דופמין, כוח רצון
היוש
אז ככה, קיבלתי בפייסבוק איזה מאמר, שעורר בי סימני שאלה.
המאמר עסק בפיתוח משמעת עצמית. המאמר הציג את המכשול לפיתוח משמעת עצמית, והוא, אנו רוצים את התגמול המיידי, ולא חושבים על התגמול הרחוק. הדוגמא הקלאסית להמחשבה היא דיאטה - אם אשמור על דיאטה במשך 4 החודשים הקרובים ( + ספורט) יהיה לי גוף חטוב.
אבל העוגה עומדת כאן מול עיני, מול הפרצוף, מתחת לאף, ומדברת אלי בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אכלי אותי".
מחבר המאמר מסביר שאנשים נעדרי כוח רצון חושבים על הסיפוק המיידי, ולא על התוצאה שנראה בעוד כמה שבועות, חודשים או שנים.
המאמר שלו היה מאד מאד מאד הגיוני, והתחבר לי להרבה דברים (כמי שמתמודדת עם הפרעת קשב).
רק דבר אחד לא הסתדר לי במאמר שלו - הוא טען שהמנגנון שגורם לך שנכנע לפיתוי המיידי ולא למטרה רחוקת הטווח, הינו - דופמין. אז רגע - למה אנשים עם הפרעת קשב אמורים ליטול ריטלין, אשר מעורר הפרשת דופמין במוח, ואשר - לשיטת המאמר - מחזק את המנגנון שנכנע לפיתוי מיידי במקום למטרות רחוקות הטווח.
אשמח לשמוע את התובנות שלכם בנושא
היוש
אז ככה, קיבלתי בפייסבוק איזה מאמר, שעורר בי סימני שאלה.
המאמר עסק בפיתוח משמעת עצמית. המאמר הציג את המכשול לפיתוח משמעת עצמית, והוא, אנו רוצים את התגמול המיידי, ולא חושבים על התגמול הרחוק. הדוגמא הקלאסית להמחשבה היא דיאטה - אם אשמור על דיאטה במשך 4 החודשים הקרובים ( + ספורט) יהיה לי גוף חטוב.
אבל העוגה עומדת כאן מול עיני, מול הפרצוף, מתחת לאף, ומדברת אלי בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אכלי אותי".
מחבר המאמר מסביר שאנשים נעדרי כוח רצון חושבים על הסיפוק המיידי, ולא על התוצאה שנראה בעוד כמה שבועות, חודשים או שנים.
המאמר שלו היה מאד מאד מאד הגיוני, והתחבר לי להרבה דברים (כמי שמתמודדת עם הפרעת קשב).
רק דבר אחד לא הסתדר לי במאמר שלו - הוא טען שהמנגנון שגורם לך שנכנע לפיתוי המיידי ולא למטרה רחוקת הטווח, הינו - דופמין. אז רגע - למה אנשים עם הפרעת קשב אמורים ליטול ריטלין, אשר מעורר הפרשת דופמין במוח, ואשר - לשיטת המאמר - מחזק את המנגנון שנכנע לפיתוי מיידי במקום למטרות רחוקות הטווח.
אשמח לשמוע את התובנות שלכם בנושא