שלום.. אני חדשה פה..
האמת שבחיים שלי לא שמעתי את המילה הזאת "קינסיולוגיה" אני אפילו לא יודעת איך להגיד אותה. .. ואני כותבת פה משום שהציעו לי לכתוב פה ואולי זה יעזור. אז אם אני ממש לא במקום ואני סתם מחרטטת אני אשמח אם מישהו יידע אותי:S.. בכל אופן אני מצרפת פה משהו שכתבתי בפורום אחר: שעת לילה מאוחרת, תמיד זמן טוב לקטר..לא? עצוב לי.. אבל שוב, אולי זה רק בגלל השעה. זה אפילו לא שעצוב לי. רע לי. לא יודעת מה יש לי. משהו בתוכי ריק.. אני חוזרת על עצמי. פעם הייתי כותבת לעצמי את כל החרטוטים האלה, עכשיו אני כותבת על גבי הפורום..(תסבלו גם אתם..למה לא).. נראה שכל העולם מתקדם בעוד אני עומדת במקום.. נכון, לא עומדת במקום, התקדמתי בחיים. אבל עדיין. מי אני, והחיים שלי..לאן? אני פוחדת טוב? אני פוחדת להתחתן. אני פוחדת שיהיו לי ילדים. אני פוחדת. אני פוחדת מההרגשה הזאת, מהלבד הזה.. מלהסתכל על המשפחה של חבר שלי ולהרגיש שאני לא רוצה את זה בחיים שלי. אוהבת, לא אוהבת. טוב לי, רע לי.. מה יהיה.. מתלבטת ומתחבטת עם עצמי בלבטים כל כך קטנים ומפגרים כמו מה ללבוש מחר. ונשבר לי.נשבר לי לחיות ככה. נהייתי דובה מהכדורים האלה מה שמדכא לא פחות ונמאס לי. נמאס לי להתבייש בעצמי..נמאס לי להיות אפס..אפס עגול גדול ומאופס. נמאס לי לתייק, נמאס לי שאין לי עתיד.. נמאס לי לפחד.. אתם יודעים, האמת היא, שמאז שהכרתי בדבר הזה "חרדות" גיליתי עולם אחר. בערך כל בנאדם מפחד ממשהו, יש כאלה שמודים בזה יש כאלה שלא. יש כאלה שחיים עם זה. יש כאלה שלא. יש כאלה שחיים בהסוואה של אושר.. אבל אני יודעת. אני רואה את העיניים שלהם. אני רואה גם את העיניים שלי.. למרות שקשה לפעמים לראות מבעד לדמעות. אני מרגישה במירוץ.. שהחיים הולכים ונגמרים ואני כאן.. לא משיגה כלום לא מקבלת כלום. נשארת פה. בחורה רווקה ומתוסבכת בלי עתיד רק עם הרבה עבר. ומאיפה האופי הזה בא לי. ויודעים מה, רוב הזמן אני אוהבת את האופי שלי. כי כן, אני שונה.ואני שמחה שכך. כי רוב האנשים בעולם הם חארות. מה לעשות. אני שמחה שאני לא דומה לרובם.. (למרות שכידוע, גם אני יכולה להיות חרא..) אני סתם מחרטטת. אין עם מי לדבר. אין אפילו טעם לקרוא את זה. סליחה למי שקרא
האמת שבחיים שלי לא שמעתי את המילה הזאת "קינסיולוגיה" אני אפילו לא יודעת איך להגיד אותה. .. ואני כותבת פה משום שהציעו לי לכתוב פה ואולי זה יעזור. אז אם אני ממש לא במקום ואני סתם מחרטטת אני אשמח אם מישהו יידע אותי:S.. בכל אופן אני מצרפת פה משהו שכתבתי בפורום אחר: שעת לילה מאוחרת, תמיד זמן טוב לקטר..לא? עצוב לי.. אבל שוב, אולי זה רק בגלל השעה. זה אפילו לא שעצוב לי. רע לי. לא יודעת מה יש לי. משהו בתוכי ריק.. אני חוזרת על עצמי. פעם הייתי כותבת לעצמי את כל החרטוטים האלה, עכשיו אני כותבת על גבי הפורום..(תסבלו גם אתם..למה לא).. נראה שכל העולם מתקדם בעוד אני עומדת במקום.. נכון, לא עומדת במקום, התקדמתי בחיים. אבל עדיין. מי אני, והחיים שלי..לאן? אני פוחדת טוב? אני פוחדת להתחתן. אני פוחדת שיהיו לי ילדים. אני פוחדת. אני פוחדת מההרגשה הזאת, מהלבד הזה.. מלהסתכל על המשפחה של חבר שלי ולהרגיש שאני לא רוצה את זה בחיים שלי. אוהבת, לא אוהבת. טוב לי, רע לי.. מה יהיה.. מתלבטת ומתחבטת עם עצמי בלבטים כל כך קטנים ומפגרים כמו מה ללבוש מחר. ונשבר לי.נשבר לי לחיות ככה. נהייתי דובה מהכדורים האלה מה שמדכא לא פחות ונמאס לי. נמאס לי להתבייש בעצמי..נמאס לי להיות אפס..אפס עגול גדול ומאופס. נמאס לי לתייק, נמאס לי שאין לי עתיד.. נמאס לי לפחד.. אתם יודעים, האמת היא, שמאז שהכרתי בדבר הזה "חרדות" גיליתי עולם אחר. בערך כל בנאדם מפחד ממשהו, יש כאלה שמודים בזה יש כאלה שלא. יש כאלה שחיים עם זה. יש כאלה שלא. יש כאלה שחיים בהסוואה של אושר.. אבל אני יודעת. אני רואה את העיניים שלהם. אני רואה גם את העיניים שלי.. למרות שקשה לפעמים לראות מבעד לדמעות. אני מרגישה במירוץ.. שהחיים הולכים ונגמרים ואני כאן.. לא משיגה כלום לא מקבלת כלום. נשארת פה. בחורה רווקה ומתוסבכת בלי עתיד רק עם הרבה עבר. ומאיפה האופי הזה בא לי. ויודעים מה, רוב הזמן אני אוהבת את האופי שלי. כי כן, אני שונה.ואני שמחה שכך. כי רוב האנשים בעולם הם חארות. מה לעשות. אני שמחה שאני לא דומה לרובם.. (למרות שכידוע, גם אני יכולה להיות חרא..) אני סתם מחרטטת. אין עם מי לדבר. אין אפילו טעם לקרוא את זה. סליחה למי שקרא