם בליבי
15/07/2012 | 23:01
2
160
לא מקנאה בכם
מקווה שתרשו לשמור את השרשור הזה איפשהו בקישורים של הפורןם כי לדעתי אלו בדיוק דברים שהורים ששוקלים להטיל מום בילדם יקראו. כי "אין גבר שכועס על הוריו שמלו אותו" לא תופס. זה תפס כשהיה אפשר לשמור על הציבור טיפש ולא מודע
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-' '
18/07/2012 | 07:19
62
אני לא יכולה אפילו לדמיין כמה קשה להתמודד עם התחושות שאתה והאחרים פה מתארים. אני מודה שהשיקול של הפגיעה בהנאה המינית לא נכנס כפקטור כשהחלטתי שאני לא רוצה למול. אולי  מתוך רצון להגן על בנזוגי, לא עסקתי בנושא הזה כלל וגם היום קשה לי להכיל אותו. והשרשור הכל כך כואב הזה מוסיף לי עוד תשובה לאלה ששואלים אם אני לא חוששת שיום אחד הבן יכעס עליי ואני תמיד משיבה שהם אלה שצריכים לחשוש מהכעס של בנם.
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'פרט לסכרת הנעורים שלשמחתי אין לי'
פרט לסכרת הנעורים שלשמחתי אין לי
16/07/2012 | 23:30
12
263
יכולתי לכתוב כמעט את אותן המילים..
אצלי זה כבר הולך ומתקרב לשנתיים של דכדוך ותיסכול מהסוג שתיארת. בלתי אפשרי להסביר במילים עד כמה נרחבת ההשפעה של הדבר הזה עלי. כל זיכרון שעולה לי בראש לא חשוב מאיזו תקופה בחיים, כמעט כל מחשבה לא חשוב למה היא קשורה, ממש כמעט כל דבר שאני בא איתו במגע - מייד מצטרפת אליה קידומת בצורת מחשבה על הצביעות והדכאנות והברבריות המוכחשת של החברה בה אני חי, תחושת אשמה על כך שבמשך כל כך הרבה זמן הצלחתי להתעלם מכל הרמזים הברורים (לא הייתי נגד ברית מילה מאז שהייתי ילד), ולקינוח - תמונה של ההורים שלי גוהרים מעלי במבט חסר הבעה בזמן שאני צורח מכאבים. לא, מה שאני מרגיש לא ישנה את דעתם. זה ברית, וזה מאד מאד חשוב, וזהו.

דוגמאות?
חופשה בלונדון --> איזה רעיון נחמד --> מבטא בריטי --> שיט על התמזה --> ווסטמינסטר, מגדל השעון --> נבנה במאה ה- 19 --> המלכה ויקטוריה --> בארה"ב התחילו למול תינוקות --> תינוק עקוד וצורח, דם משפריץ --> המשך מחשבות על מילה ועל כמה כולם חיים במאטריקס.

ברדיו מתנגן שיר משנות ה- 80 --> הממממ, איזו תקופה יפה ותמימה --> יפה ותמימה?? בארה"ב מלו כמעט את כל התינוקות --> כנ"ל

אנקדוטה מביה"ס היסודי --> איזו נוסטלגיה ורודה ונחמדה --> לעזאזל, כולם היו נימולים --> כנ"ל

תקליט שממש אהבתי לשמוע כשהייתי ילד קטן --> נאאאא, אי אפשר להתחמק, אפילו אז כבר הייתי נימול --> כנ"ל

הפרק האחרון של נילס --> היי, סופסוף מישהו שלא נימול --> גם לא הבחורה שדובבה אותו --> אבל מי שדובב את האווז בגירסה העברית... --> כנ"ל

מישהי מספרת שהיא בהריון --> איזה יופי, מזל טוב --> זה בן --> כנ"ל

איזשהו זיכרון מתקופת הלימודים --> איך היה לי ראש לכל זה ולרגע לא חשבתי על... --> כנ"ל

שואף קצת אויר צח ברחוב --> ילד וילדה צועדים להם מולי --> מוכן להישבע שהילדה נראית יותר שמחה ומשוחררת מהילד --> יש מצב שזה קשור?... --> כנ"ל

