מתחת לטלית של אבא ביום הכיפורים

מתחת לטלית של אבא ביום הכיפורים

קטמון הישנה, ירושלים של פעם, הבית שלנו בית נטוש של איזה שייך ערבי, תקרה ענקית, רצפה עם מרצפות ארמניות, המרפסת עגולה, מסביב לכל הבית, בגינה עצי פרי, וסמוך לבית בית הכנסת הקטן, נטוי משהו, גג רעפים אדומים, בשביל לבית הכנסת נטועים עצי רימון ריחניים, ושיחים של סיגליות, אם אעצום עיניים אצליח להריח את הריח המיוחד של תחילת הסתיו של אז, וערב יום הכיפורים. בבית היתה תחושה של חרדה, ערב יום הכיפורים , אנחנו הילדים היינו יותר שקטים, לא השתוללנו כרגיל במסדרונות, ולא רדפנו אחרי חתולים בגינה, בשעות הצהריים המוקדמות, היינו אוכלים קובבס טריים מהמחבט עם סלט ירקות, ולקראת שעה 2 שמענו את רעש הפתילה הענקית ועליה הפיילה עם המון מים לרחצה, המתרקנו אפילו יותר מיום שישי (אז התרחצנו רק פעמיים בשבוע גוף מלא כולל ראש - יום שני ויום שישי, ואף פעם לא היו לנו כינים). אבא שלי היה מגיע בשעה מאוד מוקדמת שלא כהרגלו על האופנוע שלו (BSA ענק) מבית החולים בעין כרם, ואחרי שכולנו היינו נקיים לבושים לבן חגיגי, עם נעלי בד (אז לא היו נעלי התעמלות כמו עכשיו), אכלנו את הארוחה שלפני הצום, לא שצמנו, אבל אכלנו כאילו אין מחר. ואז בית הכנסת, בשעת התפילה הייתי מתגנבת לאיזור הגברים, ואבא שלי היה מחביא אותי מתחת לטלית (כאילו שלא ראו אותי), ומתחת לטלית היה ריח מיוחד, ריח סבון הרחצה, הריח של סבון הכביסה שכובסה הטלית, ספר התפילות הישן עם כריכת העור של אבא שלי, ובפנים עלה הדפנה היבש והישן שעדיין הריח ישנו, ושם הייתי הכי בטוחה בעולם, מכל המפלצות, מכל הדברים המפחידים שהיו בחוץ, מהזאב של כיפה אדומה, ואת אבא שלי רוכן ונותן לי נשיקה על הראש, אם אני עוצמת עיניים אני עדיין יכולה לחוש את התחושה ההיא. אני מתחת לטלית של אבא שלי ז"ל. תחושות כאלו ומראות כאלו זוכרים כל החיים. ושתהיה חתימה טובה לכולם ולאלו שצמים וצמות - צום קל.
 

שויי

New member
נועה, נפלא מקסים

תיאור מלא ריגושים ריחות וטעמים אההה.... נהניתי מאד תודה. אמנם אני לא ירושלמית אך התמונה שאת מציירת כאילו לקוחה מעולמי נכון יותר לומר מעולמנו, בטוחה שרבים כאן יזדהו.
 
אני מזדהה במיוחד, אבא ז"ל היה כהן, בדרכינו

לבית הכנסת הוא החזיק בוטנים בכיס, כאלה עם קליפה, פעם הם היו הבוטנים הנקנים, בדרך היה נותן לי בוטן ולאחותי בוטן, ובדרך הוא היה מספר לנו שהצופציק של הבוטן אחרי שחוצים אותו ל-2 זה הזקן של משה רבינו, קחו בוטן ותחצו אותה ותראו, וכך היינו הולכים לבית הכנסת ואבא מספר לנו סיפורי קודש, ובתוך בית הכנסת גם אני התגנבתי מתחת לטלית של אבא, הוא היה מרים את כפות הידיים לברכת הכוהנים ואני הרגשתי שאני עפה יחד עם הברכה לשמיים. תודה תודה נוע שגרמת לי לכתוב את זה.
 
