כיצד להעריך מאמר בכתב עת אופן אקסס בתשלום?
- פותח הנושא אור302
- פורסם בתאריך
זו פרקטיקה פסולה, שהרבה חוקרים ועורכים בכירים יצאו כנגדה
הצהרת סן-פרנסיסקו (DORA) שקישרתי אליה היא דוגמא לכך. מה שחשוב הוא איכות המחקר עצמו ולא איכות הבימה שבה הוא פורסם. העניין הוא שלכולנו יש נטייה לחפש קיצורי דרך ולכן משתמשים בדירוגים ואימפקט פקטור של כתבי עת כ sorrogate לאיכות המחקר. אבל זו לא המטרה לשמה נועדו הדירוגים ואלו מדדים לא אמינים להערכה לצרכי קידום, קביעות וכד'.
במידה רבה זו גם עצלנות של המעריכים שבמקום לקרוא את המחקרים עצמם משתמשים במדדים חיצוניים (ולכל תיק קביעות/קידום שראיתי עד היום צורפו דוגמאות מאמרים של המועמד- ותמיד אפשר למצוא עוד בקורות החיים).
הצהרת סן-פרנסיסקו (DORA) שקישרתי אליה היא דוגמא לכך. מה שחשוב הוא איכות המחקר עצמו ולא איכות הבימה שבה הוא פורסם. העניין הוא שלכולנו יש נטייה לחפש קיצורי דרך ולכן משתמשים בדירוגים ואימפקט פקטור של כתבי עת כ sorrogate לאיכות המחקר. אבל זו לא המטרה לשמה נועדו הדירוגים ואלו מדדים לא אמינים להערכה לצרכי קידום, קביעות וכד'.
במידה רבה זו גם עצלנות של המעריכים שבמקום לקרוא את המחקרים עצמם משתמשים במדדים חיצוניים (ולכל תיק קביעות/קידום שראיתי עד היום צורפו דוגמאות מאמרים של המועמד- ותמיד אפשר למצוא עוד בקורות החיים).
אני לא חושב שזה רק עניין של קיצורי דרך.
קודם כול, לא בכל מוסד או וועדה מעריכה יושבים אנשים מאותו תת-תחום או תחום בכלל. זו בעיה כרונית במוסדות קטנים, אבל גם בגדולים בתחומים שונים זו יכולה להיות בעיה אמתית. לא תמיד יושב מי שיכול להעריך את איכות המחקר עצמו ואני כבר לא מדבר על זה שהערכה ברמה פנים-מחלקתית או פנים-מוסדית אינה משתווה להערכה חיצונית, אנונימית של מומחים בתחום שמינה כתב העת (בהנחה שמונו מומחים בתחום, לך תדע).
 
שנית, פרסום בכתב "יוקרתי" היא לא רק עניין של איכות המחקר. זהו גם הישג בפוליטיקה התחומית, בשיח התחומי, בנראות המחקרית בתחום. זה אומר שהתחום שלך מקבל אותך ומעריך אותך ברמה מסוימת. זו אינדיקציה גם להישגים שלך במחקר עצמו אולם כמובן בעירבון מוגבל. אם תחום המחקר שלך מקבל אותך בשעריו, זה איתות למוסד על המעמד שלך. אם אתה מפרסם רק מחוץ לכתבי העת המרכזיים של התחום, זה אומר משהו עליך וצריך לעורר סימני שאלה. סימן שאלה אינו סימן קריאה לאות אזהרה. אבל זה סימן.
 
יש פה עניין של איזון. אם מועמד מפרסם רק בכתבי עת איזוטריים או מחוץ לתחום שלו (ותחום הוא עניין רחב וגמיש) זה שונה ממצב שבו מועמד מפרסם גם בכתבי עת כאלה וגם בכתבי עת מרכזיים. הוא הדין עם מי שמפרסם רק פרקים בקבצים ערוכים להבדיל מפרסם גם שם וגם בכתבי עת מרכזיים. זה גם עניין של דרגה, מי יכול להרשות לעצמו ומי לא.
קודם כול, לא בכל מוסד או וועדה מעריכה יושבים אנשים מאותו תת-תחום או תחום בכלל. זו בעיה כרונית במוסדות קטנים, אבל גם בגדולים בתחומים שונים זו יכולה להיות בעיה אמתית. לא תמיד יושב מי שיכול להעריך את איכות המחקר עצמו ואני כבר לא מדבר על זה שהערכה ברמה פנים-מחלקתית או פנים-מוסדית אינה משתווה להערכה חיצונית, אנונימית של מומחים בתחום שמינה כתב העת (בהנחה שמונו מומחים בתחום, לך תדע).
