טיפול בהתנהגות עם ד"ר רונית פלוטניק

[zivadina]

טיפול בהתנהגות עם ד"ר רונית פלוטניק

ד"ר רונית פלוטניק - פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית, תתארח בפורום שלנו ביום ג´ 12/4/05 בשעות 21:00 – 22:30. ד"ר פלוטניק אחראית על התפתחות הילד בתל"מ - תחנת הקיבוצים לטיפול בילד ובמשפחה, ומפתחת תוכנית הדרכה להורים בשם: "הורות בגישה של הוראה מתקנת" - מפגשי הדרכה ויעוץ להורים לילדים עם לקויות למידה, קשב וריכוז. ד"ר רונית פלוטניק תשמח לענות על שאלות בנושאים הבאים: 1. ההיבטים הרגשיים-נפשיים של הפרעת הקשב והריכוז. 2.ההיבטים החברתיים - לקות למידה חברתית, בכל קשת הגילאים (מהגיל הרך ועד גיל ההתבגרות) . 3.ללמוד להיות הורים לילדים עם לקויות קשב וריכוז - הורות בהוראה מתקנת. 4.לחיות בבית אחד עם ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז - כיצד לעזור לילד, כיצד להתארגן כהורים וכמשפחה. 5.יחסים בין אחים לאח/ות עם לקויות הקשב והריכוז. 6. הורים ומערכת החינוך - איך להתמודד ולעזור לילד בחיי היום-יום בביה"ס. אתם מוזמנים להוסיף את שאלותיכם כתגובה להודעה הזאת.

 

[liat555]

האם יש מפגשים כאלה באזור השרון?

 

[liat555]

ולשאלה שלי

היתי מאוד מעוניינת , אם זה אפשרי דרך הפורום לקבל ממך כמה טיפים על איך להיות הורה לילד עם הפרעות קשב והיפראקטיביות. בני בן 6 ומטופל רק חודש וחצי עם רטלין רגיל , יש לו אח בן שנה ו4

 

[דר רונית פלוטניק 1]

להיות הורה לילד עם הפרעת קשב

לליאת שלום. המשימה שנפלה בחלקך הינה מורכבת וחשובה. הורות לילד עם הפרעת קשב וריכוז הינה הורות נלמדת, מתוכננת ומודעת. הליכה רק לפי אינטואיציה (ענין שעובד עם ילדים ללא הלקות בדרך כלל) מקשה מאוד ומביאה לעיתים להפוך. על קצה המזלג העקרונות של הורות מבוססים על 5 מרכיבים: 1.להטרים (מלשון בטרם...לפני) כל פעולה, מטלה או דרישה (כולל מעבר מפעולה לפעולה) בהתראה מכינה כ-5 דקות לפני. לתת לילד זמן התכוננות רגשית ומעשית, להפרד ממה שעושה ולהתכונן לעשות דבר חדש. 2.כל הוראה רצוי שתעשה בנוכחות "שומרת" הורית. אם את נותנת הוראה ומשאירה את הילד לבד לבצע סביר להניח שהוא לא יבצע (מבחינתו ההוראה הלכה איתך...) . אם תתני את ההוראה ותסייעי לו לבצע דרך הדרכה מילולית קצרה, הנחיה אופרטיבית קצרה ותשארי לשמור שהוא יבצע ההצלחות תגדלנה בהדרגה. 3. כל הוראה צריכה להיות קצרה וממוקדת. מלל רב גורם לאיבוד הקשב ומונע ממנו לבצע. ילד עם הפרעת קשב וריכוז מתקשה לשמר רצף הוראות ולבצע על פי הסדר הנרדש. 4.לעיתים הילד מגיב בהתנהגות המבטאת מבחינתו אי רצון והתנגדות. להמליל לו את ההתנגדות ("אני מבינה שאתה מנסה להגיד לי שאינך רוצה אבל אני דורשת) . ילד זקוק להורה מבין אך בו זמנית דורש ולא מוותר. אם תוותרי בפעם הבאה הוא יתקשה עוד יותר לקבל את הנחיותיך ודרישותיך. 5.עקר וטפל - כיון שהפרעת קשב וריכוז משפיעה על מכלול החיים בבית, וילדך עשוי להתקשות בתחומים רבים (התארגנות, לבוש, יציאה בזמן לגן/ביה"ס, רצף פעולות בדרך לאמבטיה, הרדמות, יקיצה, אכילה ועוד...)עליך להחליט על שניים שלושה נושאים מרכזיים בלבד. להתמקד בהם להביא את הילד לשליטה אוטומטית בהם ורק אז לעבור למשימה הבאה. נסיון להתנפל על כל החזית בבד אחת עלול להסתיים בקריסה של כולם. וטיפ אקסטרה - עקביות-החלטת על משימה, לכי איתה בעקביות, יום יום. תצרי לילדך רוטינה של משימות. הרגלים וקביעות מקלים עליו ועליך את החיים. בהצלחה, רונית פלוטניק. (נ.ב - אם תרצי יש היום ספרות טובה בנושא בעברית ובאנגלית) .

