זכרונות מאכלי ילדותי שאין להם אח ורע ,,
על זכרונות האוכל מבית ילדותי,, הוריי היו צברים שנולדו בארץ , ומוצאם היה מבית של הורים חלוצים אשר הגיעו בצעירותם, כנוער מאירופה לישראל, הגיעו בנחישות רבה להקים את המדינה . אימי ז"ל שכה חסרה לנו, הייתה בשלנית גדולה,,סופר-דופר בבישול , ממש כישרון מלידה, כול מזון הבסיסי ביותר שנגעה בו ,,מיד הפך ללהיט ולשיחת השבוע, ממש כך היה , " ידי -זהב" קראו לה כול מכיריה. זכרונות ילדותי אלה ריחות וניחוחות שאין זה קל אפילו לתאר במילים, - זה היה להתעורר בכול בוקר לריחות של דברי- מאפה נפלאים, למרות שנאפו בתנור פרימיטיבי שהיה "להיט" בזמנים של פעם תנור -אפייה שהועמד על אש הכיריים,ואפה לנו מעדנים , שהיו כמובן פרי עמלה של אימי היקרה, שמאוד אהבה את המטבח יותר מכול תחביב, והפיקה וב פרוייקטים שלמים של מאפים: לחמניות ,עוגות -שמרים, עוגות בצק פריך טורטים, עוגות רולדה , עוגות שיש בחושות ומה לא? וכך היינו אני ואחיי חוגגים משעת זריחה ועד שקיעה בבית שכולו ניחוחות וריחות . בשעות בוקר עם המאפים בצהריים מרקים מהבילים,מרק עדשים ,גריסים, מרק אפונה ועד מרק העוף המסורתי. הגפילטע -פיש הכי טעים שהכינה וכולם שיבחו את מעשה בישוליה של אמא, והבורשט המפורסם שההורים אהבו, ולא הילדים (אלה רק אהבו את הצבע הסגול המרהיב שקישט את הכיור), ואני לא יכולה לשכוח את הקיגל המשגע של יום שבת . הריבות הלוהטות של כול סוגי פירות הקיץ,שהיו עומדות לצינון בשורה ארכה ,לפני שעברו לצנצנות הענקיות לאיחסון. את צלי העוף ותפוחי האדמה שעוררו את הרעב לכול השכנים . ופרחי הכרובית המטוגנת ולביביות תפו"א וכדורי- העוף ברוטב העגבניות. ותבשילי השעועית -הצהובה שהתמזגה נפלא ברוטב העגבניות,והלחם שנטבל בו בכמויות העיד על כמה היה משובח. ושלא נדבר על הממולאים שהיו עם אורז שהיה ספוג בהם ברוטב נפלא ,שממלא את הלב בגעגועים לבית חם. וליפתני הפירות המבושלים בפודינג ותבלין ציפורן שהריח שלהם בלתי נשכח. ועוגות הרחת לאקום בחגים. רק מלהעלות את הכול על הדף מתחשק לחזור אחורנית לחזור אל הקן -החם אפוף הריחות בו גדלנו .. לו רק יכולנו לחזור לשם ואפילו רק לשעה קלה , היה זה אושר גדול !