חג הל"ג
פצחנו בו כבר ביום שישי. ביטלנו לנכדים את ביה"ס ולקחנו אותם לחופשה. התחלנו בבית שערים. שנים רבות לא היינו שם, מערות הקבורה עם עבודות האבן על הסרקופגים העסיקו אותנו כהוגן. הצצנו על פסלו של אלכסנדר זיד וצפינו על שדות העמק. המשכנו לכיסרא. יש שם מסעדה לבנונית ליד פארק הסלעים, בעל הבית הוא דרוזי והם מכינים הכל טרי טרי, מקורי וטעים מאד. וכיף לאכול במסעדה עם מדבקות "כל הכבוד לצה"ל". כשאכלנו הופיעו על הסלעים ממול שפני סלע. אחד, אחדים, רבים. חצו את הכביש לכיווננו, שיחקו בין הסלעים וזקיף אחד שמר על כולם. היה מקסים. כשסיימנו לאכול סיירנו בפארק הסלעים ובחורש לידו. מה שהטבע מחולל באבן- אלפי אמנים לא יעשו. המשכנו לגשר הזיו אל הדירה שחיכתה לנו. בשבת נסענו לפקיעין. שוטטנו בסימטאות, ירדנו למעיין, עלינו למערה בה התחבא ר' שמעון בר יוחאי עם בנו וראינו את עץ החרובים העתיק שהוא כנראה צאצא של העץ שהזין את המסתתרים, המשכנו לבית הכנסת העתיק והצנוע. יצאנו מהישוב עם סבונים משמן זית, חליטות תה צמחים וחרוב אחד מהעץ הקדוש. המשכנו לאגם מונפורט שם בחרו הילדים לדווש בסירת פדלים. אחרי כן נסענו לראש הנקרה. בשעות אחה"צ השמש במערב, הרבה אור נכנס לנקרות דרך המים. הילדים לא היו שם קודם, הם התלוננו על הרכבל (קצר מדי לטעמם), נדהמו ממשחקי האור דרך המים על הקירות והתקרה, התלהבו מהקולות (היה ים סוער ולכן לא יכולנו לשוט איתם בסירת טורנדו). כשיצאנו משם התלהבו לראות את נדי המים והרסס שהתרוממו מהסלעים שבים (גייזר! קראו), ומצאו הרבה מאובנים ימיים בסלע הלבן. כשחזרנו לדירה הצטרפו אלינו חברה יקרה ובתה שנפשו במקום אחר בצפון, הבערנו את העצים שהאיש הטעין בבגאז', בישלנו תפ"א ובצלים, הכנו המון בשרים על האש (לדעתי חצי נהריה יכלה לאכול איתנו), נהנינו מהחברותא. ממש חג מוצלח. היום אספנו את עצמנו ואת מטעננו, נסענו לסיבוב במערת קשת. התפעלנו מהתצפית על הגליל המערבי (למרות הראות שהיתה ככה-ככה), צפינו על הואדי דרך הקשת, חזרנו לחניון בשביל אמיר, ע"ש אמיר מי-טל ז"ל, עצרנו ברחבה שצופה על הישובים באיזור (כולל מצפה הילה) וחנקתי דמעה למקרא השיר החקוק שם. כשירדנו מאדמית התכוונו להמשיך לעכו, אך הנכד ביקש לרדת לים. ירדנו לאכזיב, שוטטנו על הסלעים, הלכנו ונסענו צפונה תוך שוטטות על הסלעים שגלים עזים התנפצו עליהם בקולות רעם והרימו ענני רסס גבוהים. כשהגענו לראש הנקרה ראינו שם להקה גדולה של שפני סלע שאיפשרו לנו להתקרב אליהם עד למרחק של 20-40 ס"מ. כאילו להשלים מעגל. נסיעה מהירה הביתה- הנכד נרדם וישן (זה מאד מקל), הנכדה פיזמה עם הרדיו את כל השירים, והנה אנחנו כאן אחרי חג מאד נעים ומוצלח.
אנחנו ביטלנו את המדורה