 

[דר רונית פלוטניק 1]

מפגשים בשרון

שלום לך, אינני יודעת האם את מתכוונת למפגשי הורים (הורות בהוראה מתקנת)או לקבוצות הילדים לרכישת מיומנויות חברתיות. בכל מקרה עקר הפעילות בשני הנושאים מתקימת כיום באזור תל-אביב. עבור הילדים - מתקימות קבוצות לפי גיל, מכתה א עד מתבגרים, בתלמ, תחנת הקיבוצים בסמינר הקיבוצים(ראי קישורים לתלמ) . עבור ההורים מתקימות פגישות בשני מקומות: במרכז הלמידה של "הבית של תמר" ברחוב קהילת סלוניקי בהדר יוסף, ובביה"ס "הבית של תמר" בקיבוץ שפיים. בשני המקומות החלו כבר הקבוצות לפעול, ניתן להרשם לקראת שנה הבאה כבר עתה. מקווה לראותך, להתראות, רונית פלוניק.

 

[סקוביבון]

הורות לילד ADHD עם לקוי למידה

אשמח לטיפים בכל הנוגע לשעורי בית לילד מתקשה בקריאה וכתיבה, בעל מוטיבציה נמוכה לשעורי בית, לקריאה, כתיבה וכל מה שקשור. מטופל תרופתית וגם בהוראה מתקנת. הילד בכיתה ג. לעיתים אני מסייעת בידו בצורה של הקראה (כאשר יש הרבה) ולעיתים, כאשר הוא חסר סבלנות לגמרי הוא נותן לי את התשובה בעל פה ואני כותבת עבורו. האם זה בסדר לנהוג בדרך זו?

 

[ש י ק מ ה]

זה בסדר גמור, הילדים שלנו

זקוקים לכל עזרה שיכולים לקבל. גם אני קוראת עבורו - כיתה ד- היה לו מבחן במדעים קראתי לו את כל ספר מדעים סיכמתי עבורו את החומר ואז למדנו את הסיכום קיבל ציון 101 כולל הבונוס. בית הספר לא ממש תומך ועוזר זה התפקיד שלנו ובכל דרך בה הילד יכול לקבל עזרה.

