שלום
קיבלתי מסר שאולי כדאי לי לשתף את מה שעובר עליי גם בפורום הזה, אז סליחה אם ראיתם כבר את ההודעה שלי בפורום אחר. יש לי בעיה מפגרת, אני בת 26, הוצאתי רישיון לא ממזמן, קניתי אוטו לפני קצת יותר מחודש, וביום שני עשיתי איתו תאונה קטנטונת עם רכב אחר, וביום הראשון שנסעתי איתו לא אמדתי נכון מרחק ונכנסתי טיפה בקיר (הכל קרה באותו מקום , וכולם מסתכלים עלי, פשוט רציתי לקבור את עצמי באותו רגע באדמה.) בכל אופן, מהיום השני שאני נוהגת עליו, ( בערך 3 שבועות) יש לי חרדה עצומה מהמקום הזה(החניון של המשרד), אני מפחדת להתחיל נסיעה, אני פחדת מהכניסה לאוטו, אני בוכה המון, אני מרגישה שאני לא נושמת, כשאני נוהגת הפה שלי סגור כל כך חזק שאני אפילו לא שמה לב לזה, ונורא קשה לי לפתוח אותו (נשמע מוזר נורא אני יודעת), שלשום ביום של התאונה ניסיתי לשכנע את עצמי , די כבר , תרגעי כולה מכה קטנה, תתגברי על הפחד, את לא יכולה להמשיך ככה, את לא יכולה לקום בבוקר, ומהמחשבה על האוטו תכנסי להתקף של קוצר נשימה(מה שקורה בשבועיים האחרונים בוקר בוקר, ואז כשהגעתי הבייתה פשוט התחלתי לבכות כל כך , שחבר שלי אמר לי, די אל תיסעי עם האוטו, קחי קצת הפסקה, ובאמת אני יומיים כבר חזרתי ליסוע בתחבורה ציבורית, ואני הולכת לישון יותר רגועה וקמה יותר רגועה. זה ממש נשמע לי תסמינים של PTSD, (אני חייבת להפסיק לקחת קורסים בפסיכולוגיה), ואני פוחדת ואני מוטדת, ואני רוצה להיות רגועה , וליסוע כמו כולם. אוף למה אני לא מצליחה.
קיבלתי מסר שאולי כדאי לי לשתף את מה שעובר עליי גם בפורום הזה, אז סליחה אם ראיתם כבר את ההודעה שלי בפורום אחר. יש לי בעיה מפגרת, אני בת 26, הוצאתי רישיון לא ממזמן, קניתי אוטו לפני קצת יותר מחודש, וביום שני עשיתי איתו תאונה קטנטונת עם רכב אחר, וביום הראשון שנסעתי איתו לא אמדתי נכון מרחק ונכנסתי טיפה בקיר (הכל קרה באותו מקום , וכולם מסתכלים עלי, פשוט רציתי לקבור את עצמי באותו רגע באדמה.) בכל אופן, מהיום השני שאני נוהגת עליו, ( בערך 3 שבועות) יש לי חרדה עצומה מהמקום הזה(החניון של המשרד), אני מפחדת להתחיל נסיעה, אני פחדת מהכניסה לאוטו, אני בוכה המון, אני מרגישה שאני לא נושמת, כשאני נוהגת הפה שלי סגור כל כך חזק שאני אפילו לא שמה לב לזה, ונורא קשה לי לפתוח אותו (נשמע מוזר נורא אני יודעת), שלשום ביום של התאונה ניסיתי לשכנע את עצמי , די כבר , תרגעי כולה מכה קטנה, תתגברי על הפחד, את לא יכולה להמשיך ככה, את לא יכולה לקום בבוקר, ומהמחשבה על האוטו תכנסי להתקף של קוצר נשימה(מה שקורה בשבועיים האחרונים בוקר בוקר, ואז כשהגעתי הבייתה פשוט התחלתי לבכות כל כך , שחבר שלי אמר לי, די אל תיסעי עם האוטו, קחי קצת הפסקה, ובאמת אני יומיים כבר חזרתי ליסוע בתחבורה ציבורית, ואני הולכת לישון יותר רגועה וקמה יותר רגועה. זה ממש נשמע לי תסמינים של PTSD, (אני חייבת להפסיק לקחת קורסים בפסיכולוגיה), ואני פוחדת ואני מוטדת, ואני רוצה להיות רגועה , וליסוע כמו כולם. אוף למה אני לא מצליחה.
