עדכונים ממאבקי לכתיבת הספר
אכן, מאבק, בעיקר בעצמי. הפרוייקט הוא אכן טיטאני, וההתקדמות היא אטית. לא רק מחמת חוסר זמן, זה דווקא אני מוצא. אלא שהזמן מקוטע, מנוקד. אני מגלה שאני צריך בערך יומיים של עבודה חלקית ומקולקלת כדי להיכנס למוזה של עבודה חלקה יותר. אלא שסוף שבוע הוא רק יומיים ואז עד שאני כבר נכנס למצב עבודה, חוזרים ללמד. עכשיו מתחילה חופשת הסתיו אז יש לי עד יום רביעי לעבוד. וזה בלי עניינים אחרים כמו הוראה שיש להתעסק בהם.
הכתיבה עצמה גם היא מתסכלת. הרי מדובר בסיבוב שלישי. ראשון היה הדוקטורט, שני היה פרסום המאמרים, ועכשיו חשבתי אני רק מעתיק מדביק ומלטש. מסתבר שלא. הפרק נוכחי הוא הפרק הפותח התאורטי, אולי משום כך התסכול, שכן אני משנה לא מעט ביחס למחקר הדוקטורט שלי. אני מנסה להתנחם בכך שהפרקים הבאים אמורים להיות קלים יותר. נראה.
מה שבטוח זה שכתיבת ספר קשה לעין שיעור מכתיבת מאמר, שבו מגבלת המילים היא קללה אבל גם ברכה. לא צריך לפתח כל דבר לעומק, אין מקום, ניגשים ישר לעניין. בספר הסיפור אחר. זה קצת כמו שעוברים מבית קטן לגדול ופתאום מגלים שצריך לקנות רהיטים נוספים כדי למלא חדרים ריקים.
אכן, מאבק, בעיקר בעצמי. הפרוייקט הוא אכן טיטאני, וההתקדמות היא אטית. לא רק מחמת חוסר זמן, זה דווקא אני מוצא. אלא שהזמן מקוטע, מנוקד. אני מגלה שאני צריך בערך יומיים של עבודה חלקית ומקולקלת כדי להיכנס למוזה של עבודה חלקה יותר. אלא שסוף שבוע הוא רק יומיים ואז עד שאני כבר נכנס למצב עבודה, חוזרים ללמד. עכשיו מתחילה חופשת הסתיו אז יש לי עד יום רביעי לעבוד. וזה בלי עניינים אחרים כמו הוראה שיש להתעסק בהם.
הכתיבה עצמה גם היא מתסכלת. הרי מדובר בסיבוב שלישי. ראשון היה הדוקטורט, שני היה פרסום המאמרים, ועכשיו חשבתי אני רק מעתיק מדביק ומלטש. מסתבר שלא. הפרק נוכחי הוא הפרק הפותח התאורטי, אולי משום כך התסכול, שכן אני משנה לא מעט ביחס למחקר הדוקטורט שלי. אני מנסה להתנחם בכך שהפרקים הבאים אמורים להיות קלים יותר. נראה.
מה שבטוח זה שכתיבת ספר קשה לעין שיעור מכתיבת מאמר, שבו מגבלת המילים היא קללה אבל גם ברכה. לא צריך לפתח כל דבר לעומק, אין מקום, ניגשים ישר לעניין. בספר הסיפור אחר. זה קצת כמו שעוברים מבית קטן לגדול ופתאום מגלים שצריך לקנות רהיטים נוספים כדי למלא חדרים ריקים.