 

[דר רונית פלוטניק 1]

עזרה בשעורי בית

שלום לך. הכנת שעורי הבית הופכת אכן בבתים רבים של ילדים עם לקויות למידה וקשב לאזור "קרב" . חשוב מאוד לכן לבנות סביב נושא זה גישה קבועה הידועה הן לילד והן לך. אנסה בתמצית לתת לך את גישתי הכוללת בנושא (בגישה שהיא יותר מערכתית): א.סכמי עם המורה בביה"ס שתנחה גם את המורים המקצועיים על מנה מוקטנת של השעורים, מותאמת ליכולת ההשקעה והקשב של ילדך.(ממילא אם המכסה גדולה מדי הוא יישבר ויפתח התנגדות ואז פחות ופחות ייעשה). ב.הוועצי ברופא המטפל האם ניתן להאריך את זמן התרופה גם לשעות שעורי הבית. ג.נסי לקבוע עם ילדך על זמן קבוע בו הוא מכין שעורי בית. ושזמן זה יישמר בקפידה על ידך. רצוי לקבוע זמן שבו את נגישה לעזרתו, אך לא בשעות הערב המאוחרות כי אז הוא מותש ופחות ופחות מסוגל להתמודד. רצוי גם שהזמן יהיה מוגבל על מנת שהוא יהיה בטוח שאחר כך הוא חופשי לעניניו האחרים (הוא זקוק וחייב גם זמן מפיג לעניניו המהנים).אם לא הספקתם לסיים את מלוא המשימות אחרי הזמן שהוקצב, עוזבים אותן ליום המחרת, לא מושכים עוד ועוד. ילדך ייתיאש, יאבד אמון ויהיה עוד יותר קשה לגייסו ביום המחרת. ה.את נוהגת נכון בכך שאת מסייעת לו בפועל בחלקים הקשים של ריבוי קריאה ו/או כתיבה. חשוב שילדך יתמודד עם תוכן המשימה, ואילו קידומו בקריאה וכתיבה יימשך דרך ההוראה המתקנת. נסי גם להיות בקשר עם המורה להוראה מתקנת ולקבל ממנה תמונה עדכנית ליכולות המתפתחות בתחומים אלו אצל ילדך, על מנת שתדעי כמה לדור וכמה לעזור. ו.נסי לשמור על חווית הצלחה בשעורי הבית, כשלונות יש לו מספיק.ולכן אם הוא יודע לתת לך את התשובה הנכונה זה בהחלט מספק, ואת תסייעי לו במלאכת הככתיבה. בהצלחה, רונית פלוטניק.

 

[דנה היחידה 1]

התמודדות עם מטלות היה"ס

בתי לומדת בכתה ג, מתקשה בכתיבה, קריאה ובעיקר בחשבון. היאמקבךת שעה וחצי בשבוע הוראה מתקנת במרכז לקידום למידה, עוד שעתיים עם מורה פרטית לעזרה בשיעורי הבית. הבעייה שהיא נורא מתנגדת ולא תמיד רוצה לשתף פעולה. גם בביה"ס הרבה פעמים לא מעתיקה, שוכחת דברים ולא זוכרת מה היה. אני מרגישה שאני נותנת את המקסימום, עושה את כל המאמצים ואין תוצאות. מה עוד אפשר לעשות? אנחנו גם הולכים לפגישות עם פסיכולוג וגם לזה היא מתנגדת.

 

[דר רונית פלוטניק 1]

התמודדות עם התנגדות.