זיכית אותנו בחוויה, תודה.

למרות שביתה של אמא שלי היה דתי, אבא בא מבית חילוני ממש. אני באה מבית חילוני. עם זאת, אפילו בקיבוץ של השוה"צ בו אני חברה, האוירה ביום הכיפורים, היא מיוחדת.
 

סנדי B

New member
אוי נועה כמה שאת מזכירה נשכחות

אבי היה מכין חתיחות של נייר טואלט שמישהו לא יחתוך מהגליל כי זה אסור ביום כיפור לגבי האור לא הייתה לנו בעיה אבי עבד בחברת חשמל גם אם היה נשאר אור ביום זה לא נורה וזה הבית שבו אני גרה עכשיו כל השכונה שלנו הייתה מוארת כי כולם עבדו בחברת חשמל,
 

ediana

New member
../images/Emo7.gifוואו איזה זכרונות ילדות

עד גיל 14 גדלתי ברומניה, בית לא דתי,אבל ידענו מה הם חגים ושמרנו על כולם. בביה"ס ידעו שבחגי היהודים לא הולכים ללמוד ,לובשים בגדים חדשים והולכים לביה"כ. לנו היו שני ביה"ס, כל סבתא התפללה בבי"כ אחר ואנחנו הילדים רצנו לבקר את שתיהן. זוכרת את דודי שהיה כהןמתפלל את ברכת הכהנים כולם מסביבו היו בחרדת קודש. אבל השיא היה ביום הכיפורים , סבתא הביאה בתיק עוגת דבש בטעם חלומי וענבים שחורים מוסקט אני חושבת. היתה מחלקת לנו כדי שנהיה בשקט ולא נפריע לתפילה. אח"כ יורדים מעזרת הנשים לאולם שבו התפללו הגברים ואבא היה לוקח אותנו לידו מתחת לתלית רק לכמה דקות, אבל איזו הרגשה זו היתה. בהפסקה בין התפילות היינו הולכים לביתה של סבתא לאכול משהו - תמיד היו כנפי עוף או שוקיים מטוגנים בהרבה שום - את הטעם אני מרגישה עד היום,לא הצלחתי לבשל אותם בטעם דומה. מאחלת לכולנו גמר חתימה טובה, לשנה טובה תחתמו ותכתבו http://www.zeevgalili.com/?p=6645
 

kikale

New member
איזה סיפור מרגש וזה מזכיר לי משהו

שהיה לא מזמן אצלינו , לפני כשנה שהגן שלי היה עדיין בבית ונכדינו נעם היה מגיע כל בוקר לגן הוא היה רואה את סבא שלו מניח תפילין , יום אחד מספרת לי בתי (אמא של נעם ) שנועם מצא שרוך בבית כרך אותו סביב ידו וכשהיא שאלה אותו מה אתה עושה? ענה לה הפספוס אני מתפלל כמו סבא....
הוא גם לא מפספס הזדמנויות ללכת איתו לבית הכנסת בשישי בערב ובזמן הקידוש מבקש כיפה ועונה אמן במקומות הנכונים ....אלה מסוג הדברים לדעתי שמלווים אותנו משחר ילדותינו ונשארים חרוטים עד לסוף הימים ..
 

kikale

New member
גם לי הזכרת נשכחות

גם אנחנו גרנו בקטמון הישנה ברחוב אלרואי בהמשך לרחוב הצפירה ,( שהיה אחד הרחובות שהתחברו לרחוב הראשי עמק רפאים .) הגענו כזוג צעיר לירושלים עם תינוקת בת שנה ונהנתי לערוך טיולים יומיים עם הקטנה בעגלה . ואכן יש בה קסם מיוחד בשכונה הזו רוב הבתים היו אז כמו גם היום צמודי קרקע עם הגינות מוקפות בגדרות אבן. הייתי עולה על קצות האצבעות כדי שאוכל להציץ על הגינות המדהימות שהיו עמוסות בעצי פרי שיחי יסמין וורדים , אין כמו העיר ירושלים, עשרה קבין של יופי ירדו אל העולם , תשעה לקחה ירושלים.ובאמת לא סתם היא זכתה בתואר הזה .
 