 
שנית, פרסום בכתב "יוקרתי" היא לא רק עניין של איכות המחקר. זהו גם הישג בפוליטיקה התחומית, בשיח התחומי, בנראות המחקרית בתחום. זה אומר שהתחום שלך מקבל אותך ומעריך אותך ברמה מסוימת. זו אינדיקציה גם להישגים שלך במחקר עצמו אולם כמובן בעירבון מוגבל. אם תחום המחקר שלך מקבל אותך בשעריו, זה איתות למוסד על המעמד שלך. אם אתה מפרסם רק מחוץ לכתבי העת המרכזיים של התחום, זה אומר משהו עליך וצריך לעורר סימני שאלה. סימן שאלה אינו סימן קריאה לאות אזהרה. אבל זה סימן.
 
יש פה עניין של איזון. אם מועמד מפרסם רק בכתבי עת איזוטריים או מחוץ לתחום שלו (ותחום הוא עניין רחב וגמיש) זה שונה ממצב שבו מועמד מפרסם גם בכתבי עת כאלה וגם בכתבי עת מרכזיים. הוא הדין עם מי שמפרסם רק פרקים בקבצים ערוכים להבדיל מפרסם גם שם וגם בכתבי עת מרכזיים. זה גם עניין של דרגה, מי יכול להרשות לעצמו ומי לא.
כיצד להעריך מאמר בכתב עת אופן אקסס בתשלום?
הנה צרה שלא העליתי בדעתי. לאור קידומי המזהיר בשנה האחרונה, כבר נתמנתי לחבר וועדת הערכה לחבר מחלקה במסלול קביעות - הערכת שנה שנייה. אכן, אין כמו לראות את הדברים מבפנים. בערך כמו להציץ למטבח של מסעדה: עדיף שלא תדעו מי ואיך בישלו לכם את האוכל, אחרת לא תחזרו. עבדכם הנאמן נתמנה לאחראי החלק המחקרי (להבדיל מהוראה ושירות). אחראי עם שותף שהוא גם ראש המחלקה. בכל מקרה, בעודי כותב דוח נאה וחיובי - נטול מחמאות ריקות, אולם פטור בלא כלוּם אי-אפשר - אני מדפדף באינטרנט ומגלה כי אחד מכתבי העת שבו אמור להתפרסם מאמר הוא אופן אקסס בתשלום - $1000 דולר. עכשיו, אני לא יודע אם המועמד אכן שילם את הסכום. מי יודע, אולי לאותו גיליון מיוחד לא גבו כסף? זה גיליון מיוחד לנושא מסוים, אך יש להם המון גיליונות כאלה אז זה לא אומר יותר מדי. פה עולות כמה שאלות:
1. האם זה ענייני? לא אני מנהל את הוועדה הזו, ולא קיבלתי הוראות מיוחדות לעניין כתבי עת בתשלום, בעצם לא קיבלתי הוראות בכלל. אולי אין הנחיות בעניין הערכות הוועדה שהיא מחלקתית, ותפקידה להציג את הדברים לוועדה האוניברסיטאית, שבתורה פשוט מסתמכת על המחלקתית. יופי של שיטה.
2. האם זה משנה שכתב העת הוא אופן-אקסס בתשלום? זה אכן כתב עת של שיפוט עמיתים - נו? באמת בעיה לקחת כמה ליצנים שיעשו שיפוט עמיתים? אם כי במקרה הזה מדובר בעורכים מוכרים של הגיליון המסוים הזה. אז מה? אולי גם הם מקבלים שכר פה.
3. האם שווה להעלות את העניין לדיון בוועדה? זה עניין שלי? זה תפקיד שלי? במקרה יצא שכשחילקנו את החומרים ביני לבין ראש המחלקה, המאמר הזה יוצא אצלו. אני כיסיתי אחרים. אז זו אחריות שלו לברר. לי סתם יש אף ארוך.
4. למה כל זה נשמע לי כמו תירוצים? הרי ברור שאני רק מתחמק מהעלאת העניין לדיון בוועדת ההערכה שלנו ושהם יחליטו. מאידך, רק חסר לי שיגידו לי "אתה צודק! בוא נכתב בדוח "להבא מומלץ למועמד לפרסם בכתב עת רציני שלא בתשלום". מה אני מחפש להרוס לאנשים קריירות? מאידך, רק חסר לי שהיות שלא הערתי, המועמד ימשיך לפרסם שם ועוד חמש שנים בוועדה האמתית של הקביעות מישהו יעורר בעיות. אני גם אהיה בוועדה של השנה הרביעית מן הסתם. כלומר, אני זורע לעצמי פה את זרעי הפורענות של אז.
עכשיו אתם מבינים למה אני לא זורק לכלוך על הרצפה? לא מתוך דאגה לסביבה או איזה קוד מוסרי, אלא מחשש שמישהו יחליק על זה יום אחר כך וזו תהיה אשמתי. פעם ניקיתי במגבת נייר את כל האזור של הברזייה בתחנה המרכזית בניו-יורק כי שפכתי קצת מים וחששתי שאיזו זקנה תחליק ותשבור מפרקת. אסור לי להתמנות לתפקידים נושאי אחריות, או להבדיל, אני צריך להתמנות לתפקיד עם הכי הרבה אחריות. בשני המקרים לא יהיו לי התלבטויות. בראשון כי הן לא עולות ובשני כי אין בררה.
