התיעצות

התיעצות

היום סימנו עם הקטנה אבחון פסיכודידקטי עדין אין תשובות, בשיחה עם הפסיכולוגית שאלתי אם לפנות גם ליעוץ נוירולוגי. בבית אנחנו לא חשים שיש בעיה בכלל אבל בכיתה המורה מספרת שהיא מאוד איטית וחולמנית מתקשה לסיים משימות, במליאה מאבדת את הריכוז(תזכורת היה בכיתה א') ביכתה התגלו קשיים שאנחנו לא רואים בבית יש פער בתפקוד בין הבית לכיתה. אז הפסיכולוגית אמרה שללכת להתיעץ עם נוירולוג לא יזיק כדי לשלול הפרעת קשב(מה שבטוח שהיא לא ADHD ) שוחחתי על זה עם בעלי שאני רוצה לקבוע תור לרופא הנוירלוג שמטפל באופן פרטי בגדולה ואנחנו מאוד מעריכים אותו, ושאני גם רוצה לברר היכן לקחת אותה למבחן טובה. תגובתו הייתה שהוא מוכן ללכת לשמוע את דעת הרופא אבל לא מוכן לשמוע על מתן טיפול תרופתי גם ככה הוא נותן לגדולה לא בלב שלם כי אין ברירה בלי כדור היא סופר היפר אבל הקטנה אחרת בבית אין קשיים אז שבה"ס יתמודד עם הבת הקטנה היא בסה"כ מסיימת עכשו א' אז מה רוצים ממנה היא תלמידה טובה קוראת מצויין אפילו קיבלה תעודת הערכה ביום ראשון על עזרה לזולת חברות טובה והשקעה בלימודים " אז תגידי לי זו ילדה לרטלין?!" מה אתם אומרים לי בה להתפוצץ לא מאמינה שאני לבד גם אני הייתי מעדיפה שלא לתת אבל עוד אף אחד לא נותן לבדוק תמיד כדי ולנסות גם כדי אז מה אני עושה עכשו, קובעת בכל מקרה תור לרופא-הנוירולוג? אולי אני גם קצת ממהרת עוד אין לנו את תוצאות האבחון .
 

b a r b a i m a

New member
בוקר טוב תפוזינה, ומה שלומך?

אחרי שקראתי את ההתלבטות שלכם - אז דבר ראשון, לכו לשמוע חוות דעת נוספת. להזיק זה לא יכול. דבר שני ייתכן באמת שהילדה אינה ADHD אך חשבתם שאולי היא ADD? לא כל ילדי ADD/ADHD הם קופצניים, חסרי שקט, דברנים, מציקים, וכו וכו ישנם ילדים ADD שהם ההפך ממה שאנחנו מכירים. הם איטיים, שקטים, מופנמים, מאבדים ריכוז ולכן שווה לעבור אבחון TOVA. הסבירי לבעלך שיש גם ההפך וישנם ילדים שמקבלים ריטלין והם אינם ADHD אלא רק ADD - הם אינם היפרים אלא ההפך הגמור. (כמובן שזו דעתי האישית בלבד)
 
הי -תגובה

לא ממש הבנתי למה את מציעה לי התיעצות נוספת, עוד אין לי ביד את תוצאות האבחון שלמנו כל כך הרבה כסף שאין לי כוונה לעשות לילדה עוד אבחון אצל מישהו אחר וגם ממש לא נראה לי לשגע את הילדה. לי אין ספק שהיא ADD ואותי בטח לא צריך לשכנע לגבי מתן רטלין יש לי הרבה תלמידים שהם ADD ואני רואה כמה רטלין משפר את התפקוד. הבעיה היא בעלי בגלל הגדולה הוא רוצה שהקטנה תהיה מושלמת ואין דבר כזה הוא שוכח שהן ירשו את זה מאיתנו אומנם לא אני ולא בעלי עברנו אבחון אבל אין לי ספק בכלל ששנינו לקויי למידה ושגם לי יש קשיי קשב . שנינו מכירים מקרוב את הנושא אבל הוא חושב שהיא עדין צעירה וצריך לעשות הכל לעזור ולתמוך ושהרטלין יהיה מוצא ממש אחרון.
 

b a r b a i m a

New member
אני חושבת שעניתי לך על השאלה

הראשונה שלך מבלי להבין בעצם מה היתה השאלה שלך. סליחה.
 
