חמותי ואני
- פותח הנושא באדי תות
- פורסם בתאריך
אני וחמותי
אז חמותי באה מאירופה ו"שוורצה" לא מתאים לה אישה אוסטרית ואל קלה אבל...... לקח הרבה שנים של ללמוד אחת את השניה אני היום מאד מעריכה ואוהבת אותה, אולי גם התבגרנו, כל אחת בדרכה היא עדיין עומדת על שלה, אומרת מה שהיא חושבת, לא תמיד זה נשמע טוב, אבל אני מאוד מתחברת אליה היום
אז חמותי באה מאירופה ו"שוורצה" לא מתאים לה אישה אוסטרית ואל קלה אבל...... לקח הרבה שנים של ללמוד אחת את השניה אני היום מאד מעריכה ואוהבת אותה, אולי גם התבגרנו, כל אחת בדרכה היא עדיין עומדת על שלה, אומרת מה שהיא חושבת, לא תמיד זה נשמע טוב, אבל אני מאוד מתחברת אליה היום
באדי , רציתי להגיד לך
הרבה בזכותך . למדת להכיר אותה לקבל אותה וגם לתת לה את הנישה שלה והזמן שהיא היתה זקוקה לו כדי להכיר אותך ולהיכנס לליבך. גם את רומא לא בנו ביום אחד ובטח ובטח יחסים שבין חמות לכלה , אני שומעת מסביבי סיפורים על יחסים שכאלה, כל אחת באה עם האמת שלה וכל אחת מתבצרת בה . ולכן יש חיכוכים לאורך השנים , אני בטוחה שלא היה לך קל כי את באה מרקע אחר הרבה יותר חם מחבק אוהב ותאמיני לי זה ממש לא משנה מאיזו עדה את, היא מגיעה מחינוך אחר כנראה גם נוקשה יותר וגם זאת צריך להבין. .(סבתא שלי לא הרשתה לנשק אותנו כילדים שלא חלילה נהיה מפונקים יתר על המידה או שלא ידביקו אותנו חלילה באיזה חיידק אם ינשקו אותנו ...
היום אני "טורפת" את הילדים בנשיקות וחיבוקים... זה היה זמן אחר חינוך אחר ותרבות אחרת ) תאמיני לה אני בטוחה שלא קל לה . אתן שני עולמות שונים זה כמו שני קרחונים שניפגשים אז או שיש התנפצות טוטלית או שיש התמוססות ועלייה בחום ..... ואת לאורך השנים לא נתת שתהיה התנפצות, אלה רק ניסית לחמם ולהפשיר במובן החיובי של המילה את היחסים ביניכם והיא למדה לאהוב, כן , החיים מלמדים אותם לעשות זאת . ולא כולם נולדים עם זה , אין מה לעשות. היא עוקבת אחריך כל השנים אני מאמינה כמו הרבה חמויות אחרות בודקת איך את "מטפלת" בבן שלה בנכדים ולומדת להעריך אותך על כך . לפעמים אין ברירה , צריך הרבה סבלנות עם סוג כזה של אנשים , בהמשך הדרך ההצלחה מובטחת
.
הרבה בזכותך . למדת להכיר אותה לקבל אותה וגם לתת לה את הנישה שלה והזמן שהיא היתה זקוקה לו כדי להכיר אותך ולהיכנס לליבך. גם את רומא לא בנו ביום אחד ובטח ובטח יחסים שבין חמות לכלה , אני שומעת מסביבי סיפורים על יחסים שכאלה, כל אחת באה עם האמת שלה וכל אחת מתבצרת בה . ולכן יש חיכוכים לאורך השנים , אני בטוחה שלא היה לך קל כי את באה מרקע אחר הרבה יותר חם מחבק אוהב ותאמיני לי זה ממש לא משנה מאיזו עדה את, היא מגיעה מחינוך אחר כנראה גם נוקשה יותר וגם זאת צריך להבין. .(סבתא שלי לא הרשתה לנשק אותנו כילדים שלא חלילה נהיה מפונקים יתר על המידה או שלא ידביקו אותנו חלילה באיזה חיידק אם ינשקו אותנו ...