הנה צרה שלא העליתי בדעתי. לאור קידומי המזהיר בשנה האחרונה, כבר נתמנתי לחבר וועדת הערכה לחבר מחלקה במסלול קביעות - הערכת שנה שנייה. אכן, אין כמו לראות את הדברים מבפנים. בערך כמו להציץ למטבח של מסעדה: עדיף שלא תדעו מי ואיך בישלו לכם את האוכל, אחרת לא תחזרו. עבדכם הנאמן נתמנה לאחראי החלק המחקרי (להבדיל מהוראה ושירות). אחראי עם שותף שהוא גם ראש המחלקה. בכל מקרה, בעודי כותב דוח נאה וחיובי - נטול מחמאות ריקות, אולם פטור בלא כלוּם אי-אפשר - אני מדפדף באינטרנט ומגלה כי אחד מכתבי העת שבו אמור להתפרסם מאמר הוא אופן אקסס בתשלום - $1000 דולר. עכשיו, אני לא יודע אם המועמד אכן שילם את הסכום. מי יודע, אולי לאותו גיליון מיוחד לא גבו כסף? זה גיליון מיוחד לנושא מסוים, אך יש להם המון גיליונות כאלה אז זה לא אומר יותר מדי. פה עולות כמה שאלות:
1. האם זה ענייני? לא אני מנהל את הוועדה הזו, ולא קיבלתי הוראות מיוחדות לעניין כתבי עת בתשלום, בעצם לא קיבלתי הוראות בכלל. אולי אין הנחיות בעניין הערכות הוועדה שהיא מחלקתית, ותפקידה להציג את הדברים לוועדה האוניברסיטאית, שבתורה פשוט מסתמכת על המחלקתית. יופי של שיטה.
2. האם זה משנה שכתב העת הוא אופן-אקסס בתשלום? זה אכן כתב עת של שיפוט עמיתים - נו? באמת בעיה לקחת כמה ליצנים שיעשו שיפוט עמיתים? אם כי במקרה הזה מדובר בעורכים מוכרים של הגיליון המסוים הזה. אז מה? אולי גם הם מקבלים שכר פה.
3. האם שווה להעלות את העניין לדיון בוועדה? זה עניין שלי? זה תפקיד שלי? במקרה יצא שכשחילקנו את החומרים ביני לבין ראש המחלקה, המאמר הזה יוצא אצלו. אני כיסיתי אחרים. אז זו אחריות שלו לברר. לי סתם יש אף ארוך.
4. למה כל זה נשמע לי כמו תירוצים? הרי ברור שאני רק מתחמק מהעלאת העניין לדיון בוועדת ההערכה שלנו ושהם יחליטו. מאידך, רק חסר לי שיגידו לי "אתה צודק! בוא נכתב בדוח "להבא מומלץ למועמד לפרסם בכתב עת רציני שלא בתשלום". מה אני מחפש להרוס לאנשים קריירות? מאידך, רק חסר לי שהיות שלא הערתי, המועמד ימשיך לפרסם שם ועוד חמש שנים בוועדה האמתית של הקביעות מישהו יעורר בעיות. אני גם אהיה בוועדה של השנה הרביעית מן הסתם. כלומר, אני זורע לעצמי פה את זרעי הפורענות של אז.
עכשיו אתם מבינים למה אני לא זורק לכלוך על הרצפה? לא מתוך דאגה לסביבה או איזה קוד מוסרי, אלא מחשש שמישהו יחליק על זה יום אחר כך וזו תהיה אשמתי. פעם ניקיתי במגבת נייר את כל האזור של הברזייה בתחנה המרכזית בניו-יורק כי שפכתי קצת מים וחששתי שאיזו זקנה תחליק ותשבור מפרקת. אסור לי להתמנות לתפקידים נושאי אחריות, או להבדיל, אני צריך להתמנות לתפקיד עם הכי הרבה אחריות. בשני המקרים לא יהיו לי התלבטויות. בראשון כי הן לא עולות ובשני כי אין בררה.
אופן אקסס לא בהכרח אומר איכות נמוכה
או שיפוט עמיתים לקוי. יש כתבי עת מצויינים שהם אופן אקסס, ויותר מזה- יש קרנות מחקר (NIH למשל) שדורשות שמאמרים שיוצאים מגרנטים שלהם ייפתחו לקהל הרחב תוך שנה. גם הרבה כתבי עת שאינם אופן אקסס תפסו טרמפ על העניין ומציעים לפתוח את המאמרים מיד תמורת תשלום סמלי שנע בין 1500 ל3000 דולר (אלף דולר זה יחסית נמוך למה שאני מכיר).
וכמה עצות מעשיות:
1. לבדוק האם המו"ל חבר ב COPE
https://publicationethics.org/
אם כן, זה כבר מוריד את רמת החשדות.
