הכנה להגשת מסמכים לקול קורא למשרה תקנית

[Abirabir]

הכנה להגשת מסמכים לקול קורא למשרה תקנית

שלום לכולם,
לפני זמן מה התפרסם קול קורא למשרה תקנית באחת האוניברסיטאות בישראל, והחלטתי לנסות להתמודד.
כל מועמד נדרש להגיש Letter of Application, קורות חיים מפורטים (CV), הצהרה בהיקף של עמוד אחד שמפרטת את ה-research agenda בהווה ובעתיד, שני מאמרים שפורסמו בעת האחרונה, ו-3 שמות של ממליצים.
מאחר וזו פעם ראשונה שאני נדרש להכין את המסמכים הללו, אני לא ממש יודע מה צריך להכיל ה-Letter of application ומה ההיקף שלו, וכן מה מקובל לרשום ב-research agenda.
האם תוכלו לתת עצות מועילות לגבי הנ"ל?

בתודה,

אביר

 

[d a p h n a]

אז ככה

בעקרון letter of application (או cover letter) הוא מכתב שבו אתה אומר שאתה מגיש מועמדות למשרה ומציג את עצמך בקצרה. זו בדרך כלל הזדמנות טובה להדגיש נקודות עיקריות שבהן אתה מתאים למשרה.
&nbsp
חשוב לדעת שיש כאן הבדל מאוד גדול בין מערכות אקדמיות שונות:
בארה"ב ה-cover letter יכול להיות המסמך החשוב ביותר בהגשה שלך, והוא מסמך שיווקי פר-אקסלנס שבו אתה ממש מראה בדיוק למה אתה המועמד המושלם למשרה הזו. הוא צריך להיות באורך של כשני עמודים ויש הרבה מאוד מדריכים לאיך לכתוב את המכתב המושלם.
&nbsp
בארץ, על פי רוב, אין ציפייה שהמכתב יהיה ארוך, משתפך, או מאוד שיווקי (אם כי כדאי להתייעץ עם מנחה או מישהו שמכיר את המערכת כדי לוודא שאין איזו ציפייה שונה בתת-התחום שלך). לכן למשרה בארץ בדרך כלל כותבים מכתב יחסית ישיר וענייני:
&nbsp
"פרופ' X היקרה [ראש ועדת החיפוש אם ידוע, או ראש החוג אם לא],
אני פונה אלייך על מנת להגיש את מועמדותי למשרה [שם המשרה].
אני [תיאור של התפקיד הנוכחי שלך: דוקטורט, פוסט כד'], וסיימתי את הדוקטורט שלי באוניברסיטת X בנושא Y בשנת Z, בהנחיית B.
אני עוסק בנושאים [תיאור נושאי המחקר העיקריים שלך, עם דגש על אלה שרלוונטיים למשרה].
יש לי ניסיון הוראה ב-[תיאור קצר של ניסיון ההוראה].
מצורפים קורות חיים, תיאור תכנית המחקר שלי, שני מאמרים, ורשימת הממליצים שלי. אשמח לספק חומרים נוספים במידת הצורך.
&nbsp
בברכה, [שמך] "
&nbsp
לגבי research agenda, זה צריך להיות מסמך שבו אתה מציג את תכניות המחקר שלך לשנים הבאות. המטרה של המסמך הזה היא להראות שאתה מסוגל להציג רעיונות מגובשים למחקר שאינו מה שכתבת עליו את הדוקטורט, שיש לך הבנה ברורה של מה אתה רוצה לעשות, ואילו פרסומים אמורים לצאת מזה. שוב, בתלות בתחום ובמשרה, כדאי בדרך כלל להראות שיש לך רעיון למשהו כמו שני פרוייקטים רציניים ומגובשים של מחקר. רצוי שלא להגזים כאן, ולא לזרוק על הנייר כל רעיון חצי אפוי שיש לך, כי זה יראה כאילו יש לך ציפיות לא ריאליות מעצמך.

 

[Abirabir]

עכשיו יותר ברור לי

תודה רבה על העזרה

 

[אור302]

למקרא דברייך, נראה לי שהגישה הישראלית יעילה יותר.

מכתב הפנייה האמריקאי במידה רבה משכפל את תיאורי המחקר וההוראה שיבואו לאחר מכן ובכל מקרה המידע הזה משוקף ברובו בקורות החיים וגם במכתב הישראלי הקצר. אז למה צריך את מכתב פנייה מפורט כל כך?

