חג ראשון לבד. איך עוברים אותו?
האמת, קצת התלבטתי אם להיכנס ולשתף כאן את תחושותיי. אין לי מושג למה, אבל אולי זה חלק מהתהליך שאני עובר.
אני גרוש טרי. עוד מעט שנה. מהצעד של הגירושים, אני מאושר. זהו חג החירות שלי.
אבל הנה אני עומד בפני החג הראשון בו אני אהיה לבד.ללא הילדים. לראשונה בחיי.
אני אומנם מוזמן שוב ושוב ע"י המשפחה (אחים, הורים) וגם לחברים.
אבל מצד שני, ממש לא מרגיש לי בנוח, ללכת לראשונה בחיי לבד להתארח בערב שכל כולו משפחתיות וביחד.
לכן החלטתי שבחג הזה, הכל כך משפחתי, אהיה לבד.
מין הסתם, תהיה תחושת לבד לא מלבבת. כיף גדול זה לא יהיה. אבל אני נחוש לא לעור את החג אצל משפחה/חברים.
לא אלך לבד. משהו כנראה בתהליך ההבשלה טרם הבשיל לכך.
אז איך עוברים את ערב החג הזה?
יש כאן עוד כאלו במצבי שיכולים לייעץ?
הדבר מעסיק אותי כל כך וקיים חשש מין הלא נודע.
אשמח לשמע מעט רעיונות וכיוונים
האמת, קצת התלבטתי אם להיכנס ולשתף כאן את תחושותיי. אין לי מושג למה, אבל אולי זה חלק מהתהליך שאני עובר.
אני גרוש טרי. עוד מעט שנה. מהצעד של הגירושים, אני מאושר. זהו חג החירות שלי.
אבל הנה אני עומד בפני החג הראשון בו אני אהיה לבד.ללא הילדים. לראשונה בחיי.
אני אומנם מוזמן שוב ושוב ע"י המשפחה (אחים, הורים) וגם לחברים.
אבל מצד שני, ממש לא מרגיש לי בנוח, ללכת לראשונה בחיי לבד להתארח בערב שכל כולו משפחתיות וביחד.
לכן החלטתי שבחג הזה, הכל כך משפחתי, אהיה לבד.
מין הסתם, תהיה תחושת לבד לא מלבבת. כיף גדול זה לא יהיה. אבל אני נחוש לא לעור את החג אצל משפחה/חברים.
לא אלך לבד. משהו כנראה בתהליך ההבשלה טרם הבשיל לכך.
אז איך עוברים את ערב החג הזה?
יש כאן עוד כאלו במצבי שיכולים לייעץ?
הדבר מעסיק אותי כל כך וקיים חשש מין הלא נודע.
אשמח לשמע מעט רעיונות וכיוונים