2. שנית, עורכים בכתבי עת אופן אקסס בד"כ לא מקבלים תשלום. אם העורכים מוכרים בתחום זה גם מוריד את החששות
3.לבדוק האם כתב העת מופיע באינדקסים רציניים בתחום והאם יש לו אימפקט פקטור.
4. הכי חשוב: לשפוט את איכות המאמר עצמו ולא את הבימה שבה התפרסם. מפנה כאן שוב להצהרת סן-פרנסיסקו בעניין הערכת מחקרים:
https://sfdora.org/read/
או שיפוט עמיתים לקוי. יש כתבי עת מצויינים שהם אופן אקסס, ויותר מזה- יש קרנות מחקר (NIH למשל) שדורשות שמאמרים שיוצאים מגרנטים שלהם ייפתחו לקהל הרחב תוך שנה. גם הרבה כתבי עת שאינם אופן אקסס תפסו טרמפ על העניין ומציעים לפתוח את המאמרים מיד תמורת תשלום סמלי שנע בין 1500 ל3000 דולר (אלף דולר זה יחסית נמוך למה שאני מכיר).
וכמה עצות מעשיות:
1. לבדוק האם המו"ל חבר ב COPE
https://publicationethics.org/
אם כן, זה כבר מוריד את רמת החשדות.
2. שנית, עורכים בכתבי עת אופן אקסס בד"כ לא מקבלים תשלום. אם העורכים מוכרים בתחום זה גם מוריד את החששות
3.לבדוק האם כתב העת מופיע באינדקסים רציניים בתחום והאם יש לו אימפקט פקטור.
4. הכי חשוב: לשפוט את איכות המאמר עצמו ולא את הבימה שבה התפרסם. מפנה כאן שוב להצהרת סן-פרנסיסקו בעניין הערכת מחקרים:
https://sfdora.org/read/
אמת ויציב אלא שהמצב מעט שונה במדעי הרוח
אצלנו $1000 זה סכום עתק. אם מישהו משלם אותו מתקציב מחקר - אין תקציבי מחקר בעצם, יש תקציב ראשוני למי שהתחיל מסלול קביעות. התקציב הזה הוא $5000, כלומר חמישית ממנו? זה טירוף. אני יכול להעלות על דעתי קולגה אחת שישלם סכום כזה או כל סכום בכלל. אני גם לא יודע אם הסכום שולם בכלל, מי יודע? אולי הייתה הנחה לכותבים צעירים בראשית דרכם בתיווך העורך המיוחד?
 
אגב, כתב העת אכן חבר ב-COPE, ההוצאה שלו היא מסחרית דיגיטלית, משהו כזה, כלומר לא רק שלא אוניברסיטאית, אלא אפילו לא ברמה של רוטלדג' או בלומסברי.
 
אגב, שיפוט רמת המאמר היא לא ענייני. זה נשאר לקורא החיצוני בוועדת הקביעות בעוד כמה שנים ואז כבר יהיה מאוחר מדי. אלא שגם אז לא יבדקו, להערכתי.
אצלנו $1000 זה סכום עתק. אם מישהו משלם אותו מתקציב מחקר - אין תקציבי מחקר בעצם, יש תקציב ראשוני למי שהתחיל מסלול קביעות. התקציב הזה הוא $5000, כלומר חמישית ממנו? זה טירוף. אני יכול להעלות על דעתי קולגה אחת שישלם סכום כזה או כל סכום בכלל. אני גם לא יודע אם הסכום שולם בכלל, מי יודע? אולי הייתה הנחה לכותבים צעירים בראשית דרכם בתיווך העורך המיוחד?
 
אגב, כתב העת אכן חבר ב-COPE, ההוצאה שלו היא מסחרית דיגיטלית, משהו כזה, כלומר לא רק שלא אוניברסיטאית, אלא אפילו לא ברמה של רוטלדג' או בלומסברי.
 
אגב, שיפוט רמת המאמר היא לא ענייני. זה נשאר לקורא החיצוני בוועדת הקביעות בעוד כמה שנים ואז כבר יהיה מאוחר מדי. אלא שגם אז לא יבדקו, להערכתי.
לא להלחם בטחנות רוח
לאופן אקסס ופרסום מאמרים בתשלום יש מנעד רחב מאד. החל מכתבי עת מעולים ומכובדים שדורשים תשלום על פרסום (התקיימו כאלה מעטים כבר לפני עשרות שנים) ועד כתבי עת בסגנון ניהול סיני/הודי עם "שיפוט עמיתים" על הנייר, שמקבלים לפרסום כמעט כל מאמר.
מכיוון שזו דרכה של האקדמיה היום, וכל מי שמתקשה בפרסום מאמר כלשהו (או סתם נמאס לו מדחיות או מביקורת דבילית) יכול בקלות לדחוף אותו לכתב עת בתשלום , אז כבר כמעט אין משמעות לבמה, לביקורת העמיתים, לתשלום ולאופן אקסס אלא רק לאיכות המאמר.
ובמקרה זה אני ממליץ להתייחס לאיכות המאמר בלבד.
