אויש..הבקרים..

  • פותח הנושא zhv
  • פורסם בתאריך

zhv

New member
../images/Emo4.gifאויש..הבקרים..../images/Emo7.gif

מעניין לדעת איך אצלכם נראים הבקרים, מה קורה לפני מתן ריטלין ואיך מתמודדים עם בקרים של ילד בן 5 אצלנו- כל בוקר יום חדש כמובן צריך להזכיר מחדש את הכל אין כוח לקום ואין כוח להתלבש ורוצה עזרה ולא מצליח.. וכל משימה צריכה להיות מוזכרת לפחות 5-6 פעמים לפני ביצוע אני בדיכאון כל בוקר מחדש האם ניתן להתחיל בלי צעקות יום אחד את היום ואפילו שממהרים לעבודה?????????
 

מיכל ה

New member
קשה לא לצעוק

אבל אולי אפשר להעיר קצת, לבוא אל הילד עם הרטלין ואחרי 20 דקות להתחיל את היום יותר בנינוחות, זה אומר פחות רטלין בגן אבל אולי אפשר לתגבר מאוחר יותר. כך לפחות תתחילו את היום קצת יותר מוקדם אבל בנינוחות.
 

zivadina

New member
הבקרים הקשים האלה...

לפי דעתי הבוקר הוא הזמן הכי קשה ביום: גם צריך להתעורר ולצאת מהמיטה, וגם צריך לעמוד בזמנים. זהו מעבר קשה מאוד משינה לעירנות אינטנסיבית. הפתרון שלי, אחרי שנות קיטורים ובכי רבות, היה לקום מוקדם מאוד, לסדר את כל הבית, להכין כריכים לכל הילדים, ורק כשהכל מוכן, להעיר את הילדים. וכשמעירים את הילדים, להעיר לא מוקדם מדי (שלא יחפשו שעשועים שקשה להתנתק מהם) ולא מאוחר מדי (כדי שלא ילכו המומים לבית הספר). צריך לדעת מה בדיוק אנחנו רוצים שהילד יעשה (לקום, לצחצח שיניים, להתלבש, ללכת לשרותים, לשתות, לאכול, לקחת ריטלין, לארוז את הכריך ולצאת לבית הספר). אפשר לכתוב לו את סדר הפעולות. בכל מקרה, אצל ילד ADHD צריך לעקוב בשבע עיניים שהוא לא ישכח את עצמו בסיטואציה שלא מתאימה להכנות לבית הספר. כלומר: הקימה המוקדמת שלי נועדה להבטיח שאהיה פנויה ב-100% להשגיח על עמידה בזמנים של הילדים. טיפ נוסף: אם כל ילד הולך לבית הספר/ גן/ הסעה בשעה שונה, לא להרשות לילד ה-ADHD לקום לפני זמנו, כי אחרת הוא הורס את הבוקר לאחים האחרים. אה, ואיך הוא הרס לי את הבוקר? בשאלות המעניינות שהסיחו את דעתי (גם אני ADHD) מהמעשה שתכננתי לעשות. נחמה פורתא: חוסר התכליתיות הזאת מתמתן עם הגיל (של הילד).
 

שירשיר11

New member
כן גם אצלנו הבקרים נראים כך...

לפעמים בשעה 08:00 בבוקר אחרי ששילחתי את כולם ל"מוסדותיהם" נדמה לי שאני ערה כבר יומיים. אמנם אצלי רק אחת מאובחנת כ ADHD אבל לא קשה לראות שגם לשני יש קווים מאוד דומים (אולי רק ללא היפר אקטיביות) בקשה פשוטה כמו לנעול נעליים חוזרת על עצמה 10 פעמים ובסוף עם עיני עגל הוא עוד שואל "מה אמרת לי לעשות? שכחתי...." אז איך באמת אפשר יום אחרי יום להיות בשליטה עצמית ולא לצעוק? שלא לדבר על כך שאני מוצאת את עצמי מלבישה ילד בכיתה א' ובעלי לפעמים מלביש גם את הילדה שבכיתה ד' וזה לא בגלל שהם לא יכולים אלא כי אחרת זה לוקח חצי שעה במקרה הטוב. אולי למישהו יש רעיון יצירתי איך להביא לכך של אכל בוקר יתחיל בכעס???
 