eta21

New member
../images/Emo41.gifבהקשר לסיפורה של נועה../images/Emo41.gif

נועה, בהתרגשות ובשקיקה קראתי את שכתבת החזרת אותי לימי ילדותי בירושלים. גם אנחנו התגוררנו בבית מדהים בקטמון שנקרא "רכוש נטוש". כשעזבנו את הבית נכנס להתגורר במקומנו דייר אחר ולפי מיטב ידיעתי התגורר שם במשך שנים רבות.
 

batiarr3

New member
וואו נועה ,החזרת אותי בתאורייך לילדות מקסימה

גדלתי בבית דתי בפתח תקוה לאבא היה מקום מכובד בבית הכנסת הגדול בעיר. כל אחיו היו גם הם שם ולכל אחד מקום גם לסבא שלי שלא הכרתי היה מקום מכובד שעבר בירושה לאחד הדודים שלי על הספסלי התפילה והדלפקים היו מצויינים שמות בעלי מקום הישיבה שכיום עולה בכסף רב סבתא דודות ואמא היו יושבות בעזרת הנשים אשר בקומה השניה ואני כילדה אהבתי להכנס ולשבת ליד אבא ריח הטלית היה מיוחד במינו ריח של בית הכנסת וטבק הרחה וכמובן פרח היסמין שאבא היה קוטף בדרכו לבית הכנסת בבית לא הודלק אור חס וחלילה ואני כילדה פחדתי מאד מהחושך המפחיד ביום הנורא הזה איזו יראת כבוד היתה לי מהמקום עצמו כמו שנאמר - השכינה היתה מעלינו תקיעת השופר התפילות והבכי בהן עוררו בנו יראת כבוד למקום לרב ולמתפללים בשנים האחרונות של אבי הייתי מביאה את הרכב כבר בערב החג ומשאירה אותו ליד בית הכנסת ובסיומו של הצום לוקחת את אבי ואימי חזרה הביתה אחרי התשישות של הצום ובכלל בכל ערב כיפור היינו מתכנסים מחוץ לבית הכנסת כל החברים ולימים אחרי שנישאנו הבאנו גם את ילדינו זו היתה פגישה שנתית של כולנו וכל המי ומי שלא ראינו במשך השנה כמובן שכבר בגיל עשר צמתי עד שדודתי היתה מכריחה אותי לאכול בצהריים כי בת דודתי ואני היינו רזות מאד מאד מאד וחס וחלילה פן יקרה לנו משהו . . . כמה געגוע יש לתקופה הזאת שיעבור צום קל לצמים גמר חתימה טובה
 

davidlev0255

New member
מרגש, בטוח שזה לא היה אצל האשכנזים

כי האשכנזים זה לבן או שחור, או שאתה איתנו או נגדנו אין אמצע
 

davidlev0255

New member
אצל האשכנזים "יש סדר", או ככה או ככה

לא יכול להיות שהולכים לכדורגל בשבת לבית"ר ואח"כ לבית כנסת לא מסתדר אצל אחינו הספרדים זה שונה בגלל זה אצל האשכנזים יש יותר אנטי יותר , שליליות, יותר שמאלניות (מר"ץ, טוב אולי הנרי אלקסלסי הוא שונה אבל בכ"ז), יש יותר אליטיזם , יותר התנשאות (יוסי שריד) אצל הספרדים יש יותר חמימות, , תבואו אורגינל , כמו שאתם כמו אולי אצל חב"ד / קרליבך (חייב להכנס קצת באשכנזים לפני יו"כ כי זה מטהר) (אני אשכנזי)
 
למעלה