דנה שלום. לעיתים רבות ילדים עם לקויות למידה מפתחים גם סגנון של התנגדות לעזרה. הסיבות לכך יכולות להיות רבות ומגוונות. כיון שאינני בקיאה בפרטים הספציפיים של ילדתך - אנסה לתת מספר סיבות שכיחות ואת דרכי ההתמודדות איתן. 1.ההתנגדות יכולה לנבוע מתחושת כשלון ונחיתות שילדתך חווה סביב סוגית הלקות. לא מעט ילדים בגיל החביון (גיל ביה"ס)הם ילדים תחרותיים והשגיים (כחלק ממאפיני הגיל) . כאשר הלקות גורמת לה לחוש מפסידה וכשלונית, היא "נלחמת" בעזרה כאילו מנסה לאמר: אם לא תהיה עזרה.. לא תהיה בעיה (אם לא אמדוד את החום לא אהיה חולה...). 2.סיבה נוספת יכולה לנבוע מתחושת היאוש שלה, לפיה הכל לא מצליח לה, חבל להתאמץ, הדימוי העצמי ירוד והיאוש מחלחל. 3. סיבה נוספת יכולה להיות קשורה דוקא לחווית עצבות גדולה.ילדה בגילה מבינה בערך את הקורה לה ובעקר מבינה שמשהוא לא בסדר, שהיא שונה. השוני מעורר עצב גדול, וההתנגדות היא נסיון להלחם בעצב. אם אשקיע מאמצים בלהתנגד לא אהיה פנויה רגשית לחוש את הצער והעצב. 4.סיבה אחרת יכולה להיות הדרך בה אתם ו/או המורים פועלים איתה. האם אתם מספיק חד-משמעיים בדרישות, או נוטים לוותר לה (כי קשה לה...). האם אתם מעמידים מולה דרישה ברורה או מנסים לשדל, לנהל משא ומתן רב מלל, להתחנן וכו. ילדים שמפתחים התנגדויות זקוקים לעזרה הורית המשלבת תמיכה רגשית ואמפטיה מצד אחד (אני מבינה שקשה לך..או - ברור שזה לא נעים כל הזמן להיות זקוקה לקבלת עזרה, הלקות היא אכן עסק מעיק ומתיש ודורש ממך עבודה רבה יותר לעומת חלק מחברותיך וכו וכו) ומצד שני גבולות ודרישות ברורים. (אין לי שום כוונה לוותר לך על השעורים, את חייבת להכין , לעשות, לפעול כפי שהמורה דורשת). לעיתים צריך לבנות "חוזה מוטיבציה" עם הילדה, מה היא חייבת לעשות, ומה היא תוכל לקבל לעצמה מול המאמץ. אפשרות נוספת היא שילדתך עדין לא יודעת/מבינה מה הם קשייה, ממה הם נובעים, ועד כמה היא איננה אחראית ואשמה לקיומם. ובעקר שאין הם משקפים את עובדת היותה כשלון, טפשה, לא מוצלחת, ועוד כפי שילדים בגילה נוטים לחשוב על עצמם עד שהם מצליחים להבין את משמעות הלקויות.לולכן לצד התמיכה והדרישה, נסי למצוא זמן ודרך איך לדבר עם ילדתך על קשייה, מקורותיהם והדרך לטפל בהם (את יכולה להיוועץ בפסיכולוג שמלווה אתכם לבנות עימו את השיחה הזו, ורצוי לא להסתפק באחת בלבד). ונקודה אחרונה וחשובה ביותר - אם בשל התנגדותיה של ילדתך את בטעות תוותרי לה על חלק מהדרישות, היא תפרש זאת כוויתור עליה ולא כוויתור לה. ילדה בגילה מבינה שכאשר מוותרים לה, בעצם משקפים לה את חוסר היכולת שלה וחוסר האמון של הוריה בה. לכן - אספי כוח ואל תוותרי. ילדתך תעריך בהמשך חייה את אי הוויתור הזה כביטוי מוחשי לאהבה ודאגה לה. ונקודה אחרונה - לא ציינת כלל האם הייתם בהתיעצות רפואית, לעיתים ניתן להעזר בטיפול תרופתי על מנת להקל על ילדתך ואז גם תהינה פחות התנגדויות.

 

[T A L I 5]

שאלהלד"ר פלוטניק ותודה מראש

ילדתי בת 5 וחצי בגן חובה.הנוירולוג שאבחן הפרעת קשב וריכוז כתב בדו"ח הסיכום שכנראה שתהיה לקויית למידה.בינתיים התחלנו רייטלין 5 מ"ג וזה שיפר את יכולות הריכוז. לדעתי הילדה לא מוכנה לקראת כיתה א'.יש איזשהו עיכוב של חצי שנה בידע . (בהשוואה לילדים בני גילה ). אנחנו מטפלים אצל מרפאה בעיסוק שבדקה שישנה גם בעיה של אי ויסות תחושתי. האם היית ממליצה לתת חיזוקים ע"י מורה להוראה מתקנת כדי שתגיעה מוכנה לכיתה א' או שבעצם היית ממליצה להשאירה עוד שנה בגן החובה.ישנה אפשרות להעבירה לכיתת מעבר אבל, שללתי אפשרות זו. מהן המלצותייך לגבי התנהגותנו בבית לגבי ילדה עם הפרעות קשב והיפראקטיביות? הרבה תודה !