רונית 1031
New member
מוזר ...אצלי לא נעלם כלום , גם המגילה
שכתבת נשארה במקומה
שכתבת נשארה במקומה
סבסבתא ל 11
New member
חמותי היתה מדהימה. ממש אם שניה וחברה
היתה אשת סודי ויכולתי לבכות בפניה על רגעים קשים. לצערי היא כבר לא איתנו.
היתה אשת סודי ויכולתי לבכות בפניה על רגעים קשים. לצערי היא כבר לא איתנו.
אמא של האיש לא סבלה אותי עוד לפני שהייתי...
אני קוראת לה אמא שלו כי היא לא היתה משהו עבורי. אפילו בתי (אדם חם, מחבק ואוהב) קראה לה אמא של אבא, לא סבתא, ותאמינו לי שהיא "הרויחה" את זה בצדק (סיפור ארוך וטעון). זו אישה שבחיים לא היתה מרוצה ממשהו. האיש שלי עבד ופרנס את עצמו מגיל 14. הוא הרויח ושילם שכר לימוד בתיכון, הוא הכניס את עצמו לאוניברסיטה ושלם שכר לימוד, מעונות וכלכלה בעצמו. הוא קנה רהיטים ודברי חשמל בבית הוריו. בחיים לא אמרה לו תודה או מילה טובה. רק כשהם הגיעו לביקור אצל משפחתי לפני שהתחתנו היא צעקה בקולי קולות: "הוא מלאך, אתם מקבלים מלאך, מגיע שתתנו לו ה-כ-ל" והאיש כמעט התעלף, פעם ראשונה ששמע ממנה מילה חיובית. ואני לא הייתי שווה. כי בין האנשים שהכירה היה מישהו שהיה מוכן לקנות בית ואוטו ולשלם את הלימודים של האיש, אם יתחתן עם בתו. והאיש, נעבעך, התאהב בי... ואני באתי ממשפחה ממש לא עשירה. ואז התחתנו. היו לה רק טענות: "הנה אשתו של א. היא גננת, ואשתו של ב. פקידה של עורך דין, ומה אשתך? סתם XXX" (שתבינו אני אדמאית במדעי הטבע וכל החיים עובדת במקצועי במקומות מכובדים). כשהגענו מתישהו לשמחה משפחתית אצל בני דודים הסתכלו עלינו בעינים תוהות: "מה, אתם ביחד?" מסתבר שהיא הפיצה עלינו שמועות שאנחנו מתגרשים. ואז, אחרי עשרים שנות נישואין, בבית שלנו היא אומרת לו: "שמעתי (מה שמעת? אנחנו גרים 50 ק"מ ממך!) שאתם לא חיים טוב!" והוא אמר לה שתצא מהבית, ואז החליפה נושא כאילו כלום לא קרה. שלא לדבר על הטלפונים הרבים שטרק לה באמצע, כשהשמיצה אותי. יום אחרי זה שוב היתה מתקשרת כאילו כלום לא קרה. אני- אחרי חצי שנה של נישואין כשקלטתי את הגישה שלה ואחרי שנפגעתי עמוקות שוב ושוב- החלטתי שאני מתייקת אותה במגירת ה"לא אכפת לי". היא היתה יכולה להשמיץ אותי בפני, אני התיחסתי למלים שלה כמו אל אויר שזז ולא משאיר סימן. חבל לכעוס, לא יכולתי לשנות אותה. הפעם היחידה שהתפרצתי עליה היתה כשהתחילה לשפוך ארס על גיסתי- אישתו של אחי. ויש לי יופי של גיסה. השמצות עליה לא יכולתי לשאת, עניתי לה ומאז לא חזרה לנושא והסתפקה בלנסות לריב איתי (בלי הצלחה). האיש רצה לנתק קשרים עם אמו מיד כשהתחתנו. אפילו אביו אמר לו שכדאי לו להתרחק כי אמא שלו רק תזיק לו. אני אמרתי לו שדם זה לא מים, ועמדתי על שמירת קשר. ואכן האיש טיפל בה ובעניניה עד שנפטרה. בכל פעם שביקר אותה הצטרפתי אליו, לחזק אותו תחת מתקפת הטרור המילולי שלה. לא שדברתי, אבל עצם הנוכחות שלי עזרה לו. אני לא לגמרי טפשה, ולמדתי. למדתי ממנה טוב מאד מה לא לעשות ואיך לא להתנהג. לפחות את המשפט החיובי הזה אני יכולה לומר. כבר כמה שנים שהיא לא בחיים. אני לא מתגעגעת.
