הפרעת קשב, ענין של אמונה?
שלום רב, אני קוראת פעילה לשעבר, ומידי שנה או משהו חוזרת לחידוד או הערה, רציתי לספר ולשאול, בני, בן 11 וחצי, אובחן לפני 4 שנים על ידי ד"ר מנור המקסימה כילד עם ADD . הוא קיבל התאמות וגם בית הספר וגם אנחנו ההורים קיבלנו הדרכה. בשנים האחרונות, הכל בסדר, כלומר, הוא מנצל יפה את ההתאמות, ואני תמיד שם להגן על זכויותיו. סידור מצוין לכל הדעות. בחודשים האחרונים , בני הביע רצון עז לעבור שנה הבאה ללמוד בבית ספר מופת שזה יום לימודים ארוך עם הסעות ודגש על מדעים, ומה עם ADD שאלתי? ומה עם שיעורים, חקרתי, והרי, כיום בכיתה ו , הוא שורד אבל מאושר, ושם? אין מקום להתאמות. אני אסתדרֱ / היתה התשובה. הוא עמד במכינה ובמבחנים, והגיע גם מכתב: התקבלת!! , ועכשיו זמן החלטה. בינתיים, אני עשיתי חושבים, ראיתי כמה תרמתי לקבע אותו בהפרעת הקשב, וכמה החיים שלו יפים(כאמור מנצל עד הסוף כל פתח של התאמה) ואת הנכונות שלו לוותר על כל העזרה. וללמוד הרבה. ובאתי ושיתפתי אותו במחשבות שלי, ושאולי כבר אין לו, ואולי בכלל לא היתה לו, ואולי האמונה שלי הפריעה לו להתאמץ. החכם שלי מסתכל עלי במבט כחול רציני וממזרי בו זמנית: אף פעם לא הייתה לי הפרעת קשב, את צודקת זו אמונה שלך. נשארתי פעורת פה. מה דעתכם? הוא אגב גם מאובחן כמחונן ולומד יום בשבוע בתוכנית העשרה. הגם זו אמונה? ואיפה המדע?
שלום רב, אני קוראת פעילה לשעבר, ומידי שנה או משהו חוזרת לחידוד או הערה, רציתי לספר ולשאול, בני, בן 11 וחצי, אובחן לפני 4 שנים על ידי ד"ר מנור המקסימה כילד עם ADD . הוא קיבל התאמות וגם בית הספר וגם אנחנו ההורים קיבלנו הדרכה. בשנים האחרונות, הכל בסדר, כלומר, הוא מנצל יפה את ההתאמות, ואני תמיד שם להגן על זכויותיו. סידור מצוין לכל הדעות. בחודשים האחרונים , בני הביע רצון עז לעבור שנה הבאה ללמוד בבית ספר מופת שזה יום לימודים ארוך עם הסעות ודגש על מדעים, ומה עם ADD שאלתי? ומה עם שיעורים, חקרתי, והרי, כיום בכיתה ו , הוא שורד אבל מאושר, ושם? אין מקום להתאמות. אני אסתדרֱ / היתה התשובה. הוא עמד במכינה ובמבחנים, והגיע גם מכתב: התקבלת!! , ועכשיו זמן החלטה. בינתיים, אני עשיתי חושבים, ראיתי כמה תרמתי לקבע אותו בהפרעת הקשב, וכמה החיים שלו יפים(כאמור מנצל עד הסוף כל פתח של התאמה) ואת הנכונות שלו לוותר על כל העזרה. וללמוד הרבה. ובאתי ושיתפתי אותו במחשבות שלי, ושאולי כבר אין לו, ואולי בכלל לא היתה לו, ואולי האמונה שלי הפריעה לו להתאמץ. החכם שלי מסתכל עלי במבט כחול רציני וממזרי בו זמנית: אף פעם לא הייתה לי הפרעת קשב, את צודקת זו אמונה שלך. נשארתי פעורת פה. מה דעתכם? הוא אגב גם מאובחן כמחונן ולומד יום בשבוע בתוכנית העשרה. הגם זו אמונה? ואיפה המדע?
