הורות לילדים עם הפרעת קשב וריכוז – האלמנט הלא (מספיק) מדובר
אני רוצה להעלות רגע נושא שמדברים עליו מעט מידי לדעתי כשעוסקים בהפרעת קשב וריכוז אצל ילדים - השפעת ההפרעה על ההורים ואיך זו משפיעה בחזרה על הילדים. ראשית, אקדים ואספר שאני מתמחה בפסיכולוגיה חינוכית, וכותב את התזה שלי לתואר השני בדיוק על כך. אני עדיין בשלבי איסוף נתונים אז אוסיף למטה קישור לשאלון המחקר. הוא אנונימי, קצר מאוד, ויש בסוף הגרלה של ארוחת בוקר זוגית או כרטיס זוגי לסרט! אבל תכלס יותר חשוב לי לדבר על הנושא עצמו... כשיהיו תוצאות, אשמח לפרסמן כאן...
אבל בחזרה לנושא. אני מעלה את זה מאחר ואני חושב שזה נושא חשוב (עד כדי קריטי) שלא מקבל מספיק תשומת לב. למה הכוונה?
אנחנו הופכים להורים הרבה לפני שהילד נולד. אנחנו נהיים הורים עוד בהריון. לפעמים לפני. כשאנחנו מדמיינים את עצמנו כהורים, ובמיוחד את הילד המושלם שיוולד. אבל מה לעשות - הילד אף לא באמת מושלם. למעשה, תמיד נוצר פער בין הפנטזיה למציאות באופן שמצריך מאיתנו להסתגל. לעיתים זה כרוך באבל של ממש, אבל לרוב הפער קטן מספיק כדי שנתאים את עצמנו בצורה טובה ומייטיבה. פעמים אחרות, בהן קיימת פגיעה ברורה, מובנת ובעלת חוקים ואופי ידועים, האבל קשה אבל מוחשי (פגיעה פיזית, לדוגמא). והמוחשיות הזו עוזרת לנו להתעלות מעל הפער. משהו ברור שאנו מתגייסים מולו.
מה קורה בהפרעת קשב וריכוז? הפער קיים ולרוב גדול ממה שהיינו רוצים להודות. בנוסף, בגלל אופיה החמקמק של ההפרעה והצורה השונה שהיא מופיעה אצל כל אחד, קשה לנו יותר לשים עליה את האצבע. קשה גם לסביבה. אנחנו כהורים לא תמיד יודעים מה כאן ההפרעה ומה כאן זה כשל חינוכי שלנו. והמסרים הסביבתיים..... הו המסרים הסביבתיים......
התוצאה, וזה מה שאני רוצה להראות במחקר בהקשרים ספציפיים אבל הרעיון הכללי נכון וידוע, היא שהורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז סובלים מתסמינים שונים כגון תחושת מסוגלות הורית נמוכה יותר, בטחון עצמי נמוך יותר, רמת אושר נמוכה יותר ואפילו איכות הזוגיות נפגעת.
ולמה זה כ"כ חשוב? קודם כל כי ההורים הם אנחנו, בין אם לנו יש או אין הפרעת קשב. שנית, כי התחושות שתיארתי גורמות למצוקה והצפה רגשית. זו, בתורה, מצמצמת את מידת הפניות הרגשית והסבלנות שאנו מצליחים לגייס ואת כמות המשאבים שיש לנו לתת. וככל שאלו נמוכים, ילדינו מקבלים פחות תמיכה ופחות גבולות טובים (והרי ידוע ששימת גבולות נכונה דורשת משאבים רבים).
כך, נוצר מעגל שלילי שמזין עצמו. אנחנו פחות פנויים לילדינו, פחות מצליחים לשמור על גבולות טובים, ופחות מצליחים לעזור להם להתמודד עם הפרעת הקשב. עקב כך, כל התחושות (חוסר מסוגלות וכו') רק מתגברות.
הפתרון, וזה מה שלא מקבל מספיק דגש, הוא בליווי איכותי להורים! ולא רק בהדרכה והנחייה מה ואיך לעשות עם הילד, אלא מנגנון תמיכה ואף טיפול להורים עצמם. להכיר במחירים שזה גובה מאיתנו כהורים, ולעזור בהתמודדות שלנו עם בליל התחושות והקשיים *שלנו*. זה יעזור לילד יותר מכל דבר אחר. גם לילד עם הפרעת הקשב וגם לכל המשפחה.
למי שרוצה – הנה קישור לשאלון המחקר (ובסופו ההגרלה)
[URL]https://goo.gl/forms/0IUfmbmVqg2AcADz2[/URL]
זהו. פרקתי והעלתי את הנושא החשוב הזה.
תודה רבה וחג שמח, ואשמח לשמוע תגובות ומחשבות על הנושא. מבטיח להתייחס ולענות..