 

[22ק ו ס ם]

הגישה הישראלית דורשת פחות השקעה, אבל לא בהכרח טובה יותר

מכתב ההפנייה מאפשר לך להביע את עצמך ואפשר ללמוד לא מעט עליך. בלעדיו, אתה נשפט רק על פי קו"ח, פירסומים וכו'. זה אולי הופך את זה למשהו יותר אובייקטיבי אבל קורות חיים יכולות גם לרמות. המכתב מאפשר ללמוד יותר על האדם עצמו, מה הוא חושב הם הדברים החזקים אצלו, וגם תוכניות לעתיד (שהן מעבר למה שמפורסם בהצהרת המחקר, שגם לא מבקשים אותה תמיד). אפשר ללמוד גם מכמה המועמד השקיע ולמד על המחלקה ומה שכתוב במודעה והתייחס להם ספציפית, לעומת כאלו שכותבים הצהרות כלליות. אפשר ללמוד מרמת הכתיבה, כמו גם משגיאות. קורה לא פעם שמועמדים טועים בשם המחלקה, האוניברסיטה וכו'. אז זה אכן מעצבן בתור מועמד, אבל זה מהווה סינון נוסף למחלקה. בדיוק כמו שקרנות מחקר או אוניברסיטות לתואר ראשון דורשים אפליקציות מסובכות שדורשות הרבה הכנה. זה חלק מהסינון.

 

[אור302]

המכתב דווקא מאפשר לרמות יותר מקורות חיים. הוא גמיש יותר.

בכל מקרה, אם יש מכתב למחקר ומכתב להוראה (שיכול לכלול גם סעיף שירות מחלקתי) באמת שאין צורך במכתב פנייה מפורט, ואני אומר את זה לא כמועמד שכתב מכתבים כאלה אלא כחבר בוועדת איתור שנאלץ לקרוא את המכתבים האלה וגם את הצהרות המחקר וההוראה. מכתב הפנייה חוזר ומעתיק מה שכתוב בהצהרות עצמן רק בצורה מקוצרת יותר. אותן פסקות שמוקדשות ל"למה אני מתאים למחלקה שלכם" לא פעם מתגלות כמאולצות, מרוחות ומיותרות שגורמות למועמדים טובים לעשות שטויות כי הם צריכים להוכיח את שבאמת לא צריך להוכיח. למה אתה רוצה לעבוד דווקא אצלנו? כי אצלכם יש עבודה! והמועמד יעשה כל עבודה, רק תיקחו אותו, ולכן יכתוב כל שטות כדי להוכיח שהוא מתאים. זה פשוט מיותר. ההתאמה למחלקה ניכרת בהצהרות הספציפיות, לא צריך עבורן מכתב כללי. סינון דרך התשה באמת אינו שיטה טובה.

 

[22ק ו ס ם]

אני חושב שקשה לרמות היום כשהכל גלוי ברשת

אתה צודק שיש כפילויות אבל אני הייתי עושה הפוך. אני הייתי מוותר על המכתבים של המחקר ובטח של ההוראה כשכולם מספרים שם סיפורים דומים.

ואתה גם צודק שהתשובה לשאלה למה אתה מגיש מועמדות היא תמיד זהה: אני רוצה עבודה ואתם מציעים אחת. יש כאן קצת טקסיות אבל כן צריך להסביר למה אתה הכי מתאים למחלקה ואת זה לא כולם עושים.

 

[אור302]

כן על המכתבים האלה ניתן לוותר לטובת עיבוי מכתב הפנייה.

 

[d a p h n a]

לא יודעת מה יעיל יותר, אבל זה פשוט המצב

למען האמת, הייתי ממש שמחה הם היו מוצאים דרך פשוט לייצר אחידות בדברים האלה, כי אחרי השנה שעברתי בשוק העבודה המזעזע, אני פשוט הייתי שמחה אם זה לא היה דורש ממני לכתוב 30 אפליקיישנז שונים, עם דרישות שונות, דדליינים שונים, פרק זמן שונה עד לקבלת החלטה, וכו'.

 

[22ק ו ס ם]

השיטה הבריטית היא הכי יעילה

שולחים הצהרת כוונות לרוב קצרה, ואין צורך במכתבי המלצה. המכה הכי גדולה זה המכתבים כי זה משהו שלא תלוי בך וצריך לרדוף אחרי הממליצים לפעמים. בבריטניה, כמו גם באוסטרליה וניו זילנד ועוד כמה מדינות שולחים את המכתבים אחרי ראיון או אפילו כשמתקבלים. זה הרבה פחות חשוב.