 

[דר רונית פלוטניק 1]

בשלות לכתה א

טלי שלום. קשה לי לדעת ללא כל הפרטים המדויקים מה מצבה של בתך וכמה גדול הפער לעומת הדרישות של בית הספר. אני ממליצה לך לבקש כי יערכו לביתך בדיקת בשלות (בדיקה פסיכולוגית שניתן לבצעה על ידי פסיכלוג הגן בשרות הפסיכולוגי, או ביחידות להתפתחות הילד או באופן פרטי) . בדיקה כזו מתיחסת הן להבטים שכליים ולימודיים, בודקת כיוונים של לקויות למידה, יכולת אינלקטואלית ולצד זה יכולת רגשית של התמודדות, סף תסכול, בשלות רגשית כללית. ובנוסף נותנת תמונה על יכולת הקשב והריכוז, יכולת השקעה והתמד. אבחון מקיף כזה יכול לסייע לכם ביותר על מנת לקבל את ההחלטה הנכונה עבור בתך. כעקרון - כאשר יש ספק במידת הבשלות הכוללת, ויש אפשרות לתת לילד שנת גן נוספת להתחזקות - אני נוטה להמליץ על כך. הנזק משנת גן נוספת כמעט לא קיים, לעומת זאת כניסה לכתה א כאשר אין בשלות ומוכנות מספיקים, יכולה ליצור נזק והתיקון אחר כך ממושך, קשה ומורכב. לגבי דרכי ההתנהגות בבית, אני מפנה אותך לתשובה שנתתי לליטל, ובנוסף אני חוזרת ומדגישה גם עבורך: ילדה עם הפרעת קשב וריכוז - זקוקה מאוד להורות המשלבת תמיכה רגשית עם גבולות ברורים, סדר יום מוארגן, ויכולת לקבל התראה לקראת כל דרישה ודרישה. ככל שאתם ההורים מובנים וברורים כך הילדה תוכל להתארגן טוב יותר. לצד זה יש לאפשר זמני הפגה של משחק, בילוי, השתוללות ופורקן כי ילדה עם הפרעת קשב וריכוז עובדת קשה כל יום על מנת להתקדם ולסגור פערים. בהצלחה, רונית פלוטניק.

 

[חיוך נצחי]

טוב אולי אתם יודעים אם ADHD/שבט

נחשב כלקות למידה או עומד בפני עצמו? כל אחד אומר משהו אחר. בלימודים למדנו שכן ADHD היא לקות למידה. בכנס שהיה באונברסיטת חיפה אמרו שלא, שADHD לא לקות למידה.ושמעתי עוד דעות לפה ולפה. האם זה עניין של דעה אישית באמת? האם יש התייחסות רשמית לעניין, מישהו יודע?

 

[חגית35]

מה זה הורות בגישת הוראה מתקנת???

אתה הורה או מורה? לא ברור. מהי הגישה או היישום המעשי שלה? האם זו תוכנית מתוחמת ביעד זמן או מס' מפגשים או משהו אמורפי כמו טיפול משפחתי או זוגי שיכול להימשך זמן רב?