ברחוב --> אדון דתי עובר --> בטח שימש לא פעם כסנדק --> כנ"ל

ברחוב --> אשה עוברת --> מעניין אם היא פוחדת שאני אטריד אותה מינית --> יש מדינות שמלים שם נשים, מסכנות --> כנ"ל


ככה כל הזמן, ואין אף אחד שאפשר לחלוק איתו את המחשבות  האלה, וגם אין שום טעם. זה פשוט יהיה בגדר הודאה רשמית  שהתחרפנתי על כל הראש ושצריך לשקול אשפוז מרצון ..
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'הגדרת את זה יותר מדי טוב :)'
הגדרת את זה יותר מדי טוב :)
17/07/2012 | 02:10
10
140
כל דבר מתקשר אצלי, לפחות בשבועות/חודשים האחרונים (אחרי ש'פתחתי' את הנושא מחדש), לעניין המילה. אינטרקציות חברתיות, זוגיות בין אנשים, נסיון לקשר בין מילה להתפתחות אנושית/לאומית בהיסטוריה, קשר של המילה לאופי שלי או אירועים אישיים בחיים ואפילו נושאים שלא קשורים לעניין בכלל. הרוב לא קשור בעצם.

גם ההליכה הסתמית ברחוב, ברכבת או בעבודה כבר לא מה שהייתה. פתאום ההכרה בכך שכל האנשים סביבי עברו את אותו דבר (בעוד ברחוב ממוצע באירופה הרוב שלמים ובריאים) פשוט מוזרה. דברים פשוט לא נראים בסדר - איך כולנו תוצר של ברית המילה, כולנו 'פגומים' בעצם, ועם זאת אין את השאלה הזו מרחפת באויר.  

בסופו של דבר, הרבה דברים כבר לא מספקים ומהנים בשבילי כמו שהיו. מן הסתם שגרת החיים ממשיכה, אבל המחשבה הזו נמצאת בראש כל הזמן. ושלא נדבר על כך שזה גורם לשינוי (בלתי הפיך?) ביחס שלי לכל מי שסביב - בראש ובראשונה ההורים. הקטע שאי אפשר להעלות את זה בשומקום בטח לא עוזר. כולנו נימולים, כולנו עברנו טראומה, אבל רק אני מבין באמת מה עברנו, ואף אחד מאיתנו לא יכול באמת לדבר על זה. מבלבל??? נההה זה רק אני משוגע :)
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'לא יודע אם זה יעזור לך,'
לא יודע אם זה יעזור לך,
17/07/2012 | 02:35
113
אבל אני לפני 10 שנים הבנתי שאני לא אמול את בני.
כל מה שהייתי צריך זה רמיזה (מצד אחי, שהפיץ באותה עת גלויות של אף מילה)
התגובה הראשונית שלי הייתה "אבל זה בריא יותר" בלי לחשוב.
לזכותו של אחי יאמר שהוא אפילו לא אמר כלום הוא רק הרים גבה. וזה הספיק לי תוך זמן קצר מאוד לעבור במחשבות מ"למה אני חושב שזה בריא, כי ככה אמרו לי, למה אמרו לי, כי בן דוד שלי צרח בברית שהייתי ילד ושאלתי למה עושים את זה , שיט , זה לא יותר בריא"

אחרי זה הייתי די עסוק בילדים שלי (היה לי בן לפני אחי אז אני דללתי את הדרך במשפחה.)

הידיעה שאני עצרתי את זה (ומכיר הרבה מאוד שלא עשו אחרי, אולי אפילו בעקבותיי חלקם) מאוד משמחת אותי.

רק שנים אחרי עצרתי לחשוב על מה עשו לי . ואז זה כבר לא היה חד כל כך.


מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'אני יודע להסביר מדוע כמעט הכל מתקשר לזה'
אני יודע להסביר מדוע כמעט הכל מתקשר לזה
17/07/2012 | 23:00
8
196
לפחות בנוגע אלי אני מבין בדיוק מה הסיבה.
זה כי נימולתי בגיל אפס כמעט, אבל למרות זאת הספקתי לצבור המון חוויות וזכרונות ותפיסת עולם ועיצוב אישיות, במשך כמה עשורים טובים עד שנפל לי האסימון מבחינת מה שבדיוק קרה שם. על אף שראיתי כמה מילות מול העיניים בגיל צעיר מאד, חומרת העניין הזה הוכחשה ונורמלה על ידי באופן כמעט מושלם. הרי קיבלתי מהסביבה את כל הכלים והמיומנויות הדרושות לשם כך.
זה בעצם מחייב בדיקה מחודשת של כל מה שצברתי החל מהזיכרון הראשון ועד שהאסימון נפל, הרי כל הזיכרונות שלי חשודים כמכילים אלמנט רציני של תודעה כוזבת עד שיוכח אחרת. עבדו עלי. כולם.
מקורות התמיכה הכי משפיעים ואלמנטריים שהיו לי, ההורים, הפכו בן לילה לאחראים העיקריים לחוויה הכי גרועה שהיתה לי בחיים (והעובדה שאינני זוכר אותה לא מהווה הצדקה, אני זוכר היטב את תהליך נפילת האסימון וזה בהחלט מספיק..). ברגע שהתעמתתי איתם וראיתי שאף אחד מהם לא מוכן אפילו לבדוק ברצינות את טענותיי, הבנתי שעבדו עלי פעם נוספת, בצורה ששוב מחייבת בדיקה מעמיקה. הטענה ש"הורים תמיד פועלים לטובת הילד", שכל כך האמנתי בנכונותה, אינה אלא סיסמא דכאנית שנועדה לחסום בפניי את האפשרות להתבטא באופן ביקורתי.

בנוסף, התחיל להתברר לי עד כמה מוגבלת הלגיטימציה שלי לבטא את רגשותיי בחברה. תמיד נדמה היה לי שחלות עלי מגבלות מעיקות למדי בעניין הזה, אבל כעת העניין התנוסס מולי במלוא חומרתו. אני מסתובב באופן קבוע עם חרא של תחושות, כל האחרים מרגישים מצויין (אך לוקים בתודעה כוזבת), איש אינו חש אחראי לתחושות המחורבנות שלי, זו כמובן 100% בעיה שלי, אבל אני לעומתם מרגיש אחריות כפולה: פעם על הצורך להפיץ את הבשורה, ופעם על התחושות הקשות שאולי יהיו מנת חלקו של מי שהאסימון יפול לו. היי, אני לוקח אנשים מאושרים והופך אותם למדוכאים, זה בהחלט מקור לתחושות אשמה שדורשות יחס נפרד.
בנוסף, קיים ריקוד הטנגו המתמיד מבחינת היחס הראוי כלפי החברה והסביבה. מצד אחד, אי אפשר לייחס להורים המלים תום לב. הם יכולים בקלות לחוש שמדובר בעניין שחומרתו מוכחשת, ובוחרים להתעלם מכל הרמזים הברורים. אבל מצד שני, אי אפשר לייחס להם כוונת זדון מפלצתית כאילו למשל החליטו על דעת עצמם להוציא לילד עין.
תהיה כוונתם אשר תהיה, הריקוד הזה יכול להיות מתסכל מאד.

ועוד משהו: אם קודם נדמה היה לי שיש הרבה חרא בעולם, ושאיכשהו שיחק לי המזל ונפלתי אל הזרועות הנכונות והתומכות, אל עולם חופשי ומאושר ופתוח - כעת ברור לי שזו היתה אשליה. אם עולם כל כך "חופשי" עדיין מחליט בשבילי אילו איברים אני רשאי להחזיק ואילו לא, זה איננו חופש אלא צביעות וברבריות מוכחשת.


נ.ב. אין לי ספק שסאגת הפסיקה הגרמנית הביאה אצלי בימים האחרונים להחמרה בתחושת הדיכדוך. אמנם אני אופטימי ולדעתי המגמה הזוחלת בעולם ובישראל היא של שיפור תמידי ומשמעותי, אבל כשאני שומע את הקישור הפוליטי האומלל בין עברה של גרמניה לבין הטלת מום בתינוקות, ורואה כיצד אנשים מוכנים בלי שום בעיה להפוך איבר מין אישי לאייקון פוליטי, זה מבאס ברמות מטורפות.
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-' כנ"ל אני. תיארת את זה באופן צלול.'
כנ"ל אני. תיארת את זה באופן צלול.
18/07/2012 | 00:02
29
לצפיה ב-'באמת שאין לי מה להוסיף '
באמת שאין לי מה להוסיף
19/07/2012 | 03:25
1
97
אמרת את הכל (ויותר טוב ממני, אם הייתי מנסה), והכל יותר מדי מוכר.