נועם גיל
אני רוצה להעלות רגע נושא שמדברים עליו מעט מידי לדעתי כשעוסקים בהפרעת קשב וריכוז אצל ילדים - השפעת ההפרעה על ההורים ואיך זו משפיעה בחזרה על הילדים. ראשית, אקדים ואספר שאני מתמחה בפסיכולוגיה חינוכית, וכותב את התזה שלי לתואר השני בדיוק על כך. אני עדיין בשלבי איסוף נתונים אז אוסיף למטה קישור לשאלון המחקר. הוא אנונימי, קצר מאוד, ויש בסוף הגרלה של ארוחת בוקר זוגית או כרטיס זוגי לסרט! אבל תכלס יותר חשוב לי לדבר על הנושא עצמו... כשיהיו תוצאות, אשמח לפרסמן כאן...
אבל בחזרה לנושא. אני מעלה את זה מאחר ואני חושב שזה נושא חשוב (עד כדי קריטי) שלא מקבל מספיק תשומת לב. למה הכוונה?
אנחנו הופכים להורים הרבה לפני שהילד נולד. אנחנו נהיים הורים עוד בהריון. לפעמים לפני. כשאנחנו מדמיינים את עצמנו כהורים, ובמיוחד את הילד המושלם שיוולד. אבל מה לעשות - הילד אף לא באמת מושלם. למעשה, תמיד נוצר פער בין הפנטזיה למציאות באופן שמצריך מאיתנו להסתגל. לעיתים זה כרוך באבל של ממש, אבל לרוב הפער קטן מספיק כדי שנתאים את עצמנו בצורה טובה ומייטיבה. פעמים אחרות, בהן קיימת פגיעה ברורה, מובנת ובעלת חוקים ואופי ידועים, האבל קשה אבל מוחשי (פגיעה פיזית, לדוגמא). והמוחשיות הזו עוזרת לנו להתעלות מעל הפער. משהו ברור שאנו מתגייסים מולו.
מה קורה בהפרעת קשב וריכוז? הפער קיים ולרוב גדול ממה שהיינו רוצים להודות. בנוסף, בגלל אופיה החמקמק של ההפרעה והצורה השונה שהיא מופיעה אצל כל אחד, קשה לנו יותר לשים עליה את האצבע. קשה גם לסביבה. אנחנו כהורים לא תמיד יודעים מה כאן ההפרעה ומה כאן זה כשל חינוכי שלנו. והמסרים הסביבתיים..... הו המסרים הסביבתיים......
התוצאה, וזה מה שאני רוצה להראות במחקר בהקשרים ספציפיים אבל הרעיון הכללי נכון וידוע, היא שהורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז סובלים מתסמינים שונים כגון תחושת מסוגלות הורית נמוכה יותר, בטחון עצמי נמוך יותר, רמת אושר נמוכה יותר ואפילו איכות הזוגיות נפגעת.
ולמה זה כ"כ חשוב? קודם כל כי ההורים הם אנחנו, בין אם לנו יש או אין הפרעת קשב. שנית, כי התחושות שתיארתי גורמות למצוקה והצפה רגשית. זו, בתורה, מצמצמת את מידת הפניות הרגשית והסבלנות שאנו מצליחים לגייס ואת כמות המשאבים שיש לנו לתת. וככל שאלו נמוכים, ילדינו מקבלים פחות תמיכה ופחות גבולות טובים (והרי ידוע ששימת גבולות נכונה דורשת משאבים רבים).
כך, נוצר מעגל שלילי שמזין עצמו. אנחנו פחות פנויים לילדינו, פחות מצליחים לשמור על גבולות טובים, ופחות מצליחים לעזור להם להתמודד עם הפרעת הקשב. עקב כך, כל התחושות (חוסר מסוגלות וכו') רק מתגברות.
הפתרון, וזה מה שלא מקבל מספיק דגש, הוא בליווי איכותי להורים! ולא רק בהדרכה והנחייה מה ואיך לעשות עם הילד, אלא מנגנון תמיכה ואף טיפול להורים עצמם. להכיר במחירים שזה גובה מאיתנו כהורים, ולעזור בהתמודדות שלנו עם בליל התחושות והקשיים *שלנו*. זה יעזור לילד יותר מכל דבר אחר. גם לילד עם הפרעת הקשב וגם לכל המשפחה.
למי שרוצה – הנה קישור לשאלון המחקר (ובסופו ההגרלה)
[URL]https://goo.gl/forms/0IUfmbmVqg2AcADz2[/URL]
זהו. פרקתי והעלתי את הנושא החשוב הזה.
תודה רבה וחג שמח, ואשמח לשמוע תגובות ומחשבות על הנושא. מבטיח להתייחס ולענות..
נועם גיל