 

[דר רונית פלוטניק 1]

הורות בגישהשל הוראה מתקנת

לחגית- הורות בגישה של הוראה מתקנת פירושה ללמד את ההורה לפעול נכון עם ילדו הסובל מלקות למידה וקשב וריכוז. העקרון המנחה הוא שילדים אלה חיים את היום-יום, גם בבית ועם בני משפחתם כשהלקות משפיעה על תפקודיהם השונים. הרעיון לכן להעניק להורים הבנה של השפעת הלקות ומאפיניה בחיי היום יום ( למה למשל הוא מתקשה ליישם הוראות, דוחה עד אין קץ משימות,מתקשה ללכת לישון/לקום בבוקר, למה הוא מגיב בתוקפנות מילולית או התנהגותית במצבים מסוימים, איך להתמודד עם קשיי ההתארגנות, למה הוא מפחדלהשאר לבד בבית, לא מוצא לעצמו חברים, מציק לאחיו, ועוד ועוד) .ולבנות איתם כלים מיוחדים מותאמים להבנת הלקות וההתמודדות איתה. מבחינה מעשית - מדובר במפגש קבוצתי של הורים מעונינים בגילאים דומים, לילדים כמובן עם לקויות למידה, קשב וריכוז. כל סדרה היא בת 10 מפגשים, אחת לשבועיים, שעה וחצי. אחרי כל סדרה, מארגנים מחדש את קבוצת ההמשך, יש כאלה שמספיק להם והם מסימים, ויש הזקוקים ורוצים המשך. הורה שהפסיק ורוצה בשלב מאוחר לחזור ולהצטרף לקבוצת ההמשך מוזמן לחזור. בכל פגישה מעלים ההורים שאלות, הלתבטויות ודילמות לגבי מצבים שונים שהם נתקלים עם ילדם.לעיתים הקבוצה עצמה חולקת מנסיונה ותורמת להבנה ולהתמודדות, לעיתים אני כמנחה מוסיפה ידע וכן כלים מהנסיון שהצטבר אצלי. נקודה נוספת היא באמירה העקרונית שמרבית ההורים נדרשים לעזרה בשל הקושי של ילדם ולא משום שאינם יודעים להיות הורים מספיק טובים. מקווה שהנושא כעת ברור יותר, בהצלחה, רונית פלוטניק.

 

[zivadina]

והייתי מוסיפה את הגורם התורשתי

כי אמנם ההורים צריכים להתמודד בגלל הקושי של ילדם, אבל יש קשיים, כדוגמת הפרעת קשב, שהם תורשתיים, ולכן ברור שלפחות אחד ההורים סובל גם הוא מן ההפרעה, מה שמקשה עליו להקנות כלים טובים לילדו שסובל בדיוק מאותה הפרעה, וזה אכן מחייב לימוד מסודר של המיומניות החסרות.

 

[חגית35]

כשההורה מאבד שליטה

מה לעשות עם הרגעים הבלתי נמנעים הללו שהחיים בבית מלא ADHD מביאים אותי אליהם לא אחת? כשאני מאבדת שליטה וצורחת או מענישה או שולחת לחדר או מאיימת ומטפסת על עצים שממילא אצטרך לרדת מהם??? בסוף הרי אני מרצה לילד על ההכרח שלי כהורה להיות מציבת הגבולות והמבוגר האחרחראי ושאני הכי אוהבת אותו בעולם ותמיד אגן עליו אבל לא אוותר לו על התנהגויות לא מקובלות - ונדמה לי שהריטואל הזה כבר שחוק לפעמים... אח"כ זה ייסורי המצפון על שאיבדתי שליטה, ובפעם הבאה שוב מנסה ואחרי כמה פעמים זה שוב יקרה כי זה פשוט קורה...