העניין עם גרמניה מורכב עוד יותר: מעבר לכעס על כך שגרמניה מתקפלת כתגובה למניפולציות רגשיות זולות, היא עושה את זה בפני אותה חברה שאחראית לכך שאני ומליונים אחרים עברנו את הברית מלכתחילה (=ישראל, לא יהודים).מעבר לשתי עצומות באינטרנט, אני מתקשה לראות מה אני יכול לעשות. אני רק מודה על כך שלא נחשפתי לשום דיון כזה בסביבה שלי. מאחר ואני מאמין כי גרמניה תשתפן, כנראה שכל העסק יגמר לפני שזה בכלל יגיע לכותרות בישראל ולתודעה הציבורית. והנה עוד תקווה הולכת לה, והכל בזכות יכולת לסחוט ולהשפיע על ממשלות מעבר לים. זה יותר רע לתחושת הביטחון הכללי והאמונה בצדק מאשר לעניין המילה.

התמונה הלא ברורה לגבי איך צריך להתייחס להורים שבוחרים במילה - לא רק שלך - היא מהחלקים היותר מתסכלים.
העניין שלי בברית המילה החל כבר בזמן החטיבה (אם כי לא קרוב למצב כיום), וכיום אני מאמין שזה אחד הגורמים העיקריים ליחסים עכורים מאוד עם הוריי, שהתחילו בערך באותה תקופה ונמשכים, בעצם, עד היום, עם עליות ומורדות. אני זוכר שזה היה גורם לי להמון התקפי זעם כלפיהם, שמהצד שלהם נראו אקראיים וכאלה שלא קשורים אליהם בכלל, אלא לבעיות באופי, קשיים בבי"ס, דכאונות כתגובה לגילוי הסוכרת וכו'. כמובן שהם בחרו בדרך טיפול לכל אחת מה'בעיות' האלה (שבעיקר כללו האשמות על כך שאני זורק את כל מה שהם נתנו לי כל החיים שלהם - בעיקר כסף וחומריות, שהיו בשפע.), מה שתסכל אותי עוד יותר.

ההורים שלי חילונים מאוד. אין כזה דבר חגים, לא ביקרתי כילד יותר מפעם אחת בבית כנסת, וכמובן שחמץ או צום יום וכיפור לא קיימים בלקסיקון. הכל בסדר גמור, אם זה לא היה גורם לי לתהות שעות על גבי שעות למה בכ"ז הם עשו את מה שהם עשו. אני חושב שהסתירה הזו בין החילוניות הברורה שלהם לבחירה הזו הובילה לתקופה מסוימת במהלכה באמת האמנתי שהם עשו את זה מסדיזם ושנאה כלפי. בדיעבד, זה לא המצב. אבל כילד, בטח אחד כזה שמבלה את רוב זמנו לבד עם הרבה מחשבות, המשמעות עצומה. אותו ניסיון שלהם 'ליישר' אותי באותה תקופה בכדי שאפסיק להיות כועס כל הזמן (כעס שהתרכז בהם בלבד) רק החמיר את המצב.