אני קוראת לה אמא שלו כי היא לא היתה משהו עבורי. אפילו בתי (אדם חם, מחבק ואוהב) קראה לה אמא של אבא, לא סבתא, ותאמינו לי שהיא "הרויחה" את זה בצדק (סיפור ארוך וטעון). זו אישה שבחיים לא היתה מרוצה ממשהו. האיש שלי עבד ופרנס את עצמו מגיל 14. הוא הרויח ושילם שכר לימוד בתיכון, הוא הכניס את עצמו לאוניברסיטה ושלם שכר לימוד, מעונות וכלכלה בעצמו. הוא קנה רהיטים ודברי חשמל בבית הוריו. בחיים לא אמרה לו תודה או מילה טובה. רק כשהם הגיעו לביקור אצל משפחתי לפני שהתחתנו היא צעקה בקולי קולות: "הוא מלאך, אתם מקבלים מלאך, מגיע שתתנו לו ה-כ-ל" והאיש כמעט התעלף, פעם ראשונה ששמע ממנה מילה חיובית. ואני לא הייתי שווה. כי בין האנשים שהכירה היה מישהו שהיה מוכן לקנות בית ואוטו ולשלם את הלימודים של האיש, אם יתחתן עם בתו. והאיש, נעבעך, התאהב בי... ואני באתי ממשפחה ממש לא עשירה. ואז התחתנו. היו לה רק טענות: "הנה אשתו של א. היא גננת, ואשתו של ב. פקידה של עורך דין, ומה אשתך? סתם XXX" (שתבינו אני אדמאית במדעי הטבע וכל החיים עובדת במקצועי במקומות מכובדים). כשהגענו מתישהו לשמחה משפחתית אצל בני דודים הסתכלו עלינו בעינים תוהות: "מה, אתם ביחד?" מסתבר שהיא הפיצה עלינו שמועות שאנחנו מתגרשים. ואז, אחרי עשרים שנות נישואין, בבית שלנו היא אומרת לו: "שמעתי (מה שמעת? אנחנו גרים 50 ק"מ ממך!) שאתם לא חיים טוב!" והוא אמר לה שתצא מהבית, ואז החליפה נושא כאילו כלום לא קרה. שלא לדבר על הטלפונים הרבים שטרק לה באמצע, כשהשמיצה אותי. יום אחרי זה שוב היתה מתקשרת כאילו כלום לא קרה. אני- אחרי חצי שנה של נישואין כשקלטתי את הגישה שלה ואחרי שנפגעתי עמוקות שוב ושוב- החלטתי שאני מתייקת אותה במגירת ה"לא אכפת לי". היא היתה יכולה להשמיץ אותי בפני, אני התיחסתי למלים שלה כמו אל אויר שזז ולא משאיר סימן. חבל לכעוס, לא יכולתי לשנות אותה. הפעם היחידה שהתפרצתי עליה היתה כשהתחילה לשפוך ארס על גיסתי- אישתו של אחי. ויש לי יופי של גיסה. השמצות עליה לא יכולתי לשאת, עניתי לה ומאז לא חזרה לנושא והסתפקה בלנסות לריב איתי (בלי הצלחה). האיש רצה לנתק קשרים עם אמו מיד כשהתחתנו. אפילו אביו אמר לו שכדאי לו להתרחק כי אמא שלו רק תזיק לו. אני אמרתי לו שדם זה לא מים, ועמדתי על שמירת קשר. ואכן האיש טיפל בה ובעניניה עד שנפטרה. בכל פעם שביקר אותה הצטרפתי אליו, לחזק אותו תחת מתקפת הטרור המילולי שלה. לא שדברתי, אבל עצם הנוכחות שלי עזרה לו. אני לא לגמרי טפשה, ולמדתי. למדתי ממנה טוב מאד מה לא לעשות ואיך לא להתנהג. לפחות את המשפט החיובי הזה אני יכולה לומר. כבר כמה שנים שהיא לא בחיים. אני לא מתגעגעת.
