לא מווסתת

אמא דב1

New member
לא מווסתת

הבת שלי, בת 11, מאוד רגישה. מספיק שמישהו מעיר הערה קטנה והיא נפגעת עד עמקי נשמתה. בדרך כלל התגובה שלה הוא בכי. כנ"ל לגבי כאב - מספיק שמקבלת מכה קטנה והתגובה שלה היסטרית.
לפני כמה חודשים עברה אבחון פסיכו-דידקטי ונמצא חשד לקשב (במקוסו ממצא בולט של אימפולסיביות).
בשנה האחרונה ירדה מאוד בלימודים ותחושת המסוגלות שלה נמוכה מאוד. מבטאת חוסר רצון ללכת לבית הספר. מבחינה חברתית - עליות וירידות, אך היא חווה קשיים חברתיים רבים למרות שהמורה לא רואה את זה.
בנוסף יש חרדות/פחדים - להיות לבד, להיכנס לחדרים חשוכים.
בחודשים האחרונים מסרבת ללכת לטיפול פסיכולוגי.
האם ישי טיפול תרופתי שיכול להקל ובהדרגה גם להוסיף טיפול רגשי?
בתודה,
אמא מאוד מודאגת.
 

zivadina

New member
כדאי לקחת אותה לאבחון

אני ממליצה על אבחון אצל פסיכולוג קליני או פסיכיאטר שמתמצאים גם בהפרעת קשב. אבחון קליני כזה יוכל להצביע אם חוסר הריכוז נובע מקשיים פסיכולוגיים או מהפרעת קשב נוירולוגית או משניהם.
לפני שמתחילים טיפול כלשהו, רצוי שיהיה אבחון מוסמך שמצביע על הסיבה המרכזית לקשיים וממליץ על סוגי הטיפולים המתאימים.
לא כדאי ללכת לטיפול לפני שיודעים מה הסיבות לקשיים.
 
התיאור של הבת שלך מזכיר לי את עצמי

מאוד. אני בת 34, ורק עכשיו הבנתי שיש לי הפרעת קשב וריכוז, עשיתי אבחון וקיבלתי טיפול. גם אני הייתי סופר רגישה, פיזית ותחושתית, וכך אני עד היום. אני גם לקוית ראייה מלידה, כך שזה הקשה אפילו עוד יותר. הוריי עשו הכול כדי שלא אתגייס, כי פחדו שלא אסתדר. רק היום אני מבינ ה שמדובר בקושי בויסות תחושתי, וויסות רגשי.היום הבן שלי עם מאפיינים דומים.
למרות כל זאת, אני אקדמאית, נשואה, אימא ועובדת. קשה, אבל אפשר לחיות עם זה בשלום עם טיפולים מתאימים.
אשמח שתקראי בבלוג שלי. אולי זה יעניין אותך.
בהצלחה לך ולבתך ☺
 
למעלה