היי -אני מציעה לחכות לתוצאות האבחון

של הבת הקטנה ורק אח"כ לגשת לנוירולוג. אם יימצא בכל זאת שהיא ADD, ושהיא חווה קשיי התארגנות וחולמנות בבי"ס, כנראה שתצטרכי לתת לה טיפול תרופתי (תלוי בך כמובן), ולו רק כדי למנוע תסכול שלה בבי"ס. אבל אם היא מסיימת כתה א', אולי תוכלי לדחות את מתן הריטלין לשנה הבאה כי ממילא כמה נשאר להם ללמוד חומר חדש השנה, ומבחנים רציניים אין עדיין בכתה א'. לגבי הבעל (אוך, כמה שהבעלים האלה
עם אמרות השפר שלהם) תאמרי לו ששתי בנותיכם מושלמות
כמו שהן, ועל כל מה שיש להן. בני אובחן רישמית רק לפני סוף שנה"ל הזו (סוף כתה ג') ואני ממש מצטערת שלא אובחן קודם. יכולתי לחסוך לו כ"כ הרבה תסכולים בכתות א'-ב' ולימוד אינסופי של חומר עיוני בע"פ (הוא רצה כך, כדי לא להכשל במבחנים). בהצלחה
אורלי.
 

zivadina

New member
לבעל של תפוזינה

כדאי לך לקרוא את המאמר על ילדים ADD, ולהבין שהם הכי פגועים ונופלים בין הכסאות. הילדה שלך תוכל לשבת ולחלום לה בכתה, ואז תגלו בכתה ו' שהיא בעצם לא למדה כלום, אבל גם לא הפריע לאף אחד. לא חבל?
 

פרחיה2

New member
לבעל של תפוזינה: אולי תפוז?

למורה שלי בכיתה א' היתה חולשה לתכשיטים. כל יום אחרי בית ספר, הייתי באה הביתה עם מחברות נקיות, עטופות ויפות כמו חדשות ו...ריקות. גם הספרים לא נפתחו. אבל... סיפרתי לאמי אל הטבעות, השרשראות, הצמידים והעגילים של המורה. אחרי חודש בערך כשראתה אמי שאין סיכוי שאלמד משהו בכלל, ומכיוון שהכירה אותי כבר, וגם את אבא שלי שכה דמיתי לו..החליטה ללכת למורה ולדבר. היא לא ידעה כמובן לפני המון שנים שום דבר על ADD. למורה היא אמרה שתושיב אותי לידה, ולא ליד החלון, ושמדי פעם תיגע לי בכתף כאשר היא רואה שאני חולמת ועיני זגוגיות. "באמת?!" פתחה המורה זהבה את שתי עניה בתדהמה. "חשבתי שהיא מפגרת!" ובכן, תוך חודש למדתי לקרא ולכתוב, לא היו לי ליקויים אחרים. ב"ה. אבל, אחרי כיתה א' כבר לא הספיקו הנגיעות בכתף, וגם רוב המורות לא הסכימו לשתף עם זה פעולה. הלכתי ושקעתי. הילדים לעגו לי. ישבתי בכיסאי, לא זזה, לא מתענינת, לא קופצת ולא מתלהבת. סתם ילדה רובוט. גם לא למדתי. כשבאו הילדים מכיתתו של בני בכיתה א' לספר לי בסוף היום שד' לא עושה כלום בכיתה, לא קורא, לא כותב- רק יושב. עדיין לא ידעתי כלום על ADD רק ידעתי שהוא דומה לי. כשקיבלתי את הספר "מריטת עצבים" {באנגלית} מהמורה שלו לכינור, התחלתי לקרא מהתחלה. שלולית של דמעות הציפה את כל הריצפה מסביבי. התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה- "אמא , זו לא אשמתך, זו הפרעה נאורולוגית, וקוראים לה- ADD " הריטלין, אגב, הפך את בני מילד רובוט לילד כמו כל הילדים. הציל את חיו!
 

ריטה ב

New member
פרחיה, סיפור מדהים!! ../images/Emo45.gif

כמו שאומרים - "לגזור ולשמור". כדאי להוסיף לספריית הפורום.
 

zivadina

New member
סיפור מדהים, פרחיה.