../images/Emo7.gifהייתי הזקנה במסדרון-כתבה שקראתי בשבת
וזה דומה למה שעברתי עם חמותי ז"ל - הפרופסור במחלקה פנימית בתל-השומר אמר לי אם את לא לוקחת אותה , אני אישית שם אותה על אמבולנס ושולח אותה הביתה. ואני אמרתי לו האם היית עושה אותו הדבר עם אמך
למרות שבתחילה הקשר בינינו לא היה מי יודע מה, דאגתי לה כמו בת - בעלי היה בן יחיד - לא היה לי קל - היום בדיעבד לא חסרה לי
וזה דומה למה שעברתי עם חמותי ז"ל - הפרופסור במחלקה פנימית בתל-השומר אמר לי אם את לא לוקחת אותה , אני אישית שם אותה על אמבולנס ושולח אותה הביתה. ואני אמרתי לו האם היית עושה אותו הדבר עם אמך
חמותי המקסימה חסרה לכולנו,,,
ברגע זה ,כשאני כותבת עליה , עומדות דמעות בעיני, וזאת בשל געגועים עזים ,שרק הולכים מתחזקים, מאז אותו היום שהיא לא איתנו עוד,, אני הכרתי את חמותי כשהיא הייתה מבוגרת בת שישים, והיא הרגישה עצמה כמו בת שלושים. (כיום מצחיק אותי שחשבתי אותה למבוגרת אז). ואלו אני ,הייתי צעירונת בת עשרים, והיא התייחסה אלי כאל ילדה, ממש כמו נכדתה לכול דבר, כי כבר היו לה נכדים גדולים שהיו כמעט בני גילי. היכרתי את חמותי וראיתי לפניי אשה דגולה ,בעלת חוכמת חיים אדירה, אשה שעברה רבות בחייה, אשה נבונה מאוד , חמה ואוהבת ,ואפילו להפתעתי היתה פנימיסטית בנשמה, אשה שבשעת הצורך ידעה לפתור כול בעייה ,ודבר לא היה נעלם מעיניה , כלומר אי אפשר היה להסתיר ממנה דבר, או לעבוד עליה . היא חינכה כול אחד מארבעת בניה,שחשוב לעזור לאשה בבית ,בניקיון כלים ובקניות, בפרט כשאשה בהריון לא לתת לה לסחוב סלים או פחי-אשפה,והייתה עומדת על המשמר שהם יבצעו זאת. במהירות רבה נקשרנו זו לזו,והיא התייחסה אלי כאל בת ,ואני אהבתי אותה לא פחות מבת לאם. אפילו לאחר נישואיי ,הקשר היה נפלא, והיא אהבה אותי בכול מאודה, ובכול הזדמנות הייתה אומרת לילדיה שאין טובה ממני, (לדעתי,כי ידעתי לכבד אותה ולאהוב אותה ולהעריך את מי שהייתה) ,והיא הרגישה זאת בלי מילים אפילו,ידעה שכול מה שתבקש אעשה ברצון רב עבורה, מללכת איתה לקופ"ח ועד לקנות בדים לשמלות,או צמר לסריגה ואפילו עשינו בחשאי אני והיא מבצע סבתא, בשידוך ונישואין לביתה הגדולה,מבצע שהצליח בגדול. אבל,,השמחה לא נמשכה מעבר לעשור חייה הנפלאים האלה שעברו בהרמונייה: בעשור האחרון לתקופת חייה ,כשהייתה בגיל 70 ,היא התאלמנה מבעלה , שאותו אהבה אהבת נפש, וכדי להמתיק את סבלה,הבאתי אותה אלינו הבייתה , כדי שתשמח עם הנכדים, (2 ילדיי המתוקים שהיו אז בגיל 2 ו - 5 ). 