 

[d a p h n a]

השיטה הבריטית יעילה, אבל יש לה את הבעיות שלה

למשל, הקטע הזה שבו מזמינים את כל המרואיינים ביום אחד, ועוד מכריחים אותם לשבת לאכול ביחד ארוחת ערב וצהריים. מצד אחד, ללא ספק יעיל ומהיר. מצד שני, הכי awkward שיש.

 

[22ק ו ס ם]

לא בכל מקום עושים את זה

יש מקומות כמו אצלנו שבהם מגיעים רק לתת הרצאה ואחרי זה ראיון ושולחים כל אחד לנפשו. שום ארוחת צהריים או ערב, אין שיחות פרטיות עם כל אחד מהמרצים, הכל ישיר. בארה"ב זה ארוע שלם שלוקח יומיים לכל מועמד. בבריטניה היתרון הגדול הוא שבסוף היום יש הצעת עבודה למועמד וברור לכולם מה קורה. אין את המריחה של חודשים באפילה כמו בארה"ב שגורמת לא רק למתח נפשי גבוה אלא גם לבעיות כשיש הצעה ביד ומחכים לתשובות מראיונות שנתת.

 

[d a p h n a]

שיחות פרטיות עם המרצים לא ראיתי בשום מקום בבריטניה

אבל בראיונות שאני השתתפתי בהם הפורמט היה שמביאים את כל המועמדים בערב קודם, ואז יש ארוחת ערב למועמדים שאינה נחשבת חלק מהראיון (ובמודע המאחרים בה אינם חברי ועדת החיפוש), ושהיא אמורה לכאורה להיות יותר כדי לשווק את החוג למועמדים מאשר להפך.
&nbsp
ביום הראיון כולם נותנים הרצאה בבוקר, ואז יש ארוחת צהריים (של כולם ביחד), ואז יש ראיון אחר הצהריים. אבל בין ההרצאה לראיון מושיבים את כולם באותו החדר ("חדר המורים" של החוג, בדרך כלל), כי לכאורה יש שעה קבועה לראיון, אבל בפועל יש סיכוי שהם יקדימו או יאחרו, אז אי אפשר לתת לאנשים פשוט ללכת ולחזור בשעה היעודה.
&nbsp
ככה יוצא שכולם יושבים במשך יום שלם ספונים ביחד באותו החדר ומחכים. זה מלחיץ בטירוף.
&nbsp
וכן, אין ספק שיש יתרון לתשובה המהירה, למרות שאגב בניגוד למה שחשבתי, זה לא תמיד באותו היום. בראיון אחד שנתתי השנה הם נתנו תשובה רק אחרי כמה ימים. בראיון השני אחרי שלושה ימים הודיעו לי שאני במקום השני למשרה, ואז לקח עוד שבוע עד שעדכנו אותי שלא קיבלתי אותה.

 

[22ק ו ס ם]

זה תלוי במקום

אצלנו ובמקומות אחרים ששמעתי עליהם המועמדים מגיעים עצמאית למקום יום קודם (מממנים להם את המלון והארוחות), אבל לא עושים שום ארוע מיוחד לכבודם. ביום עצמו מראיינים אותם והם נותנים הרצאה. הרעיון הוא דווקא להיות קצת מנוכרים ורק להתרכז ביכולות האקדמיות שלהם. יש בזה גם חסרונות כמובן אבל זה מאזן את המצב שבו חלק מהמרואיינים מתאריינים דרך סקייפ. הם לפעמים באמת יושבים באותו המקום ביחד מחכים וזה קצת לא נוח.

ונכון, לפעמים לוקח כמה ימים לתשובה אבל זה עדיין הרבה יותר מהיר מארה"ב.