 

[דר רונית פלוטניק 1]

אובדן שליטה

חגית יקרה, המעגל הזה שבו את נתונה, אופיני להורים רבים לילדים עם ADHD .על מנת לנסות להמנע ממנו את אכן נדרשת למספר פעולות ומודעות עצמית רבה. ראשית כאשר את דורשת מילדך משהוא, דרשי ועמדי מידית על שלך, בהוראה קצרה ללא מלל רב. זכרי שעימות וגבול עכשיו כשאת עדין בשליטה עצמית -יקטין את הסיכון להתפרצות זעם אחר כך, שלך. את מגיעה לתשישות כיון שאת כנראה לא מצליחה להיות מספיק יעילה מול הילד שלך, ואז הוא מכתיב את סדר הפעולות ואת מגיבה ומתפרצת. נסי לשמור את ההנהגה בידך,לטפל בדברים תוך הצבת גבולות, ובלי הסברים והתנצלויות. יתכן גם שחשוב לך לקחת לעצמך סדנא והדרכה על מנת לרכוש כלים להורות הייחודית הזו. ונקודה אחרונה חשובה - עם כל הכאב שאת חווה כל פעם שאת מתפרצת על ילדך זכרי לעצמך - שרק הורה מעורב ואכפתי, המרגיש קרוב רגשית לילדו - נתקל במצוקה הזו. ההתפרצות שלך קשה ככל שתהייה מספרת גם על רגישות ואכפתיות. בהצלחה, רונית.פ.

 

[marish1]

איך להבדיל בין תופעות ADHD לבין

פינוק?המשפ' "אמא,קשה לי.אמא,תעזרי לי" יוצא לה לפני "בוקר טוב".בנושא בי"ס זה סיוט,אבל בכול השאר היא פילפלית ולא צריכה עזרה.אני שמתי לב מזמן,גם המורה שמה לב.כשאומרים לה להיתעסק בש"ב,היא מתחילה לבכות ואם תוך שניות חברות קוראות לה החוצה,מופיע חיוך כאילו אף פעם לא בכתה.מתי אפשר לראות אם זה באמת התופעה(בכי חזק) או שזה פינוק-סחיטה(צחוק תוך שניוית).תודה רבה

 

[דר רונית פלוטניק 1]

מה בין פינוק ל-ADHD

הצורך של ילדה כמו שלך בקבלת עזרה בנושאים שהם באמת קשים לה (התארגנות בבוקר, שעורי בית וכו) אינם בהכרח מעידים על פינוק. תגובת הבכי שלה - היא דרך שהיא פיתחה על מנת לנסות לגיים עזרה ועיתים עזרת יתר, כי היא חוששת מהקושי בהתמודדות, אולי גם קצת עיפה מההתמודדות, ומכשלון. ולכן נדמה לי שהשאלה שאת שואלת צריכה להיות מנוסחת מעט אחרת - כמה ואיך לעזור לילדתך על מנת לסייע לה להתארגן טוב יותר מול המשימות שקשות לה. למשל אם היא צריכה להכין ש"ב - היא צריכה זמן מוגדר וידוע מראש, מכסה ידועה של כמות שיעורים, עזרה בהתארגנות לבצע, ולא לתת לה אפשרות לצאת אל החברות לפני שסיימה. על מנת שלא תתיאש - הכמות צריכה להיות מותאמת ליכולת הקשב וההתמד. או לחילופין העזרה לה היא נדרשת בבוקר - לקבוע איתה מראש במה היא תקבל עזרה למה היא עושה לבד. להזכיר לה מיש שקמה (הטרמה- עזרה בלארגן אותה לפני) ללות בהנחיות ברורת תוך ביצוע ולהתחייב לעזור בפועל (ואכן לעזור) במה שנקבע מראש כי את העוזרת. כמו לכל ילדה או אדם מבוגר, גם ילדתך שוכחת מהר את המצוקה מול האפשרות "לברוח" לפעילות מהנה עם חברות. והתגובה היא נורמלית לחלוטין. זכרי גם שבעצם עמוק בתוכה היתה היא רוצה לא להיות תלויה בכל כך הרבה עזרה, וזה מצב מתסכל בסיסית אל תתני ללמוד להרוויח מהקושי ובך למנוע ממנה יותר עצמאות, אלא לכי על תהליך משולב ומובנה. בהצלחה, רונית פלוטניק.