2 ילדיי,הנכדים המתוקים שלה, רקדו איתה במעגל,שרו איתה שירים,ושימחו את נפשה , וגרמו לה לרוב נחת. והיא הסבתא המקסימה,תפרה שמלות לכול הבובות ,עזרה להם להרכיב לגו, ונהנתה מכול יום שהייתה ביחד איתנו. לאחר 5 שנים של אבל וצער רב ,לצד שמחה גדולה עם הנכדים, לילה אחד קייצי וחם,באמצע הלילה היא עברה אירוע מוחי ,ואז אושפזה בבי"ח, ובעקבות האירוע המוחי,קיבלה שיתוק ,הפכה סיעודית וישבה בכסא גלגלים,, ואז הבת שלה העבירה אותה מבי"ח אל בית אבות סיעודי, ואני אז כאבתי מאוד את סיבלה, וקשה היה לי לחוש איך האשה הדגולה והאהובה שלנו , הגיע למצב קשה כזה. לכן,ראיתי לנכון להגיע אליה בכול בוקר 7 ימים בשבוע, כדי להעביר את יומה,וכדי להמתיק את סבלה . בהתחלה, האחיות בבית האבות שאלו אותי מי את ? ולא האמינו שעניתי שאני כלתה ,ועוד היו שואלים שוב ושוב את הילדים שלה, מי אני בשבילה,שאני משקיעה מזמני יום יום ונמצאת איתה, כדי להיות איתה בפזיותרפייה ובשעות האכלה כדי לעזור לה. ועוד אני זוכרת משהו שגרם לי להיות המומה,בתקופה בה חמותי היתה בריאה, ואני הייתי בבית יולדות . יום אחד לאחר לידת ביתי הבכורה,בעלי שאל אותי : תגידי מאמי, את מי את הכי הכי רוצה שאזמין לראות אותך, ואת הנכדה ? - אני רוצה שתביא את אמא שלך ,אני רוצה שהיא תגיע ראשונה לראות את הנכדה. 6 היולדות שהיו בחדרי ,שמעו זאת וממש היו בשוק ,ולא רצו להאמין למשמע אזניהם,, ושאלו ,"תגידי רק את חמותך ,,,זה מה שאת צריכה עכשיו ? לא הבינו ולא האמינו שקיימת אפשרות לאהוב את החמות,זה פשוט נשמע להם הזוי !!! לו רק יכלו להבין עד כמה אנו מחוברות בנפש זו לזו. בתקופות החורף כשאני הייתי מצוננת וחולה, חמותי היתה מפנקת אותי ,ושולחת אליי הביתה (מרחק 40 דקות נסיעה), (עם אחד מילדיה שהיה לו רכב אז), שלחה מרקים חמים ,וארוחות- בריאות שבישלה במיוחד עבורי,כדי שאבריא, וגם הייתה מוסיפה למשלוח שקית שקדים ,שקית אגוזים ,ושפע תמרים, עתירי ברזל לדבריה,כדי שאתחזק ,כך הייתה אומרת. בימי החורף החמימים בשבתות ,היינו מגיעים לביקור, יושבים במרפסת עם כל כוס קפה ועוגיות נפלאות,כאלה שרק היא ידעה להכין, עד היום אף אחד לא מצליח לשחזר ,כי הכול הכינה לפי רגש (אמרה כמה קמח שתופס), ולא היו לה כמויות רשומות ומדוייקות . והאוכל הכול כך נפלא שהיתה מכינה ומניחה על פלטה של שבת, כי אין כמו בישול טעים , הריח שלו עד היום שמור באפי. חמותי היקרה וחמי ,היו עבורי האנשים הכי מקסימים ,הכי אנושיים והכי נפלאים באדם, ואשר בעבורי היו נשמות טהורות לא פחות מהוריי ז"ל, שגם אותם אהבתי אהבת נפש. תהא נשמתם עדן.