לאופן אקסס ופרסום מאמרים בתשלום יש מנעד רחב מאד. החל מכתבי עת מעולים ומכובדים שדורשים תשלום על פרסום (התקיימו כאלה מעטים כבר לפני עשרות שנים) ועד כתבי עת בסגנון ניהול סיני/הודי עם "שיפוט עמיתים" על הנייר, שמקבלים לפרסום כמעט כל מאמר.
מכיוון שזו דרכה של האקדמיה היום, וכל מי שמתקשה בפרסום מאמר כלשהו (או סתם נמאס לו מדחיות או מביקורת דבילית) יכול בקלות לדחוף אותו לכתב עת בתשלום , אז כבר כמעט אין משמעות לבמה, לביקורת העמיתים, לתשלום ולאופן אקסס אלא רק לאיכות המאמר.
ובמקרה זה אני ממליץ להתייחס לאיכות המאמר בלבד.
לא חושב שזה משהו שצריך להדאיג אותך
כמו שנאמר כאן, אופן אקסס לא מעיד בהכרח על רמה נמוכה כמו שכתב עת סגור לא אומר בהכרח רמה גבוהה. אני בטוח שגם אתה נתקלת בשיפוט עמיתים גרוע בכתבי עת מכובדים. למעשה, יותר קל למצוא שופטים גרועים לכתב עת בשיפוט אנונימי כי באופן אקסס מפרסמים את שמות השופטים.
בכל מקרה, המאמר נאה בעיניך או בעיניי השופט השני? אנשים שוכחים, אבל השיפוט האמיתי מתחיל כשמאמרים מתפרסמים ולא כפופים ל2-3 שופטים אקראיים.
כמו שנאמר כאן, אופן אקסס לא מעיד בהכרח על רמה נמוכה כמו שכתב עת סגור לא אומר בהכרח רמה גבוהה. אני בטוח שגם אתה נתקלת בשיפוט עמיתים גרוע בכתבי עת מכובדים. למעשה, יותר קל למצוא שופטים גרועים לכתב עת בשיפוט אנונימי כי באופן אקסס מפרסמים את שמות השופטים.
בכל מקרה, המאמר נאה בעיניך או בעיניי השופט השני? אנשים שוכחים, אבל השיפוט האמיתי מתחיל כשמאמרים מתפרסמים ולא כפופים ל2-3 שופטים אקראיים.
d a p h n a
New member
כדאי להתרגל לזה. הגופים שמרכזים את האקדמיה באירופה
כולל בריטניה הוציאו עכשיו ניירות עמדה שפחות או יותר דורשים שמאמרים יתפרסמו באופן אקסס. יותר מזה, הם די מנסים להתעקש על זה שזה יהיה בג'ורנלים שהם 100% אופן אקסס (לעומת מה שנקרא gold open access - אופן אקסס בתשלום - בתוך ז'ורנל שהוא לא אופן אקסס).
 
בבריטניה יש עכשיו דיון סוער על הנושא הזה, כי הם מנסים להסביר להם שבמדעי הרוח אין לנו כסף לפרסם באופן אקסס, ושזה במיוחד מפלה נגד דוקטורנטים וחוקרים צעירים שאין להם שום תקציבי מחקר בשום צורה שהיא. מנסים להסביר להם שמדעי הרוח לא עובדים באותו המודל כמו המדעים, אבל הם לא ממש קונים את זה.
 
בקיצור - אנחנו כנראה עומדים בפתחו של עולם שבו רוב המאמרים יתפרסמו באיזושהיא וריאציה של אופן-אקסס בתשלום (אלא אם יצליחו לייצר מודל יעיל כלשהו של אופן אקסס עם שיפוט עמיתים שהוא לא בתשלום. לא ברור לי איך).
כולל בריטניה הוציאו עכשיו ניירות עמדה שפחות או יותר דורשים שמאמרים יתפרסמו באופן אקסס. יותר מזה, הם די מנסים להתעקש על זה שזה יהיה בג'ורנלים שהם 100% אופן אקסס (לעומת מה שנקרא gold open access - אופן אקסס בתשלום - בתוך ז'ורנל שהוא לא אופן אקסס).
 
בבריטניה יש עכשיו דיון סוער על הנושא הזה, כי הם מנסים להסביר להם שבמדעי הרוח אין לנו כסף לפרסם באופן אקסס, ושזה במיוחד מפלה נגד דוקטורנטים וחוקרים צעירים שאין להם שום תקציבי מחקר בשום צורה שהיא. מנסים להסביר להם שמדעי הרוח לא עובדים באותו המודל כמו המדעים, אבל הם לא ממש קונים את זה.