הועתק לספרייה ולטאגליינס. מזכיר לי את הסיפור של אחי ז"ל, שבסוף כתה י"ב המורים אמרו להוריי, שהוא לא הפריע לאף אחד, אבל בעצם סתם חימם את הכסא.
 

b a r b a i m a

New member
פרחיה אני עם דמעות בעיניים-ריגשת

אותי כל-כך. הלואי וכשהיינו ילדים היו יודעים כמו היום איך לעזור... אז גם אני הייתי מצליחה הרבה יותר.
 
אמא, זו לא אשמתך../images/Emo141.gif

אמא שלי, כבר שנים רבות לומדת ומתקדמת איתנו צעד צעד בעולם ה-ADHD... אך בשבוע שעבר קראה את הכתבה שפורסמה ב'הארץ'. דמעות עלו בעיניה והיא ביקשה ממני (!)- סליחה. 'לא ידענו.האמנו לאנשי המקצוע...' ואני אמרתי אותו הדבר בדיוק כמוך. אמא- זו לא אשמתך. אמא, אני כבר מזמן מבינה. לא כועסת יותר.... למזלנו, אנו יכולים לודא שהילדים שלנו לא יחוו על בשרם חלק ניכר מהקשיים שהיו לנו. לפחות, חלק...
 
אני מאוד מבינה ...

את בעלה של תפוזינה (ואני מקווה שאני לא מכעיסה בהודעה הזו) אבל גם לי יש בן שהוא רק ADD ולתת ריטלין לילד שאין לו בעיות התנהגות זה מאוד קשה מכיוון שקשה מאוד לקלוט את הבעיה ולהשלים איתה .אתה כל הזמן אומר לעצמך הוא קטן אז בסדר הוא לא חרוץ הוא יגדל וישלים את הפער והעיקר שאין בעיות מיוחדות. ואולי ננסה מורה פרטית או חוג ..את הכדור אתה שם באיזו עדיפות אחרונה , יסלחו לי ההורים של ילדי הADHA שלדעתי להם ההשלמה עם מתן הכדור קלה יותר, כי הם ממש רואים ומרגישים את הבעיה. אין ספק שנתינת הכדור בסופו של דבר תעזור מאוד , גם אני הבנתי כבר בכיתה א' שהבן שלי זקוק לטיפול תרופתי , ולצערי התחלנו עם הריטלין רק בכיתה ד' והיום בסוף כיתה ה' הוא מסיים כמצטיין אז אפשר באמת להגיד חבל על השנים הראשונות , אבל לפעמים אנחנו צריכים זמן להשלמה מי יותר מי פחות זמן . מאחלת לכם בהצלחה. קראתי פעם גם מאמר שלגברים הרבה יותר קשה מלנשים להבין שלילד יש בעיה הם מסתייגים ולא מסוגלים לקבל את העובדה. אני
 
רק ADD...

כשמס' 2 שלי עוד היה קטן, משחק בשקט במחשב (מגיל 5),מרכיב פאזל, משחק עם עצמו בקלפים- שעות על שעות, אך לא מסוגל לצפות בטלויזיה מעל 2 דקות, כשהייתי מדברת אליו והוא מנותק בבועתו, ידעתי כבר שהוא ADD. למזלו, אחיו ההיפר, עזר לנו ללמוד כל מה שצריך, בכדי להיות מוכנים אליו, השקט והחולמני. תמיד דאגתי בתחילת שנה,אם היתה מורה חדשה, לבקש את מגע היד על הכתף. לשבת קרוב למורה. לא ליד ילדים פטפטנים.תנועה רבה לידו מפריעה לו. הפחד הגדול שלי היה - שהוא יעלם בכיתה. הריטלין לא היה לא טוב לפני גיל 9. היתה תקופה קצרה של תסכול. לא למד וחלם. התחלנו עם הניטן בזמנו. מהר מאוד לאחר תחילת הטיפול התרופתי ראינו את ההבדל בלימודים. בגיל 9 כאשר הניטן כבר לא מילא את יעודו, ניסינו שוב את הריטלין ושמחנו לגלות כי הפעם זה עובד. אין לו לקויות למידה והוא עצמאי בלימודים, משקיע וציוניו טובים. אני לא רוצה אפילו לדמיין, מה היה אילו לא טיפלנו תרופתית. הלימודים מחזקים אותו, הציונים מחזקים אותו, הוא שואף קדימה בגדול. הלוואי ויכולנו בלי תרופות לשפר, לעזור ולהצליח. אילו לא טיפלנו תרופתית אני יכולה להבטיח דבר אחד - אפילו לחלום/לשאוף לא היה מעז...
 