ברגע זה ,כשאני כותבת עליה , עומדות דמעות בעיני, וזאת בשל געגועים עזים ,שרק הולכים מתחזקים, מאז אותו היום שהיא לא איתנו עוד,, אני הכרתי את חמותי כשהיא הייתה מבוגרת בת שישים, והיא הרגישה עצמה כמו בת שלושים. (כיום מצחיק אותי שחשבתי אותה למבוגרת אז). ואלו אני ,הייתי צעירונת בת עשרים, והיא התייחסה אלי כאל ילדה, ממש כמו נכדתה לכול דבר, כי כבר היו לה נכדים גדולים שהיו כמעט בני גילי. היכרתי את חמותי וראיתי לפניי אשה דגולה ,בעלת חוכמת חיים אדירה, אשה שעברה רבות בחייה, אשה נבונה מאוד , חמה ואוהבת ,ואפילו להפתעתי היתה פנימיסטית בנשמה, אשה שבשעת הצורך ידעה לפתור כול בעייה ,ודבר לא היה נעלם מעיניה , כלומר אי אפשר היה להסתיר ממנה דבר, או לעבוד עליה . היא חינכה כול אחד מארבעת בניה,שחשוב לעזור לאשה בבית ,בניקיון כלים ובקניות, בפרט כשאשה בהריון לא לתת לה לסחוב סלים או פחי-אשפה,והייתה עומדת על המשמר שהם יבצעו זאת. במהירות רבה נקשרנו זו לזו,והיא התייחסה אלי כאל בת ,ואני אהבתי אותה לא פחות מבת לאם. אפילו לאחר נישואיי ,הקשר היה נפלא, והיא אהבה אותי בכול מאודה, ובכול הזדמנות הייתה אומרת לילדיה שאין טובה ממני, (לדעתי,כי ידעתי לכבד אותה ולאהוב אותה ולהעריך את מי שהייתה) ,והיא הרגישה זאת בלי מילים אפילו,ידעה שכול מה שתבקש אעשה ברצון רב עבורה, מללכת איתה לקופ"ח ועד לקנות בדים לשמלות,או צמר לסריגה ואפילו עשינו בחשאי אני והיא מבצע סבתא, בשידוך ונישואין לביתה הגדולה,מבצע שהצליח בגדול. אבל,,השמחה לא נמשכה מעבר לעשור חייה הנפלאים האלה שעברו בהרמונייה: בעשור האחרון לתקופת חייה ,כשהייתה בגיל 70 ,היא התאלמנה מבעלה , שאותו אהבה אהבת נפש, וכדי להמתיק את סבלה,הבאתי אותה אלינו הבייתה , כדי שתשמח עם הנכדים, (2 ילדיי המתוקים שהיו אז בגיל 2 ו - 5 ). 2 ילדיי,הנכדים המתוקים שלה, רקדו איתה במעגל,שרו איתה שירים,ושימחו את נפשה , וגרמו לה לרוב נחת. והיא הסבתא המקסימה,תפרה שמלות לכול הבובות ,עזרה להם להרכיב לגו, ונהנתה מכול יום שהייתה ביחד איתנו. לאחר 5 שנים של אבל וצער רב ,לצד שמחה גדולה עם הנכדים, לילה אחד קייצי וחם,באמצע הלילה היא עברה אירוע מוחי ,ואז אושפזה בבי"ח, ובעקבות האירוע המוחי,קיבלה שיתוק ,הפכה סיעודית וישבה בכסא גלגלים,, ואז הבת שלה העבירה אותה מבי"ח אל בית אבות סיעודי, ואני אז כאבתי מאוד את סיבלה, וקשה היה לי לחוש איך האשה הדגולה והאהובה שלנו , הגיע למצב קשה