 
בקיצור - אנחנו כנראה עומדים בפתחו של עולם שבו רוב המאמרים יתפרסמו באיזושהיא וריאציה של אופן-אקסס בתשלום (אלא אם יצליחו לייצר מודל יעיל כלשהו של אופן אקסס עם שיפוט עמיתים שהוא לא בתשלום. לא ברור לי איך).
d a p h n a
New member
אם הדיון מעניין מישהו, אפשר לראות חלק ממנו כאן
https://www.thebritishacademy.ac.uk/debating-open-access
https://www.thebritishacademy.ac.uk/debating-open-access
זה נכון, כבר היום חוקרים מחויבים לפרסם את הגירסא האחרונה של
המאמר באתר שלהם (אלא אם יש אמברגו של כתב העת). זו גירסא שהתקבלה לפרסום לפני שכתב העם עשה הגההה והוסיף לו את כל הסממנים של מאמרץ זו גירסא מצ'וקמקת שהיא בעצם קובץ הוורד האחרון ומקשה על הקריאה כי טבלאות וגרפים לרוב בסוף ויכולים להיות בה עדיין שגיאות.
המאמר באתר שלהם (אלא אם יש אמברגו של כתב העת). זו גירסא שהתקבלה לפרסום לפני שכתב העם עשה הגההה והוסיף לו את כל הסממנים של מאמרץ זו גירסא מצ'וקמקת שהיא בעצם קובץ הוורד האחרון ומקשה על הקריאה כי טבלאות וגרפים לרוב בסוף ויכולים להיות בה עדיין שגיאות.
קצת משונה שזה מגיע מאירופה ובעיקר מבריטניה
דווקא מהם ציפיתי להבנה ומחויבות למדעי הרוח, ואילו דווקא מארה"ב אפשר לצפות לאיזו מיסחריזציה של האקדמיה. באמת המאמר שאני עוסק בשרשור הזה יוצא בכתב עת שהוא חלק מאיזה הוצאה מסחרית גדולה עם המון כתבי עת. דומני שבארה"ב דווקא העסק הזה פחות תופס. יש לי תחושה שחלק מן העניין הוא האופן שבו עוסקים במדעי הרוח באירופה. יצא לי קצת לראות הרצאות של אירופים וזה נראה כאילו הם עושים מדעי הרוח כמדעי החברה. אבל אולי זו ההתנסות המוגבלת שלי.
דווקא מהם ציפיתי להבנה ומחויבות למדעי הרוח, ואילו דווקא מארה"ב אפשר לצפות לאיזו מיסחריזציה של האקדמיה. באמת המאמר שאני עוסק בשרשור הזה יוצא בכתב עת שהוא חלק מאיזה הוצאה מסחרית גדולה עם המון כתבי עת. דומני שבארה"ב דווקא העסק הזה פחות תופס. יש לי תחושה שחלק מן העניין הוא האופן שבו עוסקים במדעי הרוח באירופה. יצא לי קצת לראות הרצאות של אירופים וזה נראה כאילו הם עושים מדעי הרוח כמדעי החברה. אבל אולי זו ההתנסות המוגבלת שלי.
אין כאן שום עניין של פרסום לכל דכפין, פתיחת הגישה לעולם השלישי, שימור הפרסום לעשירים וכיוצא בזה.
מדובר אך ורק בהפיכת הפרסום המדעי לנשלט על ידי קונגלומרטים של הוצאות שמעוניינות בהגדלת ההכנסות בלבד.
הביצוע למהפך הוא לא קשה במיוחד היות ועולם המדע השתוקק להיפטר מהשיטה הכושלת של סקירת עמיתים (ועורכים-פקידים) על כל תחלואיה, ולכן עובר בהדרגתיות אך בנחישות לשיטה אחרת, אולי אפילו גרועה יותר.
לא לגמרי מדוייק
הרעיון התחיל מחוקרים שטענו שאנחנו מייצרים את הידע, שמתפרסם בכתבי העת, ואז צריכים לשלם דמי מנוי למו״לים כדי להגיע אליו. אח״כ באו קרנות למיניהן שאמרו שאנחנו מממנים את המחקר מכספי הציבור ולכן הידע הזה צריך להיות פתוח לציבור.
הרעיון המקורי של אותם חוקרים לא היה שהם יצטרכו לשלם על הפרסום. המו״לים הם שלקחו את זה לשם..ועל הגל הזה רכבו ההוצאות וכתבי העת הפרדטוריים שיפרסמו כל דבר תמורת כסף.
הכוונות המקוריות היו טובות אבל כולנו יודעים לאן מובילות כוונות טובות.
הרעיון התחיל מחוקרים שטענו שאנחנו מייצרים את הידע, שמתפרסם בכתבי העת, ואז צריכים לשלם דמי מנוי למו״לים כדי להגיע אליו. אח״כ באו קרנות למיניהן שאמרו שאנחנו מממנים את המחקר מכספי הציבור ולכן הידע הזה צריך להיות פתוח לציבור.
הרעיון המקורי של אותם חוקרים לא היה שהם יצטרכו לשלם על הפרסום. המו״לים הם שלקחו את זה לשם..ועל הגל הזה רכבו ההוצאות וכתבי העת הפרדטוריים שיפרסמו כל דבר תמורת כסף.
הכוונות המקוריות היו טובות אבל כולנו יודעים לאן מובילות כוונות טובות.