דניאלן

New member
טיפים לבוקר

כמה מוכר. בנסיון להפוך את הבקרים לשפויים יותר סיגלנו כמה פטנטים: 1. כיוון שהנסיך מתקלח בסוף יום הפעילות, דילגנו על עידן הפיג'מות. בגמר המקלחת הוא לובש בגדים נקיים ונוחים שימשו לו ליום שלמחרת - חסכנו את התלבשות הבוקר. 2. צמצמנו יחד איתו את המטלות לשלוש החשובות - נעילת נעליים, ציחצוח שיניים והגעה לשולחן לארוחת בוקר. המטלה האחרונה נעשית רק לאחר שבוצעו שתי הקודמות וכיוון שהוא רעב נורא בבוקר..זה עובד. 3. הסרנו ממנו מטלות לא הכרחות כמו הכנסת האוכל לתיק והעמדת התיק בפתח דלת הכניסה (לאחר שניסינו שזו תהיה אחריותו והוא הגיע לא מעט לבית ספר ללא אוכל ואפילו ללא תיק..) 4. פרטים קטנים כמו שיער קצוץ שלא דורש סירוק, נעליים רק עם סקוץ', ארגון ערב קודם של דברים מיוחדים שצריך לקחת. למזלנו העדפת האוכל שלו בבוקר ולבית הספר תמיד קבועות, כי אם היינו צריכים לחכות למוצא פיו מה יאכל..חבל לכולנו על הזמן. 5. אני מעירה אותו כבר בשש וחצי (שעה לפני היציאה) ובערך עשר דקות לפני היציאה מזכירה שהיא מתקרבת. וכך ניתן לראות את הנסיך "מרחף" בין חדרי הבית, מזכיר לעצמו תוך כדי דיבור לעצמו את המנטרה (נעלים-שיניים-אוכל). מעורר כבוד ואפילו חמלה. כיוון שכל בני הבית כ"כ יעילים, מאורגנים ומתוקתקים, נדמה לי לפעמים שאנחנו מראה דיי אכזרית עבורו. וכך רוב הבקרים רגועים וזורמים. ועדיין מדי פעם אני מוצאת את עצמי נכנסת לחדרו לבדוק מדוע הוא "נועל נעליים" כבר חצי שעה ומגלה אותו שקוע באיזה משחק לוחמים כאילו אין בוקר מסביב..מה שגורם לי לעיתים לפרוץ בשאגות שוד ושבר (הוא תמיד מביט בי במבט מזועזע מהעוצמות המטורפות והלא פרופורציונליות של הכעס ביחס למעשה - ואני נשתלת..). ובכל מקרה, מאז הטיפול התרופתי גם תחום התארגנות הבוקר וההתארגנות בכתה השתפר מאד. זהו עד כאן הטיפים שלי. בוקר טוב לכולם.. וכך ברוב הבקרים
 
אוי הבקרים...

דניאלן, צחקתי כ"כ כשקראתי את הטיפים של הבוקר, בעיקר את החלק על השאגות כשגילית את הנסיך שלך משחק בכייף...אצלינו זה בול אותו דבר. הנסיך שלי מנצל כל רגע פנוי, הווי אומר, פנוי ממני ומהוראותי, למשחק. לפעמים אני "מתמוטטת" מזה ושואגת. אח"כ מגיעים היסורים: מה הוא אשם? למה אני מצפה ממנו לדברים שהוא לא יכול? למה אני לא קמה יותר מוקדם? וכו'
 

zhv

New member
אני מגלה שאצל כולנו הבקרים דומים

אבל החצי נחמה הזו היא מאד מאד קטנה לצערי אצלנו כל משימה באמת צריכה להיאמר לפחות 5-6 פעמים והפספוס הקטן הזה שלי יש לי הרגשה לפעמים שהתחלתי איתו את גיל ההתבגרות כבר מגיל 5 (היום) בכל הזדמנות משהו תופס את עינו משחק,מיטה להתחפר בה עוד קצת,ושוב משחק,,, לדעתי צריך להמציא משהו כמו רטיות לעיניים כמו ששמים לסוסים כדי שיוכל להתמקד רק קדימה
ללכת לישון עם בגדים היה באמת יכול להואיל אבל עד שיגיע לביה"ס אני חושבת (עדיין חיה באשליה) שאולי אולי אצליח להכניס איזשהו סדר לחייו שהרוטינה שקיימת בבוקר לא ניתן להחריגה הבעיה עם העמידה בזמנים באמת קשה כי כמה שאני קמה מוקדם ואין שום מטלות של בית כי הכל נעשה יום מראש..עדין אני תמיד במרוץ בגלל שכל יום הוא עדיין מצליח להפתיע מחדש עם הדברים שתופסים לו את העין או סיפורים שפתאום נזכר לספר...ומאד חשוב לי להקשיב לו כי יש לו גם בעיה עם לספר טקסטים ארוכים..אז כשזה קורה חבל לי להפסיק אותו.. וואוא
 

zivadina

New member
בוקר ותכליתיות:

אני חושבת שהבוקר הוא דוגמא לזמן שבו צריך להיות תכליתיים וממוקדים, ולא לאפשר סטיה קלה ביותר, אפילו לא כדי לתת לילד אפשרות לביטוי עצמי.
 

דידי110

New member
הבקרים

לדעתי צריך פשוט לעמוד ע"י הילד ולבדוק שהוא מסיים משימה שבקשנו ממנו ולא משלט רחוק (קריאות , תזכורות, צעקות) האם או האב צריכים התארגנות מוקדמת ורגועה לפני קימת הילדים ואז.. נשאר לעזור לילדים לפתח הרגלים של התארגנות בבוקר מנסיון אין ברירה אלא להיות ס ב ל נ י ם ולנווט את הילדים הadhd שלנו עד שיתרגלו בד"כ ישנים באותו החדר עוד אח או אחות ואז חסכנו עוד ילד שיהיה ב ה צ ל ח ה
 
למעלה