 

[אור302]

אני לא מבין כיצד ניתן לתת תשובה באותו יום

או אחרי כמה ימים וזאת בעיקר כאשר כל המועמדים הגיעו יחד. הרי צריך זמן לעכל, לחשוב, לדון. אני גם שוקל את ההתכוננות לריאיון. צריך הרי לקרוא את החומרים של המועמד טרם הגיעו, כולל מחקר, כולל מכתבי המלצה, כדי שאפשר יהיה להעלות שאלות מתאימות בריאיון. אני אישית ראיינתי כל מועמד חצי שעה על המחקר שלו. אחרים ראייינו על דברים אחרים, כמו הוראה. כל זה מצריך הכנה מצידנו וגם שלא נבלבל בין המועמדים. יש גם עניין של התרשמות אישית שיש לה חשיבות כי הרי נעבוד עם המועמד בעשורים הבאים שכם אל שכם.
&nbsp
אני לוקח בחשבון גם את הצורך של חברי הוועדה להתרגל למועמד ולכך שהבחירה שלהם לא התקבלה. וועדות האיתור יכולות להציף צרות של פוליטיקה מחלקתית. נדרש תהליך הדרגתי שבו אדם לומד לפחות למה המועמד שלא בחר בו התקבל בסופו של דבר וגם להשמיע דעה בנדון. גם כך מדובר בשידוך כפוי. הפתאומיות והחדות של התהליך נראית לי בעייתית אם לא מבחינת הבחירה הנכונה, אז לפחות מבחינת המחלקה שתצטרך להתמודד עם הבחירה ועם התהליך בדיעבד. מה שכן, בהחלט ניתן לקצר הליכים בארה"ב, זה כן.

 

[22ק ו ס ם]

להפך, ככל שיש יותר זמן לחשוב נכנסים גורמים זרים להחלטה

דווקא כשהכל טרי אפשר לדון ולהחליט. את החומרים על המועמדים קוראים לפני היום ככה שאתה יודע למה לצפות פחות או יותר, ובבריטניה אין ראיונות אישיים. הכל גלוי לכולם.

מכל הועדות שהייתי בהם, כמעט תמיד היה מועמד בולט אחד או התלבטות בין שניים. די מפתיע לראות מועמדים שמגיעים לא הכי מוכנים או פשוט ברור שהם לא מתאימים. הבעייה המרכזית אני חושב היא בשלבי הסינון הראשוני ששם יכולים להיות לך מאות מועמדים באוניברסיטאות מובילות וזה מצריך הרבה עבודה וגם שרירותיות.

 

[אור302]

האם היית מיישם את הגישה הזו בממדים אחרים של החיים?

נניח, היית מחליט בן לילה איזו משכנתא לקחת או איזה רכב לקנות - רק כדי למנוע כניסת גורמים זרים להחלטה? היית הולך לראות חמישה בתים ביום אחד ולמחרת מחליט איזה מהם אתה קונה?
&nbsp
אבל כן, לשתי הגישות יש חסרונות: אריכות מכניסה גורמים נוספים, לא בהכרח זרים, וקיצור מונע כניסת גורמים נוספים, אולי רלוונטיים, ואני כבר לא מדבר על השתנות עמדות בתוך התהליך.

 

[22ק ו ס ם]

אז זהו, זה שונה מהחלטות אחרות

אם כי אני חושב שזה די דומה לקניית רכב האמת (לפחות חדש). אתה בוחר מאפיינים מסוימים שאתה מעוניין בהם (גודל, מנוע, טווח מחירים וכו') וסוקר את השוק. יש מאה מכוניות שמתאימות לך ובתכלס, כולם כנראה יהיו טובות. אותו הדבר באקדמיה. יש לך עשרות מועמדים מצוינים לכל משרה שלנסות להבחין ביניהם זה כמעט בלתי אפשרי ובסוף נופל על כל מיני גורמים קטנים שלא ממש רלוונטיים. אלו שמגיעים לראיון הם מועמדים מצוינים. עכשיו אתה בודק את ההתאמה שלהם למחלקה כמו נסיעת מבחן לרכב.

היום להגיש מועמדות למשרה אקדמית הפכה לקרקס שמלווה בהפקה יקרה. זה בגלל שיש כמות העצומה של מועמדים טובים וצריך למצוא הצדקה כביכול לחיפוש ארוך. בפועל, הרבה מועמדים יתאימו למשרה והבחירה ביניהם היא לא פעם די שרירותית.

 

[אור302]

את מוכנה לספר קצת על החוויה המלחיצה הזו?

נשמע כמו חומר מצוין לסרט.

 

[אור302]

כן, קראתי כמה עשרות מכתבי המלצה לאחרונה. זה באמת מיותר.

כולם נפלאים, כולם הסטודנטים הכי טובים שהיו למנחה.