אם לדייק, בכל זאת זה המו"ל
אמת, מבחינה היסטורית היו כל מיני גורמים שפעלו על אש קטנה בעניין גביית תשלום על פרסום, ייתכן ושאפילו היו תחומי מחקר שבהם זה היה יותר מאשר מקובל.
מאז ומתמיד היו כתבי עת שהיו גובים תשלום על פרסום שלעתים היה כולל בתוכו גם דמי חברות באגודה המדעית אשר מוציאה לאור את כתב העת המסוים.
הסחף הגדול לתשלום התחיל כמובן בעידן האינטרנט, כאשר המו"לים הגדולים גילו כי אפשר להעלות את הפרסומים לרשת ולחסוך בהוצאות דפוס ונייר, אך אז צצה הבעיה של דמי המנוי לעתונים. עותקים קשיחים כבר לא הוזמנו כמעט על ידי חוקרים פרטיים ולכן ההכנסות מדמי המנוי קוצצו באופן אכזרי. מה שנשאר זה לגבות על פתיחת המאמרים ברשת, וכיום הגבייה מתקיימת רובה ככולה מתקציבי הספריות של האקדמיה ומכוני המחקר.
אז אין נייר, ואין הוצאות הדפסה, אז למה שלא יקום איזה סיני (או הוצאת אלזביר לצורך העניין) ויגיד אני נותן פלטפורמה באינטרנט, מתחזק אתר, אין לי הוצאות עריכה או דפוס, ואני אעשה כסף, הרבה מאד כסף, מהעלאת מאמר לאתר במסווה של אופן אקסס?
בימי האינטרנט הראשונים אכן אופן אקסס היה הקלה משמעותית, אבל כיום הוא חסר משמעות היות וכל חוקר יכול לפתוח כמעט כל מאמר בדרך כזו או אחרת.
אמת, מבחינה היסטורית היו כל מיני גורמים שפעלו על אש קטנה בעניין גביית תשלום על פרסום, ייתכן ושאפילו היו תחומי מחקר שבהם זה היה יותר מאשר מקובל.
מאז ומתמיד היו כתבי עת שהיו גובים תשלום על פרסום שלעתים היה כולל בתוכו גם דמי חברות באגודה המדעית אשר מוציאה לאור את כתב העת המסוים.
הסחף הגדול לתשלום התחיל כמובן בעידן האינטרנט, כאשר המו"לים הגדולים גילו כי אפשר להעלות את הפרסומים לרשת ולחסוך בהוצאות דפוס ונייר, אך אז צצה הבעיה של דמי המנוי לעתונים. עותקים קשיחים כבר לא הוזמנו כמעט על ידי חוקרים פרטיים ולכן ההכנסות מדמי המנוי קוצצו באופן אכזרי. מה שנשאר זה לגבות על פתיחת המאמרים ברשת, וכיום הגבייה מתקיימת רובה ככולה מתקציבי הספריות של האקדמיה ומכוני המחקר.
אז אין נייר, ואין הוצאות הדפסה, אז למה שלא יקום איזה סיני (או הוצאת אלזביר לצורך העניין) ויגיד אני נותן פלטפורמה באינטרנט, מתחזק אתר, אין לי הוצאות עריכה או דפוס, ואני אעשה כסף, הרבה מאד כסף, מהעלאת מאמר לאתר במסווה של אופן אקסס?
בימי האינטרנט הראשונים אכן אופן אקסס היה הקלה משמעותית, אבל כיום הוא חסר משמעות היות וכל חוקר יכול לפתוח כמעט כל מאמר בדרך כזו או אחרת.
זו עדיין הקלה משמעותית גם לחוקרים
הרבה יותר קל לגשת לאתר שבו המאמר נגיש לבין לחפש את המאמר במאגר מידע, לבדוק שלאוניברסיטה שלך יש גישה אליו ואם לא, לנסות להשיג אותו בדרכים אחרות. נכון שכמעט כל מאמר, בטח כזה שמתפרסם היום, אפשר להשיג אבל זו עדיין טירחה.ץ
ובנוגע לאתרים הסינים ודומיהם, מאוד קל להבחין בין כתב עת רציני שיש לו עורכים מוכרים, מערכת שמורכבת ממומחים בתחום ושמפרסמים בה החוקרים המובילים בתחום, לכתב עת שאין בו אף אחד מאלה ושהמאמרים שלו גרועים ולא כתובים בצורה אקדמית. יש פלטפורמות לגיטימיות, גם אם לא כל כתבי העת והמאמרים שמתפרסמים בהם טובים, אבל זה נכון לכל כתב עת. לכן צריך לקרוא את המאמרים עצמם כדי לדעת.