פרחיה2

New member
תודה רבה לכולם על הפירגון.. אבל ,

- רק ADD אולי כדאי להרחיב מעט בנושא- ילד/ה רובוט. סיפרתי פה פעם, שלפני כמה שנים הבן יקיר היה בן 8. בחופש הגדול לאחר כיתה ג'.אני הייתי בכנס {ח ח ח- של ADHD}, יצאתי בבוקר מוקדם והשארתי את הילדים ישנים. {היו גדולים מספיק} , כשחזרתי בשש בערב, הבת היתה עם החברה, הקטנצ'ק, בן 5, היה אצל חבר, ובן ה- 8 ישב לו מול המחשב, בפיז'מה, ולאחר ברור קצר הסתבר שמאז שקם בבוקר {לא ברור מתי}, לא בא דבר אל פיו! לא אוכל ולא שתיה. ילד רובוט זה ילד שלא עושה שום דבר בלי שאומרים לו. ילד רובוט לא עושה שעורים בלי שמנדנדים לו. וכשיש חברים בסביבה, הוא מתנהג קצת כמו אוטיסט. לא יודע מה לעשות איתם, סגור בבועה שלו, חולם. המרחק בין ילד "טוב" , שיושב כל הזמן ולא מציק- לבין לוח המטרה של כל הלעג המסתתר בכיתה במוחם של הילדים והמורים הוא קטן מאוד. אותי אי אפשר היה להעביר בית ספר, רק בסוף כיתה ח' עברתי לתיכון מרוחק, אבל בסוף כיתה ז' היה מצבי החברתי והלימודי כל כך רע שחשבתי הרבה על התאבדות. בסוף כיתה ג', היה מצבו של בני כל כך רע מבחינה חברתית שהוצאנו אותו מבית הספר. את הטראומות אי אפשר לשכוח. לעולם! מה שמדהים אותי בכל פעם שהוא לוקח ריטלין כשאני בסביבה {בדרך כלל הוא בפנימיה},זה השינוי בהתנהגות אצלו. הוא איתנו, כמו אוטיסט שמתחיל פתאום לדבר.
 

פרחיה2

New member
אגב, כשהוא ערני הוא מבין טוב מאוד

את הקודים החברתיים. ההפרעה שלנו אינה אספרגר וגם לא שום דבר על הרצף האוטיסטי. "רק" ADD
 

anatdav

Well-known member
תפוזינה שלום

יש לי ילדה בת 15 עולה לכתה י'. בשנה שעברה עשינו אבחון במוזיר, ועלינו על כך שיש לה בעיות ריכוז ולכן מאד קשה לה ללמוד. היא תמיד היתה ילדה טובה בבית הספר בלי בעיות התנהגות, ואף אחד לא שם לב שהיא לא ממש לומדת כמובן שהשתמשו במשפטים הקבועים היא יכולה אבל לא רוצה, היא עצלנית. גם עלי תמיד אמרו שאני מתעצלת ואני לא חושבת שיש כזה דבר ילד שיכול לומד. כולם רוצים לקבל ציונים טובים ולקבל תגובות חיוביות מההורים ומהסביבה בכלל. בקיצור הוחלט לתת לה ריטלין וכנראה בגלל שהיא לא התחילה עם הטיפול בגיל קטן היא לא ממש עקבית עם הטיפול למרות שהיא בעצמה אומרת שהריטלין בהחלט עוזר לה להתרכז בכתה ולהצליח. אז נכון שאין בעיות התנהגות אבל הריטלין בהחלט בהחלט עוזר ועדיף להתחיל בגיל קטן שיתרגלו ולא בגיל מאוחר. גם מנהלת בית הספר היסודי של בני שיתפה אותי שגם בתה אובחנה בגיל 14 וגם היא לא עקבית עם הכדורים למרות שהיא מודעת לכך שהם עוזרים לה.
 
למעלה