היום אני אולי רואה דברים בצורה מאוזנת יותר, אבל דברים לא נהיו ברורים יותר. אני עדיין לא יודע איך להתייחס אליהם, ואני בטח לא יודע איך לדבר איתם. הם לא יודעים דבר על הלימודים, העבודה, הזוגיות או השאיפות שלי, למרות אינספור נסיונות מצדם לחלוב את זה ממני.  אני אוהב את ההורים שלי, אבל רוב הזמן אני מעדיף לא לראות אותם ליותר מכמה שעות, ובטח לא לשתף אותם בשום דבר חשוב ומהותי באמת מחיי. כשאני איתם, אני מרגיש שאני צריך להיאבק כל פעם בשביל להוכיח שיש לי יותר כוח מהם, ושהברית לא הרסה לי את החיים, למרות הכל. כל זאת בזמן שלהם אין מושג קלוש לגבי העניין, כי גם בפעמים הבודדות שהזכרתי את זה - בעיקר בפני אמא שלי ואחותי - זה יצא מהאוזן השניה. כמובן אחרי טענות לגבי 'נחיצותה' ו'בריאותה' של המילה, ושאף תינוק לא מרגיש דבר כי הוא רק בן 8 ימים, ועד כמה זה הכרחי, ובנים קטנים (למרות שהן לא היו בנים קטנים מעולם) צריכים לעבור את זה. עולם כמנהגו...
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'מעניין אותי לגבי התחושות שלך בזמן החטיבה'
מעניין אותי לגבי התחושות שלך בזמן החטיבה
21/07/2012 | 17:16
50
כי לפי התיאור הקודם שלך, קיבלתי את הרושם שהאסימון נפל לך באופן סופי רק בזמן האחרון. כלומר שלפני כן לא הפנמת את חומרת העניין עד הסוף.
בחוויה שלי, גם אחרי שהתחלתי להפנים מהו הנזק הגופני שנגרם לי וכבר הצטערתי מאד שזה קרה, עדיין נדרש לי זמן מה עד שהצלחתי לתת לעצמי כתובות ברורות ומנומקות לתחושות הכעס והתסכול שחשתי. בהתחלה לא חשבתי שהכתובת היא דווקא ההורים, אלא יותר חשבתי בכיוון של המוהל שביצע את המעשה (אפילו כיניתי אותו "איש רשע ומרושע עם סכין" בדיון באיזה פורום ). היה לי ברור שההורים לא ידעו ושלא היתה להם אז דרך לדעת את כל מה שאני יודע כיום (וגם, מה שהרבה פחות נעים להודות בו, שייתכן מאד שבמצבם דאז, הייתי כנראה נוהג בערך כמותם....). רק קצת מאוחר יותר, ככל שנחשפתי ליותר ויותר דיונים שנעשו ברשת, וראיתי שוב ושוב את עוצמת הצורך של אנשים רבים להגן על המנהג ולהכחיש את חומרתו, וראיתי בעיני רוחי כיצד היה מתאים מאד להוריי להגן על הדת שלהם שוב ושוב באותו להט, והבנתי על סמך היכרותי איתם שזה בדיוק מה שהם היו עושים גם אם ההחלטה למול אותי היתה רלוונטית לימים אלו ולא לשנות ה- 70 - החלה להתגבש אצלי התחושה שהם האחראים והאשמים העיקריים, לפחות ככל שזה נוגע אלי.

לפי התיאור שלך נשמע שהתהליך אצלך היה כמעט הפוך - קודם היתה לך תחושה עמומה שההורים אחראים, ורק אח"כ הפנמת את מלוא חומרת מעשיהם. זה מעניין. כי אני הייתי זקוק לתובנות לגבי מלוא החומרה, כדי בכלל לדחוף את עצמי החוצה מהקונצנזוס ולחשוב מחשבות כל כך שליליות וטראומטיות על ההורים ועל החברה בה אני חי. בלי זה - לעולם לא היתה לי המוטיבציה, הייתי כנראה מעדיף לומר שכל עוד זה לא כל כך חמור, עדיף פשוט לחיות עם זה בשלום מאשר להתייסר בגלל זה.
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'אתה מזכיר לי את עצמי'
אתה מזכיר לי את עצמי
20/07/2012 | 21:10
2
67
בתקופת הכשלונות בטסטים (סה"כ עברו  7 חודשים מהטסט הראשון אותו הייתי צריכה לעבור ועד לטסט שעברתי, בסוף היה זה אותו טסטר שסגר מעגל...). כל אדם שפגשתי או סתם ראיתי ישר התחלתי לתהות ואף לשאול אם יש לו רישיון ואיזה טסט הוא עבר וכאלה. זה לא כיף גדול להיות במצב האובססיבי הזה. לא שווה לנסות להרפות קצת? אולי לקחת חופשה מסויימת מהפורום לפחות? ניתוח שחזור עורלה? משהו? (ואם כבר, אני מקווה ששהאירה אמין זכתה לטיפול המילה היסודי ביותר... )
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'ראשית, שחזור עורלה לא עושים בניתוח אלא במתיחה'
ראשית, שחזור עורלה לא עושים בניתוח אלא במתיחה
21/07/2012 | 00:02
1
135
זהו תהליך שנמשך כמה שנים, ואין בו כדי לתקן את הנזק באופן מלא אלא רק באופן חלקי (אי אפשר למשל לשחזר את התפקוד של הפרנולום ואת קצות העצבם המיוחדים שאבדו). ברור שזה עדיף מכלום, ואני אכן עושה את זה.

