תשובות
אני לא אכתוב ספציפית על הבן שלי, כדי לשמור על פרטיות יחסית שלו.
אבל באופן כללי אגיד לך
קודם כל - הדרכת הורים. מבחינתי זה חשוב יותר מהטיפולים שתתני לילד.
אנחנו בילד רביעי הלכנו בפעם הראשונה להדרכת הורים, כי לא ידענו איך להתמודד עם החוויות החדשות שהילד נתן לנו. היחס שאת והמשפחה נותנים להתנהגות של הילד, הוא המראה שלו - והפידבק שלכם כלפיו מאד חשוב. (זה גם בעניין הגבולות, גם בעניין התקפי הזעם וגם בעניין ההתמודדות עם החברים - לא לוותר על הדרכת הורים!)
 
אחרי שאמרתי את זה - כי זה באמת הכי חשוב.
 
יש לי 2 ילדים שהולכים לרכיבה, אני חושבת שזה עוזר. קשה לי לשים את האצבע על נקודות ספציפיות, אבל יש לזה תרומה להערכה עצמית, ליציבה, וגם ליכולת למקד את עצמך, אי אפשר לרכב בלי שתהיה מרוכז במה שאתה עושה. יש קופות חולים (מכבי שלי, למשל) שמשתתפות ברכיבה בחוות מסויימות, אם לא, זה לא זול.
אצלנו הלכו גם לריפוי בעיסוק כי יש לנו גמישות יתר.
חוג של פעילות גופנית (אם אתם באזור תל אביב יש לי המלצה על חוג מעולה), גם קפוארה או ג׳ודו אצל מורה טוב, זה משהו שיכול לעזור.
יש ילדים שמאד מוצאים את עצמם בנגינה (גיטרה, תופים)
 
צריך לבדוק את הילד, לקחת אותו לאיש מקצוע (פסיכולוג אולי), לבדוק בצורה יסודית - אולי יש חרדות, אולי יש משהו אחר, ולפי זה לתת את הטיפול. טיפול cbt (אצל פסיכולוגים שמטפלים בשיטה זו) אצלנו עשה פלאים (חשוב לקבל גם הדרכת הורים אצל אותו מטפל).
זה לא במקום הריטלין, זה בנוסף וזה חשוב מאד.
 
אצלנו הריטלין עזר מאד גם מבחינה חברתית. ברגע שהילד היה פחות תזזיתי, יותר שולט על עצמו ראיתי ממש שינוי מבחינה חברתית, היתה יותר נכונות מצד הילדים האחרים להפגש איתו. זה ניכר מאד.
 
אצלנו הריטלין ממש עוזר לילד, יש לנו בעיות אחרות כמו חרדה שהריטלין די מעודד אותה, אבל צריך לדעת לשחק עם המינון כך שתהיה שליטה גם בחרדה.