הרבה יותר קל לגשת לאתר שבו המאמר נגיש לבין לחפש את המאמר במאגר מידע, לבדוק שלאוניברסיטה שלך יש גישה אליו ואם לא, לנסות להשיג אותו בדרכים אחרות. נכון שכמעט כל מאמר, בטח כזה שמתפרסם היום, אפשר להשיג אבל זו עדיין טירחה.ץ
ובנוגע לאתרים הסינים ודומיהם, מאוד קל להבחין בין כתב עת רציני שיש לו עורכים מוכרים, מערכת שמורכבת ממומחים בתחום ושמפרסמים בה החוקרים המובילים בתחום, לכתב עת שאין בו אף אחד מאלה ושהמאמרים שלו גרועים ולא כתובים בצורה אקדמית. יש פלטפורמות לגיטימיות, גם אם לא כל כתבי העת והמאמרים שמתפרסמים בהם טובים, אבל זה נכון לכל כתב עת. לכן צריך לקרוא את המאמרים עצמם כדי לדעת.
לגבי כתב העת, המערכת והעורך
הרי כיום אף אחד לא לוקח גליון "אמיתי" ביד ומדפדף בו. החוקר הממוצע מגיע אל מאמר מסוים דרך ההפניות השונות שנתקל בהן או חיפוש מילות מפתח בגוגל סקולר או כל מאגר דומה. ולא דרך נבירה בספריה או אפילו online browsing בגליון שלם. לכן לאחר חיפוש של 2 שניות ופתיחת המאמר בעצם החוקר העכשווי מדלג אליו ישירות ללא כל התחשבות בפרמטרים אחרים שבעבר היו משקיעים בהם הון אנושי, מחשבתי ופיננסי.
וכפי שכתבת, צריך לקרוא את המאמר כדי לדעת, ולא מן הנמנע שבעתיד מאמרים רבים פשוט יועלו לאתרים של החוקרים/פקולטות/מכוני מחקר וכו' בלי הטובות החזיריות המאד מאד יקרות של ההוצאות לאור.
הרי כיום אף אחד לא לוקח גליון "אמיתי" ביד ומדפדף בו. החוקר הממוצע מגיע אל מאמר מסוים דרך ההפניות השונות שנתקל בהן או חיפוש מילות מפתח בגוגל סקולר או כל מאגר דומה. ולא דרך נבירה בספריה או אפילו online browsing בגליון שלם. לכן לאחר חיפוש של 2 שניות ופתיחת המאמר בעצם החוקר העכשווי מדלג אליו ישירות ללא כל התחשבות בפרמטרים אחרים שבעבר היו משקיעים בהם הון אנושי, מחשבתי ופיננסי.
וכפי שכתבת, צריך לקרוא את המאמר כדי לדעת, ולא מן הנמנע שבעתיד מאמרים רבים פשוט יועלו לאתרים של החוקרים/פקולטות/מכוני מחקר וכו' בלי הטובות החזיריות המאד מאד יקרות של ההוצאות לאור.
חוקרים נרשמים לעידכונים באימייל למאמרים חדשים
זו המקבילה של לקבל גליון חדש. אני מנוי למשהו כמו 10 התראות מכתבי עת. כמובן שגם מתעדכנים כמו שאת מציעה.
כמובן שסממנים חיצוניים של כתב העת לא ממש חשובים, אבל עדיין, איך מאמר נראה על המסך עדיין מחייב הון אנושי. עדיין צריך הגהה של מאמרים, לשים את ההפניות כמו שצריך, שהטבלאות והגרפים לא יתבלבלו. יש לא מעט השקעה גם בכתב עת אונליין ורואים את אלו שמשקיעים.
חוקרים יכולים לשים מאמרים אונליין גם היום, אבל בלי שיפוט עמיתים והחותמת איכות שהם מביאים אף אחד כמעט לא יתייחס אליהם. אולי זה ישתנה בעתיד אבל אני לא רואה את זה קורה בקרוב. מה שיכול לקרות לדעתי זה שחוקר יעלה מאמר ויבקש מחוקרים אחרים להגיב ולערוך אותו ואז בעבודה משותפת יהיה מוצר מוגמר טוב יותר.
זו המקבילה של לקבל גליון חדש. אני מנוי למשהו כמו 10 התראות מכתבי עת. כמובן שגם מתעדכנים כמו שאת מציעה.
כמובן שסממנים חיצוניים של כתב העת לא ממש חשובים, אבל עדיין, איך מאמר נראה על המסך עדיין מחייב הון אנושי. עדיין צריך הגהה של מאמרים, לשים את ההפניות כמו שצריך, שהטבלאות והגרפים לא יתבלבלו. יש לא מעט השקעה גם בכתב עת אונליין ורואים את אלו שמשקיעים.
חוקרים יכולים לשים מאמרים אונליין גם היום, אבל בלי שיפוט עמיתים והחותמת איכות שהם מביאים אף אחד כמעט לא יתייחס אליהם. אולי זה ישתנה בעתיד אבל אני לא רואה את זה קורה בקרוב. מה שיכול לקרות לדעתי זה שחוקר יעלה מאמר ויבקש מחוקרים אחרים להגיב ולערוך אותו ואז בעבודה משותפת יהיה מוצר מוגמר טוב יותר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.