שנית, יש סיבות רבות שיכולות להביא למחשבות שנשמעות דומות, ואפילו למשבר נפשי חריף. למשל כישלון בטסטים, או פרידה, או צורך במשקפיים או טרטור מצד מפקד בצבא, או אפילו מבחן פסיכומטרי.
אבל כל הדברים האלה פחות חמורים, כי הם לא כוללים מום פיסי לכל החיים, הם לא כוללים הכחשה חברתית שיטתית וגורפת של חומרת העניין, והם לא כוללים התנגשות חריפה בין עקרונות חברתיים יסודיים כמו חופש הדת, כבוד הפרט וזכויות הילד, כשדווקא אחד מאיברי גופך חייב ליפול בין הכיסאות.

אם מסיבה כלשהי היית פסולה מקבלת רשיון נהיגה בכלל, לכל החיים, והיית נכנסת למשבר נפשי כתוצאה מכך, במקרה כזה הפתרון באמת היה להרפות קצת מהעניין הזה או לקחת חופשה לזמן מה, כי לחשוב על זה כל הזמן לא היה מביא אותך לשום מקום. יש סיבות מנומקות מדוע לפסול מישהו/י מלהחזיק ברשיון נהיגה, ומחשבות בסגנון "אני נחותה מכל האחרים כי אין לי רישיון ולהם יש", הן באמת לא בריאות ולרוב גם חולפות מעצמן אחרי תקופה מסויימת.
שלא תביני לא נכון, אני בהחלט משתדל לעסוק גם בדברים אחרים ולקבוע לעצמי את המינון הרצוי. אבל דווקא השהייה בפורום לא משפיעה עלי כלל לרעה. להיפך - הסביבה כאן תומכת ומבינה, בניגוד לכל מקום אחר. מה שיכול להשפיע לכאן או לכאן הוא, כמו שכתבתי, תהליכים פוליטיים כמו אלו שקרו בגרמניה בזמן האחרון, או חברים שמתכוונים לעשות ברית.

נ.ב. מה שאהירה אמין עשתה בדיוק שאת מאחלת לה דבר כזה? מה זו השנאה ותחושות הנקם האלה?
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'לא אוהבת עיתונאים מהזן הנחות ביותר'
לא אוהבת עיתונאים מהזן הנחות ביותר
21/07/2012 | 06:58
46
מצד שני, מי יודע, אולי חיתוך יתר הוא מה שגרם לבן כספית להיות מה שהוא?
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-' מוכר לי מאוד, אישית, מחיי היום יום שלי.'
מוכר לי מאוד, אישית, מחיי היום יום שלי.
17/07/2012 | 15:55
46
לצפיה ב-'וואו, תודה לכולם'
וואו, תודה לכולם
<< ההודעה הנוכחית
17/07/2012 | 01:52
1
411
משמח לזכות להבנה גם ממי שלא קשור לנושא רגשית (חוץ מעניין הילדים).
 להפתעתי, הרבה מהתומכים הכי גדולים של עניין המילה, היו דווקא הנשים.