כזה. לכן,ראיתי לנכון להגיע אליה בכול בוקר 7 ימים בשבוע, כדי להעביר את יומה,וכדי להמתיק את סבלה . בהתחלה, האחיות בבית האבות שאלו אותי מי את ? ולא האמינו שעניתי שאני כלתה ,ועוד היו שואלים שוב ושוב את הילדים שלה, מי אני בשבילה,שאני משקיעה מזמני יום יום ונמצאת איתה, כדי להיות איתה בפזיותרפייה ובשעות האכלה כדי לעזור לה. ועוד אני זוכרת משהו שגרם לי להיות המומה,בתקופה בה חמותי היתה בריאה, ואני הייתי בבית יולדות . יום אחד לאחר לידת ביתי הבכורה,בעלי שאל אותי : תגידי מאמי, את מי את הכי הכי רוצה שאזמין לראות אותך, ואת הנכדה ? - אני רוצה שתביא את אמא שלך ,אני רוצה שהיא תגיע ראשונה לראות את הנכדה. 6 היולדות שהיו בחדרי ,שמעו זאת וממש היו בשוק ,ולא רצו להאמין למשמע אזניהם,, ושאלו ,"תגידי רק את חמותך ,,,זה מה שאת צריכה עכשיו ? לא הבינו ולא האמינו שקיימת אפשרות לאהוב את החמות,זה פשוט נשמע להם הזוי !!! לו רק יכלו להבין עד כמה אנו מחוברות בנפש זו לזו. בתקופות החורף כשאני הייתי מצוננת וחולה, חמותי היתה מפנקת אותי ,ושולחת אליי הביתה (מרחק 40 דקות נסיעה), (עם אחד מילדיה שהיה לו רכב אז), שלחה מרקים חמים ,וארוחות- בריאות שבישלה במיוחד עבורי,כדי שאבריא, וגם הייתה מוסיפה למשלוח שקית שקדים ,שקית אגוזים ,ושפע תמרים, עתירי ברזל לדבריה,כדי שאתחזק ,כך הייתה אומרת. בימי החורף החמימים בשבתות ,היינו מגיעים לביקור, יושבים במרפסת עם כל כוס קפה ועוגיות נפלאות,כאלה שרק היא ידעה להכין, עד היום אף אחד לא מצליח לשחזר ,כי הכול הכינה לפי רגש (אמרה כמה קמח שתופס), ולא היו לה כמויות רשומות ומדוייקות . והאוכל הכול כך נפלא שהיתה מכינה ומניחה על פלטה של שבת, כי אין כמו בישול טעים , הריח שלו עד היום שמור באפי. חמותי היקרה וחמי ,היו עבורי האנשים הכי מקסימים ,הכי אנושיים והכי נפלאים באדם, ואשר בעבורי היו נשמות טהורות לא פחות מהוריי ז"ל, שגם אותם אהבתי אהבת נפש. תהא נשמתם עדן.
רונית 1031
New member
שרון , ריגשת אותי ../images/Emo7.gif
אשריכם שזכיתם אחת בשנייה
אשריכם שזכיתם אחת בשנייה
יערה היחיד
New member
שרון../images/Emo201.gif
לטנגו צריך שניים - גם את בורכת בתכונות של נתינה ואהבת אדם באשר הוא ולכן הגעתם למערכת יחסים כל כך מרגשת.
לטנגו צריך שניים - גם את בורכת בתכונות של נתינה ואהבת אדם באשר הוא ולכן הגעתם למערכת יחסים כל כך מרגשת.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.