מן הסתם הנושא עדיין מטריד אותי, וימשיך לעוד שנים רבות (באסה לי - אני בטוח שזה לא עלה כתשובה לרשימת  "איזה נזק נפשי עצום תעשו לילד שלכם אם לא תעשו לו ברית מילה????" אי שם ב1989... גם מן הסתם זה לא עומד באותה רמה של "יצחקו עליו במקלחת!!!" בחייכם :)), אבל קצת סימפתיה מאוד מאוד עוזרת. הסיפורים האישיים במיוחד. היו קשים בהתחלה, כי איפשהו אתה רוצה לחשוב שאתה סתם נכנס לסרטים ומדמיין הכל ולכן אפחד לא יזדהה איתך, כי בכל זאת אין לך צלקת, ולא דיממת למוות ולא נאלצו לכרות שום דבר (בר מזל שכמוני)... ואתה אפילו מצליח לגמור ולקיים יחסי מין... כיף לך. אז מה אם אתה כן מצולק בהשוואה ללא-נימול (גרמו לך להאמין שלא מאז שנולדת, כי כולם ככה למעשה - אז מה, כולם מצולקים???), וכן איבדת לנצח את החלקים הכי רגישים שם, ומה שאתה מרגיש הוא רק חצי ממה שאתה אמור (את זה לא ידעת, כי חיית בישראל, פרובינציה עם הרבה שלטים באנגלית אבל הרבה פחות חיבור אמיתי לעולם).
אבל מה לעשות שזה לא נכון, וכשאתה מבין את זה, הזדהות עוזרת יותר מהכל.

עם אבא שלי מן הסתם לא דיברתי על זה (גם כי לא פחדתי מהתוצאה - עליו אני חושב שאכעס יותר מכולם, אם אשמע אותו מפורשות מצדיק את זה גם שני עשורים אח"כ). עם חברים - אין מה לדבר. הם יודעים שאני נגד זה, אבל מבחינתם משפט כמו "לפי מחקרים רבים, מילה עוזרת למנוע סרטן ואיידס" מספיק בשביל הכל, והמחקרים שאני מפנה אותם אליהם הם פסולים כי הם 1. ארוכים מדי 2. באנגלית 3. "אי אפשר לדעת - יש גם בעד וגם נגד". עזבו את זה שאין באמת בעד, יש בולשיט, ויש הרבה נגד - מגובה בהוכחות ופיזיולוגיה בסיסית של הגוף. בקיצר, אין עם מי. ואם אני ממשיך בשיחה, אני סתם כבד וחופר וכו' וכו'. אין טעם.
הרבה אנשים לא מבינים - במידה והם בכלל קולטים שיש נזק פיזי - שהנזק הנפשי מהמילה לחלק גדול מאיתנו גדול יותר מכל דבר אחר. הפגיעה בתחושת השלמות שלך כאדם וכגבר, הרתיעה ממערכת היחסים ומסקס שקורית אחרי (ואני רק מקווה שזה ישוב לעצמו) והמחשבה הטורדנית הזו שאתה פשוט בעל מום מסוים. זה נמצא שם תמיד. וגרוע מכל, המום הזה לא היה צריך לקרות מעולם. נולדתי בריא, נולדתי שלם, נולדתי עם כל עצב במקומו, ומספר ימים אחרי הכל נלקח ממני. ההורים חזרו לשגרה באותו יום, אני כנראה לא צרחתי יותר, אבל מבחינתי אלה חיים שנחלקים לשני חלקים. והעובדה שאלה ההורים שלך שהיו אחראים על ההחלטה, ואיזה בהמה מזוקן עם סכין ביד שלא תראה לעולם ולא תוכל להתעמת איתו - עשה את החיתוך. זה כואב יותר מהכל.

מה שמצחיק, זה שכנראה הייתי זוכה ליותר תמיכה מהסביבה האישית שלי אם הייתי סובל מהפרעת התמכרות לחומרים ממכרים כלשהם משאני זוכה במקרה הנ"ל, על בסיס התנגדות רציונאלית למעשה כ"כ לא רציונאלי... שיח סביב פגיעת המילה בגברים יהודים בישראל, לא רק שהוא לא נרחב, הוא פשוט לא קיים. יש אינספור דיונים בקשר לאלכוהוליזם בקרב בני נוער, עריכת אינספור גנטיות לפני הלידה על מנת למנוע כל תקלה, שליחת פעוטות לתחרויות יופי שטחיות, פירסינג בגיל צעיר וכו' וכו' - אבל ביקורת סביב תופעה יותר אכזרית מכל השלושה אין בשום מקום. ברית המילה בעצם הפכה למעשה טבעי כמו הלידה עצמה, המשך ברור מאליו, שהכאב בו זמני וההחלמה לוקחת מקסימום שבוע. חיפוש מהיר באינטרנט מראה שאין פרק זמן להחלמה, כי היא פשוט לא קורית.

אני מבין את המורכבות של החברה הישראלית, והקשר הבלתי נפרד שלה ליהדות ולחוקיה (מגוחכים או לא), אבל זה עדיין לא ברור. איך מדינה שלפי כל הקריטריונים שייכת למערב, לא רק שנותנת לגיטימציה לאקט כזה, אלא מעודדת ומתייחסת אליו בהומור? אני אפילו לא נכנס לטקסי המילה, שכוללים לרוב אוכל ופיצוחים, אלא לקונטקסט עצמו. זה משגע אותי, במיוחד כשמדובר שאני נמצא בקשר יומיומי איתם, אנשים שמחזיקים בערכים מסויימים שסותרים בכל דרך את התמיכה בברית מילה, ועם זאת, הם יבחרו בה בעתיד, ולא כי הם ממש רוצים. אין התלהבות - לא מהאקט, לא מהיהדות, לא מהטקס. אבל זה כאב ראש לא. וזה משגע אותי יותר מכל דבר אחר.
זה רק מראה שכל מנהג יכול להתפש כנורמטיבי בכל מקום ובכל זמן, אם האנשים ירצו בכך. מספיק לראות כמה מילת נשים מזעזעת כל אדם ברחוב, ובו זמנית סביר להניח ש-90% מגברי ישראל נימולים. האקט הראשון מזיק, כואב וטראומתי בהרבה מהשני, אבל העקרון כמעט וזהה
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-' רק תיקון קטן: שני האקטים הם תופת מיותרת'
רק תיקון קטן: שני האקטים הם תופת מיותרת
17/07/2012 | 16:02
148
והאחד לא כואב וטראומתי פחות\יותר מהשני. עובדתית.
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'קצת פסיכולוגיה בגרוש אולי, אבל אולי גם יעזור:'
קצת פסיכולוגיה בגרוש אולי, אבל אולי גם יעזור:
18/07/2012 | 21:31
1
122
קרא על 5 שלבי האבל של קובלר-רוס:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%9C_%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%A8-%D7%A8%D7%95%D7%A1

אולי תזדהה, אולי תגיד "אני כאן" או "כאן" ואולי זה יקל.

בהצלחה.
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'ככל שהזמן עובר, כך מתחזקת אצלי המסקנה'
ככל שהזמן עובר, כך מתחזקת אצלי המסקנה
18/07/2012 | 22:56
174
שמדובר בחוויה ייחודית, שההתאבלות וההשלמה עם הנזק הגופני הם האספקטים היותר קלים והיותר זמניים שלה.
אם ברית מילה היתה יוצאת מחוץ לחוק, והיתה הכרה חברתית ועולמית בנזק ובעוול שנגרם לנימולים, יש סיכוי לא רע שהחוויה שלי היתה מסתכמת בזה, כלומר באבל על הנזק הגופני, ומסתיימת זה מכבר. אבל נכון למצבנו כיום, הקושי היותר משפיע ומתמשך הוא דווקא ההתמודדות עם תחושות קשות מאד של כעס, בגידה ואי אמון, שבאות והולכות בגלים. אני לא רואה באופק שום סיבה או תהליך פנימי שיכול לגרום לתחושות האלה להיעלם יום אחד מעצמן, כל עוד חומרתה של ברית המילה ממשיכה להיות מוכחשת בשיטתיות וביציבות, וכל עוד לא ניתנת לנימולים הלגיטימציה המלאה לבטא בפומבי את תחושותיהם לא רק כעשיית טובה לכל מיני תמהונים במסגרת חופש הביטוי, אלא כמחווה חברתית שמטרתה היא הכרה בעוול והפסקתו.
מוותרים על ברית מילה >>
לצפיה ב-'השרשור הזה הוא אחד החומות האיתנות מול המילה'
השרשור הזה הוא אחד החומות האיתנות מול המילה
19/07/2012 | 02:14
63

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